[בתמונה: צרעת... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Jes לאתר flickr]

[לאוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

עודכן ב- 14 באפריל 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

נגע הצרעת יכול להופיע במקומות שונים בגוף האדם. כאשר היה זה מובחן באדם, הוא מחויב ללכת אל הכהן, כדי שזה האחרון יפסוק אודות הנגע ודרכי טהרתו (ראו ציורה של אהובה קליין למטה): "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים"[1].

פרשת מצורע הצמודה לה, עוסקת בתהליך טהרת המצורע, בנגעי בתים, ובטומאות היוצאות מגופו של אדם, כדוגמת: טומאת זיבה; טומאת שכבת זרע ובטומאת נידה.

[ציורי תנ"ך / הכהן בודק את הנגע / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

הריטואל של טומאת המצורע מובא בפרשה בפסוקים הבאים: "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה"[2].

דברים אלו אינם רלוונטיים לימינו  אנו, בגין העובדה שמחלת הצרעת במתכונתה המקראית נעלמה ואיננה. פרשני המקרא מנו את חומרת העבירות שהצרעת באה בעטיין,  ובבסיסן המשותף לעבירות אלה נמצא  ערעור המוסר והחוק בתוך המשפחה, הקהילה והעם. זאת הם עשו על פי דברי חז"ל  הללו:": "אמר ר'  יוחנן: על שבעה דברים נגעים באים: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שווא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל צרות העין, ועל הגזל"[3].

[התמונה: ציורי תנ"ך / עונשו של המצורע: "בדד ישב מחוץ למחנה" / ציירה: אהובה קליין (c)]

חטא הצרעת וסיבותיו

אי קבלתה של סמכות דתית

למרות פרשנות זו, בהמשך דברי אני מבקש לדבר על חטא הצרעת המקראי דווקא מהיבט אחר לחלוטין והוא קבלתה או אי קבלתה של סמכות, דתית או שלטונית.

בסיפור הראשון הקשור לצרעת מופיע משה שליח האל. בוויכוח שבו משה לא מעוניין ללכת לשליחות שאמורה להוציא את בני ישראל ממצרים, אומר משה כי העם לא יאמין בו כשליח האל. לצורך כך הוא מקבל שני אותות. האחד – המטה שנהפך לנחש, והשני – ידו הופכת לנגועה בצרעת. ניסים אלה אמורים לשכנע את העם כי שליחותו של משה אמתית, והוא אכן שליחו של האל, כדלקמן:" והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון, והאמינו לקול האות האחרון"[4]. משה מקבל את נגע הצרעת משני טעמי סמכות:

• האחד, הוא מערער כל הזמן על דברי האל שרוצה לשלוח אותו אל בני ישראל והוא מסרב.
• השני – כאשר כבר הוא מודה בסמכות האל הוא טוען כי בני ישראל לא יבינו או לא יאמינו בסמכותו כשליח האל. הצרעת באה לרמוז כי הוא טועה בשני מישורים אלה.

הסיפור השני שצרעת מופיע בו קשור גם הוא למשה אולם הפעם קשר זה עקיף בלבד. אחיו של משה, מרים ואהרון, לא מכירים בסמכותו העליונה של אחיהם.

ראש וראשון למדברים כנגד משה, היא מרים, וכעונש היא לוקה בצרעת כדברי הכתוב: "א וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח.  ב וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה.  ג וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.  ד וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם.  ה וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.  ו וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ.  ז לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  ח פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.  ט וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.  י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת"[5].

לשון אחר – חוסר שביעות הרצון של האחים ממעמדו הסמכותי של משה, מוביל אותם לדבר בגנותו, כך שסמכותו תתערער ללא תקנה. האל מתערב במיידי, הודף את הביקורת שנאמרה כנגד משה, ומעניש את מחוללת האירוע, מרים בצרעת.

מצורע מפורסם נוסף הוא נעמן, שר צבא מלך ארם. זה האחרון מחפש דרך להירפא מהצרעת שדבקה בגופו. לאחר ששאל ובדק, הוא מגיע סקפטי לחלוטין לנביא אלישע, שמורה לו לטבול במימי נהר הירדן. הסקפטיות של נעמן עולה עוד יותר, אבל בסופו של דבר הוא עושה את דבר הנביא אלישע ונרפא. מאותו רגע, הוא הופך להיות שגריר נאמן של אלישע ושל אלוהיו, כדלקמן:

"א וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים--כִּי-בוֹ נָתַן-יְהוָה תְּשׁוּעָה, לַאֲרָם; וְהָאִישׁ, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל--מְצֹרָע.  ב וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים, וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה; וַתְּהִי, לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן.  ג וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי, לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן; אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ.  ד וַיָּבֹא, וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו לֵאמֹר:  כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.  ה וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-אֲרָם לֶךְ-בֹּא, וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי-כֶסֶף, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב, וְעֶשֶׂר, חֲלִיפוֹת בְּגָדִים.  ו וַיָּבֵא הַסֵּפֶר, אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  וְעַתָּה, כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת-נַעֲמָן עַבְדִּי, וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ.  ז וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת, כִּי-זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי, לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ:  כִּי אַךְ-דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי-מִתְאַנֶּה הוּא לִי.  ח וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, כִּי-קָרַע מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּשְׁלַח אֶל-הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ; יָבֹא-נָא אֵלַי--וְיֵדַע, כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל.  ט וַיָּבֹא נַעֲמָן, בְּסוּסָו וּבְרִכְבּוֹ; וַיַּעֲמֹד פֶּתַח-הַבַּיִת, לֶאֱלִישָׁע.  י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע, מַלְאָךְ לֵאמֹר:  הָלוֹךְ, וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע-פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן, וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ, וּטְהָר.  יא וַיִּקְצֹף נַעֲמָן, וַיֵּלַךְ; וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא, וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהָיו, וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל-הַמָּקוֹם, וְאָסַף הַמְּצֹרָע.  יב הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק, מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל--הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם, וְטָהָרְתִּי; וַיִּפֶן, וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה.  יג וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ, הֲלוֹא תַעֲשֶׂה; וְאַף כִּי-אָמַר אֵלֶיךָ, רְחַץ וּטְהָר.  יד וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים, כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹהִים; וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן--וַיִּטְהָר.  טו וַיָּשָׁב אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל-מַחֲנֵהוּ, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל-הָאָרֶץ, כִּי אִם-בְּיִשְׂרָאֵל; וְעַתָּה קַח-נָא בְרָכָה, מֵאֵת עַבְדֶּךָ"[6].

[ציורי תנ"ך / הכהן שורף את הבגד הנגוע / ציירה: אהובה קליין (c)]

נעמן כשר הביטחון של מלך ארם, הוא איש עם עוצמה שלטונית רבה. כאשר הוא מחפש מזור לצרעת בגופו, הוא מזלזל באפשרות שאלוהי ישראל, דרך שליחו אלישע יוכלו להושיע לו. ברם, לאחר שהוא מתגבר על חוסר האמונה ועל הזלזול האישי שלו שמונע ממנו מלהכיר בסמכות האל ושליחיו, הוא נרפא מהצרעת שדבקה בו. אלישע מסרב לקבל טובות הנאה מנעמן על פועלו, עובדה המדגישה כי הוא רק השליח של הסמכות העליונה. מי שלא מבין זאת בשולי הדברים של הסיפור הוא גיחזי, שרוצה ליהנות מעושרו של נעמן, תוך ערעור ציר הסמכות של האל ושליחו. בשל כך מקלל אלישע את גיחזי שצרעת נעמן תידבק בו עד עולם.

הסיפור האחרון שקשור בצרעת הוא סיפורו של המלך עוזיהו. לפי המסופר מלך זה רצה לעבוד את עבודת הכוהנים למרות שלא היה כוהן. בשל ערעור בסמכות הכוהנים, שנתמנו לתפקידם על ידי האל, הוא נענש בצרעת כדלקמן:" יח וַיַּעַמְדוּ עַל-עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא-לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיהוָה--כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי-אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים, לְהַקְטִיר:  צֵא מִן-הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ, וְלֹא-לְךָ לְכָבוֹד מֵיְהוָה אֱלֹהִים.  יט וַיִּזְעַף, עֻזִּיָּהוּ, וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת, לְהַקְטִיר; וּבְזַעְפּוֹ עִם-הַכֹּהֲנִים, וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְהוָה, מֵעַל, לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.  כ וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל-הַכֹּהֲנִים, וְהִנֵּה-הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ, וַיַּבְהִלוּהוּ, מִשָּׁם; וְגַם-הוּא נִדְחַף לָצֵאת, כִּי נִגְּעוֹ יְהוָה"[7].

אחרית דבר

כל הסיפורים שקשורים בצרעת בספרי התנ"ך, קשורים כך או אחרת לאי הכרה בסמכות בין אם המדובר בסמכות אלוהית, ובין אם המדובר בסמכות שלטונית. כל מי שניסה לערער על סמכות זו לקה בצרעת. זה התחיל באדון הנביאים משה, המשיך באחותו מרים, ושם לשני אנשים בעלי עוצמה שלטונית גדולה כנעמן והמלך עוזיהו. ברגע שאותם אנשים הכירו בטעותם הם נרפאו ממחלתם, פרט לגיחזי, שנענש לחלות בנגע הצערת כל ימיו, כיוון שלא הבין מדוע אסור לו ליהנות מעושרו של שר צבא ארם נעמן, ובגין חוסר הכרתו בסמכות אלישע שליח האל.

[לאוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת;
• אוסף המאמרים על פרשת תזריע;
• אוסף המאמרים על 'פרשת מצורע'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת תזריע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 5/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת מצורע באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 11/4/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), צרעת… כל המאמרים הרלוונטיים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 9/4/18.
• אבי הראל (2016), צרעת כמחסום לכאוס חברתי, 11/4/16.
• זקוביץ, י. ארבעה סיפורים על צרעת, על מקרא, הוראה וחינוך, ספטמבר 2016.
•  נחום, א. אנשי שוליים בתקופת המקרא, ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"א, עמודים: 74-77.

[1] ויקרא, פרק י"ג, פסוק ב'.

[2] שם, פרק י"ד, פסוקים ד' –ז'.

[3] בבלי, ערכין, דף ט"ז, ע"א.

[4] שמות, פרק ד', פסוק ח'.

[5] במדבר, פרק י"ב, פסוקים א' – י'.

[6] מלכים ב', פרק ה', פסוקים א' – ט"ו.

[7] דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוקים י"ח – כ'.