[בתמונה: המאמר באתר ה'אטלנטיק', המתאר את מצב היהודים בשרלוטסוויל בעת המהומות. למאמר המלא לחצו כאן]
המהומות הגזעניות בשרלוטסוויל, ב-12 באוגוסט 2017, היו חוויה קשה לכוחות השיטור (מחד גיסא, אבדן השליטה על המהומות; ומאידך גיסא, מות שני השוטרים בהתרסקות המסוק שעשה את דרכו למקום). אבל יותר מכל, הם היו חוויה קשה לקהילה היהודית (Green, 2017):
- המפגינים חיברו גזענות אנטי-שחורה, אנטישמיות, עם סממנים, כמו צלבי קרס וקריאות "דם ואדמה" (“blood and soil”), הלקוחות מהאידאולוגיה הנאצית. למי שהיה ספק, היהודים מסתבר, אינם נכללים בחזון שלהם של מדינה אתנית, לבנה ומושלמת...
- בראיונות שנתנו מפגינים לתקשורת הם דיברו על כך ששרלוטסוויל "מנוהלת על ידי קומוניסטים יהודים וכושים פליליים" (ראש עיריית שרלוטסוויל הוא מייק סיגנר, יהודי, שמכהן מטעם המפלגה הדמוקרטית).
- בשל איומים באתרים נאציים לשרוף את בית הכנסת המקומי, הוצאו ממנו ספרי התורה, והמתפללים יצאו לאחר התפילה, מהחלק האחורי של הבניין.
ראש העירייה סינגר מיהר לחבר את האירועים הללו לנשיא, דונלד טראמפ: "תגובת טראמפ לדריסה", הצהיר, "היא המשך לקמפיין הביבים שניהל לנשיאות...". בכך ביטא את עמדתם של רבים מיהודי ארצות הברית, שסלידתם מנשיאם בולטת, והולכת וגדלה עם הזמן:
[בתמונה: כתבת הארץ מה- 13/8/17. לכתבה לחצו כאן]
ומדינת ישראל, איפה היא בכל אלה? היא רחוקה מאוד מהמקום שבו נמצאים יהודי ארצות הברית. עבורה, זהו הממשל הידידותי והנוח ביותר מאי פעם, להתמודדות בסוגיות המזרח תיכוניות; ואין לאיש מההנהגה הישראלית אינטרס להביך את הנשיא, ולהסתבך בתוך השסע האמריקני המתרחב והמדמם... זוהי אחת ממספר סיבות שבגינן מדברים עתה יהודים בארצות הברית בגלוי, על הפער המתרחב והולך, בינם לבין מדינת ישראל...
ניגוד אינטרסים בולט
משך שנים מטופח המיתוס, לפיו מדינת ישראל מייצגת במידה רבה את יהדות התפוצות, ופועלת לביטחונם. אולם זהו מיתוס בלבד. למרות העזרה של יהדות התפוצות להקמת מדינת ישראל ולחוסנה, ניגוד האינטרסים, וההתנגשות בין צורכי האוכלוסייה היהודית בארץ ובתפוצות, בלט מרגע הקמת היישוב היהודי בארץ ישראל, שהיה לו אינטרס ברור בכך שיהודים יעזבו את הגולה ויגדילו עוד ועוד את הישות היהודית המתהווה בארץ.
מוכרות למשל האשמות הרבות כי הנהגת היישוב היהודי בעת שהנאצים נערכו לפתרון הסופי, שתקה והשתיקה את הדיון באסון המתרחש באירופה. בין אם הדבר היה מכוון או שנבע מחוסר אונים, הרי אין ספק בכך, שחורבן הקהילות היהודיות בגולה היה הזרז שהביא לצמיחת הישוב היהודי בישראל, וזרם הפליטים הנוהר לישראל תרם רבות ליכולת ההתמודדות של צה"ל במלחמת העצמאות.
בזמן קום המדינה ב- 1948, במהלך הדיונים על מגילת העצמאות, היו אלה דווקא יהודי ארצות הברית שהתנגדו ליצור קשר ישיר בינם לבין המדינה: הם חששו, שהגדרתה של מדינת ישראל כמדינת היהודים - תוך קריאה לכל יהודי העולם לעלות לישראל - תנוצל על ידי אנטישמים לכפות על יהודים באחת מארצות התפוצה להגר לישראל (הישוב היהודי שעמד באחד המבחנים המכריעים בתולדותיו, לבטח לא היה מתנגד למצב כזה...). חשש נוסף היה מפני הטחת אשמת נאמנות כפולה ביהודי התפוצות (ויקיפדיה).
לכן תבע ראש הוועד היהודי האמריקאי, יעקב בלאושטיין, מראש הממשלה המיועד, דוד בן-גוריון, לא להכריז על מדינת ישראל כמדינת יהודי העולם. אחרי פגישה ביניהם הוציא בן-גוריון (בלית ברירה) הודעה, שבה הכריז כי מדינת ישראל מייצגת את אזרחיה בלבד, מדברת בשמם ואינה מייצגת או דוברת בשמם של יהודים, אזרחי מדינות אחרות (ביילין, 2010).
ניגודי האינטרסים הללו בלטו גם בעקבות גל הטרור שפגע בפריס, בינואר 2015: לאחר רצח 12 בני אדם במערכת העיתון שרלי הבדו, נרצחו גם ארבעה יהודים במרכול כשר בבירה הצרפתית. בעקבות הפיגועים הללו, יצא ראש הממשלה, בנימין נתניהו בקריאה ליהודי צרפת: "מדינת ישראל היא הבית שלכם". הוא האיץ בהם לעלות לישראל, ועורר ביקורת רבה בממשל הצרפתי ואף אצל חלק מיהודי צרפת.
מה ניתן ללמוד מכל אלה?
אלעד לוי (2017) הביע, בפוסט שלו בפייסבוק, אכזבה משתיקת ההנהגה הישראלית באירועי שרלוטסוויל. הוא טען, כי "הגיע הזמן לוותר על הרעיון, שמדינת ישראל ומנהיגיה יפעלו כדי להבטיח את הביטחון היהודי ברחבי העולם, או שהם אפילו עוסקים בו. הם לא... הגולה וישראל מבוססים על מערכת יחסים חד-צדדית". וכי מתי זה היה אחרת?
הרעיון שיש אינטרס אחד מאחד למדינת ישראל וליהדות התפוצות תמיד היה אשליה: ניתן לומר בהכללה (ובבוטות), כי קיים ניגוד אינטרסים מובנה בין מדינת ישראל ויהדות התפוצות, וברגעי מבחן רבים, הופך הקשר הזה לחד צדדי: בעוד שמדינת ישראל מהווה תעודת ביטוח ליהדות התפוצות - וזה מקור הקשר המיוחד שלההם איתה - הרי שבאופן פרדוקסלי, כל אסון וערעור הביטחון הנגרם ליהדות התפוצות מהווה דווקא הזדמנות עבור מדינת ישראל, להגדלת העליה. זאת בנוסף לאינטרסים ואילוצים מדיניים, המונעים ממנה, פעמים רבות, להתייצב בגלוי לצד יהדות התפוצות. הפרדוקס הזה בלט כמובן, גם באירועי שרלוטסוויל.
מקורות והעשרה
- אמיר תיבון (2017), ראש העיר שרלוטסוויל: תגובת טראמפ לדריסה היא המשך לקמפיין הביבים שניהל לנשיאות, הארץ, 13/7/17.
- יוסי ביילין, ירושלים בירת היקום, ישראל היום, 3 בדצמבר 2010.
- אלעד לוי (2017), פוסט בפייסבוק, 16/7/17.
- ויקיפדיה: גישות למאפייניה של מדינת ישראל.
-
Emma Green (2017), Why the Charlottesville Marchers Were Obsessed With Jews, TheAtlantic,15/8/17.
