[בתמונה: הסמל של סגירת הערוץ הראשון - גאולה אבן נפרדת בדמעות. צילום מסך מהמהדורה האחרונה של הערוץ הראשון]
[לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
אין צדק! בשעה שעובדי חיפה כימיקלים פוטרו 'מתחת לרדאר', ללא סיקור תקשורתי, היה הציבור הישראלי שותף דומם - לאורך זמן - לפרפורי הגסיסה הארוכים של רשות השידור.
אבל בדיון הנסיבות קריסתה של רשות השידור יש דווקא צדק רב, ומומלץ ללמד אותן בפקולטות לניהול באוניברסיטאות, מפני שהקריסה הזו התממשה ממש לפי הספר...
אוליגרכיה ...
כל ארגון נשלט על ידי אריסטוקרטיה ארגונית. משמע, השכבה השלטת בארגון, שאנשיה שולטים במירב העוצמה ובתהליכי קבלת ההחלטות בו:
- כאשר האריסטוקרטיה מגיעה ממחלקות הליבה של הארגון, היא מסייעת לו לשמור על הכיוון הנכון ולהיצמד למטרותיו ארוכות הטווח.
- אבל, כאשר קבוצות שוליות משתלטות עליו, נוצרת אוליגרכיה. היא משתלטת על תהליכי קבלת ההחלטות ופעולותיה מיועדות, בראש ובראשונה, להבטחת מעמדה. לכן, היא מטה את הארגון ואת תהליכי קבלת ההחלטות שלו מייעודו וממטרותיו, ומנוונת אותו.
כך בדיוק קרה ברשות השידור, שנשלטה מצד אחד על ידי 14 וועדי עובדים תאבי כוח ומשולחי רסן, שצמחו בימים ה'טובים' שבהם היה הערוץ הראשון מונופול; ומצד שני על ידי פוליטיקאים מושחתים, שהותירו בידם את הסמכות המלאה לבחור את חברי המליאה והמנכ"ל של גוף השידור, וניצלו סמכות זו למינוי מקורבים - רבים מהם חסרי יכולת ניהולית - לעמדות כוח. המקורבים הללו פעלו בניגוד מוצהר למטרות הרשות וליעדיה.
'אין ארוחות חינם': היווצרות פער הרלוונטיות
במערכות מורכבות 'אין ארוחות חינם'. תוצאת ההשתלטות של אלמנטים זרים על תהליכי קבלת ההחלטות מובילה לחולי הידוע בשם פער רלוונטיות (The Relevance Gap או Relevancy Gap). משמע, בהתהוות פער שבין מציאות מדומה (פנטזמה), שרואים אנשי הארגון בעיני רוחם; לבין מציאות בפועל. פער זה נוצר כאשר מתקיימת אי הלימה עמוקה בין האופן שבו הם מתארים ותופסים את המציאות לבין המציאות עצמה.
כך נוצר היסט (Drift), קרי, שינוי זוחל בתפיסת המציאות, בין המציאות בפועל לזו הנתפסת על ידי קברניטי הארגון. הארגון מפתח נקודות עיוורון (blind spots)' משמע, נוצרים "אזורים" בתפיסת העולם הארגונית, שהגישה הקיימת בארגון איננה מאפשרת להכיר בקיומo או שהיא מדחיקה את משמעותo באופן מתמשך כך, שלא יאיים על הסדר הקיים. השינוי הזה הוא המוביל לאורך זמן לפער רלוונטיות עמוק בתפקוד הארגון.
פער רלוונטיות הוא הביטוי המרכזי של ההיסט, שהולך ונוצר בין הארגון לסביבה המשתנה המוביל להידרדרות ממצב של רלוונטיות ועד חוסר רלוונטיות. אחד הממדים המרכזיים שפער הרלוונטיות מתגלה בהם הוא בפער בין המוצהר בארגון לבין מה שמתרחש בו בפועל.
כך קרה לאנשי הערוץ הראשון. הם חיו בתחושה שהמונופול לעולם יתקיים. ב'פנטזמה' שלהם לא נראו ערוצים מתחרים באופק. איש שם לא הבין שהתנאים משתנים. שהטכנולוגיה משתנה. שצריך לעשות התאמות...
את מה שהתרחש ברשות השידור תיעד באופן מצוין פרופ' דן כספי ז"ל, בספרו: "סלחה תקלה! דעיכתה של רשות השידור".
המושג, "סלחה תקלה!", מוכר היטב ל'זקנים' שבינינו מהתנהלותו של הערוץ הראשון בשנותיו האחרונות כמונופול: תקלה רדפה תקלה. במקום להצטייד ב'מילה האחרונה של הטכנולוגיה' לקראת המאבק על עיניהם, אוזניהם ולבם של הצופים, התנהגו הוועדים כאילו יום הפורענות לעולם לא יגיע, ומנעו בגופם - משך שנים - רפורמות חיוניות, כמו יישום המהפכה הדיגיטלית, השימוש הסלולר להעברת תצלומים ווידאו, ועוד. כך למשל, הסכמי עבודה שאבד עליהם הקלח חייבו יציאה לצילומים עם לא פחות משמונה אנשים, בעוד המתחרים עשו זאת עם שניים בלבד...
העיוורון הגיע לשיאו ב- 1987, עת הוליכו הוועדים את העובדים לשביתה ארוכה של 52 יום. עתה, נשמטה מידי הרשות גם תמיכת הציבור, שהבין על בשרו כמה צודק מי שקורא להנהיג תחרות בין ערוצי טלוויזיה... ושמאס במונופול הממשלתי המסורבל, היקר והבעייתי הזה.
'אוכלי עשב' ו'אוכלי בשר'
לא כולם ברשות השידור חטאו בסיאוב. הרוב עשה מלאכתו כמיטב יכולתו, אבל קיבל בדממה את השתוללות חברים ונשמע להנחיות הוועד (וגם נהנה, בטווח הקצר, מתוצאות מעשיו).
התאוריה של 'אוכלי בשר' (המושחתים) ל'אוכלי העשב' (השותקים והמחפים) מוכרת לנו מתחומים אחרים, כמו למשל, השחיתות המשטרתית. היא מצליחה להתקיים, לא בזכות המושחתים, אלא 'בזכות' הרוב המחפה והשותק. כך קרה ברשות השידור וכיוון שמזלה לא עמד לה - כמו במקרה של הוועדים בחברת החשמל, ברשות שדות התעופה ובנמלים - והטכנולוגיה הפכה את המונופול שלה לטיפה בים של תקשורת, היו המחפים הראשונים לטבוע.
אז צריך קצת פרופורציות: נכון שכואב הלב על הבוכים (לסמל של סגירת הרשות - לגאולה אבן - אני דווקא דואג הרבה פחות... מקומה מובטח בתאגיד החדש, וגם אם לאו - היא תסתדר היטב...), אבל, רשות השידור 'הרוויחה' את זה לגמרי ביושר...
רק כדאי שנזכור את זה בפעם הבאה כשיבוא פוליטיקאי אמיץ להנהיג תחרות, ואנשי המונופול התורן וה'מומחים מטעם' יספרו לנו על הנזקים שעתידים להיגרם, אם רק נאפשר זאת!
[לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]
