[בתמונה: תלמי השני מדבר עם חלק מהמלומדים שתרגמו את התנ"ך. ציור של Jean-Baptiste de Champaigne, משנת 1672, ארמון ורסי. התמונה היא נחלת הכלל]

עודכן ב- 11 באוגוסט 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת ואתחנן בספר דברים, יש מקבץ של פסוקים שהמפרשים התקשו להבין את טיבם, כדלקמן: "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם" [1].

מה מנסה המקרא לרמוז בפסוקים אלה?

חז"ל שהבחינו בקושי הפרשני האמור יחסו את הפסוקים למעשה תרגום המקרא ליוונית: "מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו (בראשית א, כז) אלהים ברא בראשית (בראשית א, א), אעשה אדם בצלם ובדמות (בראשית א, כו), ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי (בראשית ה, ב), זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם (בראשית יא, ז)..."[2].

לשון אחר, המקרא אינו נחלת עם ישראל בלבד, היות ובציר ההיסטוריה נוצרה סיטואציה שהוא תורגם לשפה הרשמית והבין לאומית דאז, יוונית, וכך הוא נפתח לכל באי עולם.

חז"ל נתנו לתרגום זה אופי נסי, היות וכל מתרגם עשה את עבודת התרגום של חברו למרות שלא היה קשר בין איש לרעהו בעת העבודה התרגומית. עיקר השינוי בטקסט המתורגם מול הטקסט המקראי, הוא שהתיאור של האל המקראי ביוונית הוא תמיד תיאור ביחיד בניגוד לאמור במקרא העברי, שם יש תיאורים של האל בגוף ראשון רבים. בל נטעה בחשיבה זו. יש כאן רעיון עמוק שמשמעותו, שמתן תורה בהר סיני, שהיה נחלתו של עם ישראל בלבד, שייך עכשיו לכלל האנושות. לאומות העולם יש חלק במקרא העברי, דבר שלא נשמע כמוהו בעבר.

המקור לתרגום המקרא ליוונית אינו מצוי בחז"ל, אלא באיגרת אריסטיאס (ראו תמונת כריכה משמאל). למרות שמה אין היא איגרת אלא חיבור ספרותי שנכתב בצורת איגרת. זמן כתיבתה מצוי במחלוקת עזה בין החוקרים, ולפי רובם האיגרת נכתבה לאחר זמנו של תלמי השני (המאה השנייה לפני הספירה) [3].

[בתמונה משמאל: איגרת אריסטיאס. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

האיגרת עצמה הינה חיבור יהודי-הלניסטי שמחברו לא ידוע, והוא מיוחס למחבר דמיוני בשם אריסטיאס. האיגרת נכתבה בשפה היוונית במצרים, והיא נמנית עם הספרים החיצוניים, שכללה ספרות היהודית מתקופת בית שני שלא נכנסה לקאנון המקראי ^[4]. החיבור מתאר מספר אירועים מתקופת תלמי השני פילדלפוס מלך מצרים, וביניהם את מעשה תרגום חמשת חומשי המקרא ליוונית, הנקרא תרגום השבעים.

פרט לאיגרת אריסטיאס מוזכר תרגום השבעים במקורות נוספים, בחיבורו של הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני[5], בספרו חיי משה [6], ואצל יוסף בן מתתיהו, שמביא את הסיפור המופיע באיגרת אריסטיאס, בחיבורו קדמוניות היהודים כעובדה מוגמרת [7].

המחקר אודות תרגום השבעים העלה כי המקור העברי שהיה מונח לפני המתרגמים היה שונה מנוסח המסורה הידוע לנו כיום. סוגיית היחס בין המקור העברי שעל פיו נערך התרגום ליוונית ובין נוסח המסורה, היא העניין המרכזי המעסיק את חוקרי המקרא בדונם בתרגום השבעים. ברם, חז"ל ראו בתרגום זה עובדה מוגמרת, אף כי לא רוו נחת מהרעיון שהמקרא נהפך מאז התרגום לנחלת כלל האנושות.

מפרשים מודרניים דווקא חושבים כי תרגום זה מקדם את כלל האנושות להכרת האמת התאולוגית העליונה. כך אומר על הנושא ר' דוד צבי הופמן (ראו תמונה משמאל) [8]:

[תמונתו של דוד צבי הופמן משמאל היא נחלת הכלל]

"כוונת הבורא בחלקו את הכוכבים לגויי הארץ הוא שע"י מדרגת ביניים זו יגיעו לאט לאט להכרת העליון, בתוכו ובהדרכתו של ישראל. בין העמים שאין להם כל הכרה באלוהות או העובדים ליצריהם החושניים ועושים אותם לאלוהות, לא היו ישראל יכולים לבצע תעודתם, להורותם, להיות להם לאור גויים. כנגד זה לא יקשה ללמד דעת אלוקים ללאומים השקועים בפולחן השמש בהודו והדרו ולהורותם כי כוכב זה אף הוא אינו אלא שמש לגבוה מעל גבוה אל עליון שרק לבדו יאה הכבוד והתהילה.

בדומה לזה קובע גם הרמב"ם בהלכות מלכים, שגם הנצרות וגם האסלאם הינם דרגת ביניים המוליכות את האנושות לקראת ימות המשיח"[9]. כלומר, תרגום המקרא יצר הזדמנות היסטורית, שהן הנצרות והן האסלאם, יובילו את מאמיניהם באחרית הימים לאמונה הראויה, שהיא מחויבת המציאות לסלול את דרכו של המשיח העתיד לבוא.

אחרית דבר

בפרשת ואתחנן מצוי מקבץ של פסוקים שרומזים על רעיון מהפכני. מתן המקרא בהר סיני לעם ישראל, לא נשאר שם, אלא המקרא הפך לנחלת כלל העמים בתרגום השבעים. חז"ל, שהעדיפו שהמקרא יישאר בחיקו של עם ישראל בלבד, ראו את התרגום כעובדה מוגמרת, ואף נתנו לו נופך ניסי, שלא עלה תמיד בקנה אחד עם המקורות שמספרים אודות מעשה התרגום עצמו. פרשנים מודרניים רואים בתרגום השבעים, חוליה הכרחית בתהליך של התפתחותה הרוחנית של כלל האנושות, התפתחות הסוללת באופן תיאולוגי את בואו של המשיח.

[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פרשת ואתחנן, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] דברים, פרק ד', פסוק י"ט.

[2] בבלי, מסכת מגילה, דף ט', עמוד א'.

[3] רפפורט, א. אימתי נתחברה איגרת-אריסטיאס?, בתוך: מחקרים בתולדות עם-ישראל וארץ-ישראל 1, עמוד 38.

[4] ראה – כהנא, א. (עורך), בתוך: הספרים החיצונים: לתורה, לנביאים, לכתובים ושאר ספרים חיצונים, (כרך ב', ספר א'), ירושלים, הוצאת מקור, תש"ל, 1970, עמוד 18.

[5] פילון האלכסנדרוני,  פילוסוף יהודי-הלניסטי שחי באלכסנדריה בימי הקיסרות הרומית. הרבה לעסוק באפולוגטיקה של הדת היהודית, ובהצגתה כתואמת לעקרונות הפילוסופיה היוונית. נולד בשנת 25 לפני הספירה -   50 לספירה.

[6] ראה - כתבי פילון האלכסנדרוני, כרך ראשון, על חיי משה, ספר ב, סעיפים 44-25, עמודים 281-277, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1986.

[7] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, סעיפים 118-11.

[8] ר' דוד צבי הופמן, ממנהיגי הזרם הניאו-אורתודוכסי בגרמניה בשלהי המאה ה-19, עמד בראש בית המדרש לרבנים בברלין, כתב חיבורים בהלכה, בפרשנות-המקרא ובחקר-התלמוד.

[9] מתוך איגרות נחמה ליבוביץ על פרשת ואתחנן, תש"י, תרגום מגרמנית.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת ואתחנן.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת ואתחנן באתר 'ייצור ידע', יצור ידע, 12/8/19.