[התמונה: צילום מסך מתוך כתבת הערוץ הראשון (ראו בתחתית הדף)]
[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]
לבי על המפכ"ל, רוני אלשייך. מוקף פמלייה של אומרי-הן - 'נוטפי התלהבות', לכאורה, מהשינוי שהוא מחדיר במשטרה - הוא הופך זחוח. נוטה להאמין ש'תיקן' את המערכת. שהכל השתנה... האמת רחוקה מכך כרחוק מזרח ממערב!
דרכה של תרבות ארגונית שהיא מחביאה את התשתית הנורמטיבית שלה. בתקופות כאלה - של מפכ"ל שקם עליה לכלותה - היא מסתתרת מאחורי מילים יפות על קהילה, ושירות, וחשיבות הקשר עם הציבור. רק מידי פעם מבליחים החוצה - אל הרובד הגלוי לעין - הסימפטומים: השפה, אופן ההתנהגות...
כדאי לו למפכ"ל, שילמד היטב את אותן הבלחות של סימפטומים... למשל, את אירוע האלימות המשטרתית בטבריה ברבע האחרון של אפריל 2017:
קצין צה"ל, תושב טבריה, קובי מויאל, חוזר מבילוי עם חבריו ונעצר לבדיקת אלכוהול באחת מכיכרות טבריה. לא עוברות מספר דקות וקצין משטרה מטיח את אגרופו בפניו של מויאל, ושובר לו את ארובת עינו, כך שנזקק לניתוח מידי (ראה את כתבת הערוץ הראשון למטה):
למה? השוטר הותקף? ממש לא. וגם אם היה מותקף, האם כך מחנכת המשטרה את שוטריה להשתמש בכוח? ישר אגרוף בעין? ומה עם עוצמת הכוח הפרופורציונלית לסיטואציה? ולמה סרבו לפנותו לטיפול?
אבל - אכזרי שזה היה - לא בזה הייתי ממליץ למפכ"ל להתעמק. את עבודת מיצוי הדין עם השוטר - שמן הסתם, יפוטר מהחיל ויעמוד למשפט - יעשו חוקרי מח"ש. כדאי שאלשיך ישאל את עצמו, כיצד זה לא נזעקו השוטרים האחרים לגונן על הצעיר ולטפל בו, כיצד איש מהם לא פינה אותו לבית החולים, וכיצד לא פנו מיד והתלוננו על חברם שסרח: איש לא ראה, איש לא ידע...
חזרנו למשל על 'אוכלי הבשר' ו- 'אוכלי העשב'. השחיתות חיה לא בזכות המעטים שסורחים, אלא בזכות חבריהם שמאפשרים להם לסרוח!! והאמת צריכה להיאמר: חלק גדול משוטרי השטח פשוט אינו מתאים לתפקידו. הטובים נוטשים מהר אחרי שנה שנתיים. נשאר רק מי שהתרבות הארגונית סימנה כ'אחד משלנו', ועם החבר'ה הללו 'משלנו', לא יהיה כל שינוי!
לא מובן, פיני, מדוע אתה מרחם על המפכ"ל הכושל הזה. קודם כל, הוא לא מתאים לתפקידו. מפכ"ל שלא מדיח מיד או לפחות משעה שוטרים וקצינים שסרחו, אך אם החקירה רק החלה, נותן דוגמא לכל השוטרים שעל חריגות הם לא ייענשו. אבל, לעניין המשמעת הקולקטיבית וחוסר הערעור על עמדות בכירים – גם לכך הוא מהווה דוגמא בולטת. ומי שלא מרשה לאחרים לדבר, מי שניטרל את הדוברות אל עצמו בלבד ומי שמקפיד על היררכיה נוקשה – יוצר תרבות קלוקלת שבה איש לא מביע את דעתו בצורה חופשית. וכמו שפעם הסבירו מה זו "החלפת דעות במשטרה" – אתה נכנס למפכ"ל עם דעה שלך ויוצא ממנו עם הדעה שלו. לפי מה שנראה – זה רק התחזק בקדנציה של אלשיך