[בתמונה: גן עדן שהפך ברגע לגהינום... איי הקיז בדרום פלורידה, אחרי 'ביקור' ההוריקן 'אירמה'; צולם על ידי חברי משלחת ישראלייף למיאמי]
ב-9 בספטמבר 2017 יצאה משלחת סיוע מתנדבת למיאמי, ארצות הברית, לגיבוי ולסיוע לקהילה היהודית שם, על פי בקשתה. ב- 20 בספטמבר יצאה משלחת הצלה רשמית של פיקוד העורף, לסיוע בתוצאות רעידת האדמה במקסיקו, לאור בקשת הרשויות המקסיקניות ואישור הדרג המדיני בישראל.
המשלחת המתנדבת מנתה 13 מתנדבים. הגיעה לפני פגיעת ההוריקן, בטיסה רגילה, לאזור המרוחק כשבע שעות נסיעה מגבולות אזור האסון. היא התארגנה במקום על כלי רכב מתאימים וציוד מינימלי נדרש ויצאה להתמקם באזור הסופה, לקראת מועד הגעתה.
המשלחת הרשמית מנתה כ-70 חיילים וקצינים בשירות סדיר ובמילואים מפיקוד העורף ומחיל האוויר, ביניהם מומחים הנדסיים, שיעסקו בהערכת הנזקים ובמתן סיוע הנדסי בזירות ההרס; ואנשי חילוץ והצלה למשימות אלה. היא יצאה עם מטוס משלה, גדוש בציוד חילוץ, ציוד רפואי ועוד.
מתי, ולאן, נכון ועדיף להוציא משלחת מתנדבת, ומתי רשמית? מה ההבדלים ביניהן?
[בתמונה: חיבוק של תודה למחלצים...צולם על ידי חברי משלחת ישראלייף למיאמי]
משלחת רשמית יוצאת על פי בקשת / הסכמת המדינה המארחת
מדינת ישראל מוציאה משלחת כאשר המדינה המארחת מבקשת סיוע בצינורות רשמיים, או כאשר מדינת ישראל מציעה עזרה והמדינה המארחת מסכימה לכך. בדרך כלל מדובר ב'מדינות עולם שלישי', ו/או מדינות שמבקשות סיוע ישראלי בגלל היכולות הטכנולוגיות של פיקוד העורף.
לעומת זאת, משלחות מתנדבות יכולות לצאת מסיבות שונות ומגוונות (למשל, לפי בקשת הקהילה היהודית במיאמי, כמו במקרה האחרון), או כאשר המדינה המארחת מתנגדת לקבל סיוע רשמי מישראל, אבל מוכנה לקבל סיוע מתנדב.
נושאת מטוסים מול סירה מהירה
המשלחת הרשמית מיועדת לתפקידים מוגדרים מראש (למשל: חילוץ מהריסות, בית חולים שדה וכדומה), ואינה משנה ייעוד 'בתנועה'. היא יכולה לייעד את עצמה לשלב המענה המידי ו/או לשלב השיקום. יתרונה הגדול הוא מקצועיותה, והציוד הרב שמגיע איתה.
המשלחת המתנדבת, לעומת זאת, מיועדת לשלב המענה המידי בלבד. היא רב גונית, זריזה, יכולה לשנות מטרות 'בתנועה', על פי המצב בשטח, ואינה כפופה לפרוטוקולים המכבידים על פעולתה.
המחשה לגמישות הזו ניתן למצוא בתיאורו של אלעד סקר, המפקד הקודם של יחידת חילוץ ערבה תיכונה, שפיקד על המשלחת לפיליפינים ב- 2009:
https://www.youtube.com/watch?time_continue=2&v=Sr-yTBbwOVY
תת אלוף במיל' אבי בכר (בתמונה משמאל), יושב הראש הקודם של עמותת יחידות החילוץ פירסט, שם, גם הוא, דגש על הגמישות והמוטיבציה של היחידות המתנדבות:
"אלה משלחות קטנות, המצוידות רק במזומנים (רוכשות את הדרוש להן בארץ היעד) ורצון אמתי לסייע לאוכלוסייה המקומית. במשלחת לנפאל ב- 2015, יצאו אנשי המשלחת מחוץ לעיר לכפרים המרוחקים, והגיעו לכפרים שאף אחד אחר לא היה מגיע אליהם. כאשר התברר שיש ישראלי נעדר - אור אסרף - באזור הלנגטנג, התארגנה משלחת קטנה של אנשי חילוץ מיומנים ומקצועיים ביותר שיצאה למצוא את אור, אחרי עבודה מאומצת של איתור שהתקיימה בארץ ובשטח במקביל. רק קבוצה קטנה של אנשים מקצועיים בעלי ידע באיתור, סריקה באזור הררי קשה וחילוץ ללא אמצעים כמעט. מסוגלת לבצע משימה כל כך מורכבת ומסוכנת...".
המחשה נוספת היא משלחת ישראלייף למיאמי, שיצאה - כאמור - לפני פגיעת ההוריקן, על מנת להיות במקום בעת הסערה. מטרתה המקורית הייתה, לסייע לקהילה היהודית במיאמי. היא לא הביאה איתה ציוד מישראל אלא חכרה כלי רכב וקנתה ציוד בארצות הברית. היא שהתה במיאמי בזמן שפגע ההוריקן "אירמה", ולאחר שהתבררו תוצאות הפגיעה והיה ברור שהיא תוכל להביא תועלת רבה יותר באיי הקיז, שונתה המטרה 'בתנועה'.
כל ייעודה היה להביא תועלת בפרק הזמן הראשוני אחר פגיעת הסופה. לסייע לזקנים והחולים שנשארו מאחור ולא התפנו, ונאלצו לתפקד בתנאים של היעדר מים זורמים, היעדר חשמל והיעדר תקשורת.
תפקידה הסתיים ברגע שאזור הוכרז כאזור אסון, והצבא נטל אחריות על השטח.
לסיכום
המשלחת המתנדבת איננה תחליף למשלחת הרשמית. היא בנויה אחרת, מיועדת למטרות אחרות. היא מגיעה לאירוע בשלב שכולם בורחים ממנו, ואמורה לפעול פרק זמן קצר בלבד, עד שעובר שלב הכאוס, שהמערכת המוסדית חוזרת לתפקד ולוקחת אחריות.
הערך המוסף העיקרי שלה - ששונה מאוד, מסתבר, ממשלחות של לאומים אחרים, שברובן מחכות להנחיות הפעלה - הוא יכולת האלתור והיזמה האישית. אלה הופכים אותה לכלי רב ערך, שאין לו תחליף, בשלב המענה המידי לאירוע.
[בתמונה למעלה: ידיעות אחרונות, 24 שעות, 13/9/17]
.
* הכותב הוא מנכ"ל עמותת יחידות החילוץ
