מייצר שיחה ישראלית גועשת. [התמונה: זאב ארליך. למקור לחצו כאן]
[נכתב לרגל היציאה לאור של הספר "מלכוד 67. הרעיונות מאחורי המחלוקת שקורעת את ישראל" (מודיעין: דביר)]
את זה שהשיח הפוליטי חולה, כולם יודעים. אבל בודדים הצליחו לתאר את החולי הזה באופן בהיר כל כך כמו מיכה גודמן, בתחילת ספרו 'מלכוד 67':
בעוד הסכסוך הישראלי ערבי הוא נושא מורכב, החשיבה עליו ליניארית, ואינה מורכבת. התפתחה א-סימטריה בין מידת המורכבות. של הבעיה, לבין חוסר המורכבות של החשיבה עליה (שם, ע' 12).באקלים הרעיוני הישראלי - כותב גודמן - מתגוששים ביניהם רעיונות רבים. בנושאים כמו כלכלה וחברה, דת ומדינה ואיכות הסביבה יש מגוון רחב של דעות, שהמפגש ביניהן מייצר שיחה ישראלית גועשת. אך נדמה, שרק בתחום אחד המעמדות נספגו בזהויות של בעליהן - הסכסוך הישראלי-הערבי.
העמדות של הישראלים בשאלות, הנוגעות לאיכות הסביבה או לגובה הריבית בבנקים הן, על פי רוב, עמדות המאכלסות את התודעה שלהם. אך, העמדה הנוגעת לגבול המזרחי של מדינת ישראל, היא חלק ממי שהם:
- אדם הסבור שיש לסגת לקווי הארבעה ביוני 1967, מזוהה כשמאלני.
- אדם הסבור, שיש ליישב את השטחים השנויים במחלוקת, מזוהה כימני.
כלומר, בשונה מרוב העמדות של הישראלים, העמדות הללו הן לא רק חלק מן התודעה שלהם, אלא חלק מההגדרה שלהם. מי שמערער על העמדה שלנו בנושא זה, מערער את הזהות שלנו, ועמדותיו נתפסות כמסכנות את הקיום שלנו (גודמן, 2017, עמ' 12-11).
כאן טמון הפרדוקס: דווקא בנושא שהוא החשוב ביותר לישראלים, הם מסוגלים להקשיב לגביו פחות. לכן, השיח הפוליטי הישראלי על הסכסוך איננו בגדר סיעור מוחות, שמעודד חשיבה מקורית, מאתגר את המוסכמות הקיימות ומוליד רעיונות חדשים ויצירתיים. יותר מאשר הוא זירה של החלפת דעות, הוא זירה של הצהרה על זהויות. השיח המתלהם מוביל להתחפרות אידאולוגית ולקיבעונות מחשבתיים (שם, ע' 12).
מקורות
- מיכה גודמן (2017), מלכוד 67. הרעיונות מאחורי המחלוקת שקורעת את ישראל, מודיעין: דביר.
