תקציר: הצורך להגן בעת מלחמה בא לידי ביטוי בשני ביטויים, האחד הגנה (Difence), ברמה הטקטית; והשני מגננה (defensive), ברמות המערכתית והאסטרטגית...

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Defence Images לאתר flickr]

המאמר עודכן ב- 13 בנובמבר 2020

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

הצורך להגן בעת מלחמה בא לידי ביטוי בשני ביטויים, האחד הגנה (Difence), ברמה הטקטית; והשני מגננה (defensive), ברמות המערכתית והאסטרטגית.

ההגנה: הצורך להגן ברמה הטקטית

הגנה (Difence) מוגדרת במילון מונחי צהל (1998, ע' 121) כצורת קרב טקטית שנועדה לבלום התקפת אויב ולמנוע את כיבוש השטח שמגנים עליו. הכט (2014, ע' 7) מגדיר אותה כצורת לחימה בין שתי קבוצות אנשים, שבאמצעותה מנסה הקבוצה המגנה לשמר את המצב הקיים.

הפעולה ההפוכה מהגנה היא ה- התקפה. ההתקפה מיושמת על-ידי תנועה של כוחות או של אש משטחו של התוקף לתוך שטחו של האויב, ההגנה מיושמת על-ידי חסימת תנועה זו.

בתיאוריה אפשר לדבר על ההתקפה הטהורה ועל ההגנה הטהורה, אבל במציאות לא ניתן לקיים התקפה טהורה או הגנה טהורה – כוח שמשימתו הגנתית יצטרך לנקוט במהלכים התקפיים כדי לעמוד במשימתו (ולו רק לירות באויב כדי למנוע ממנו לנוע) וכוח שמשימתו התקפית יצטרך לנקוט גם במהלכים הגנתיים כדי לשרוד ולעמוד במשימתו (הכט, 2014, ע' 7).

[להרחבת המושג: 'התקפה', לחצו כאן]

[הגנה: תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bru-nO לאתר Pixabay]

המגננה: הצורך להגן ברמות המערכתית והאסטרטגית

מגננה (defensive) מוגדרת כאחד משני מצבי היסוד ברמות המערכתית והאסטרטגית, שבו מוטלת על הכוח משימה, להגן על שטחו מפני מתקפת האויב (מילון מונחי צהל, 1998, ע' 286). במגננה אפשר שייערכו בכל צורות הקרב, והיא עשויה לכלול גם מהלכי התקפה, כגון הגנה המתנהלת בתוך שטח המגן; או התקפה מקדימה, לתוך שטח האויב.

מצב היסוד ההופכי למגננה הוא מתקפה.

[בתמונה: המגננה הגרמנית בקו זיגפריד במערב נפרצת על ידי כוחות בעלות הברית. התמונה היא נחלת הכלל]

משימת המגן קלה יותר...

קלאוזביץ (על המלחמה, ספר 6, פרק 1; ראו כריכת הספר בהוצאה העברית) טען שכשהאמצעים העומדים לרשות שני היריבים זהים, הרי שמשימת המגן קלה יותר למימוש מאשר משימת התוקף. זו הסיבה לכך שכדי לעמוד במשימה, לרוב נדרש התוקף לרכז עדיפות כלשהי על-פני המגן – מספרית, איכותית או תחבולנית.

יתר על כן, עיון בתולדות המלחמות משחר האנושות מגלה תקופות שבהן היתרון של ההגנה היה בולט ותקופות שבהן להתקפה היה יתרון כלשהו, או שלפחות הצטמצמה העדיפות הדרושה כדי להביס את המגן (הכט, 2014, ע' 7).

[בתמונה משמאל: כריכת הספר "עקרונות המלחמה" לקרל פון קלאוזביץ, שראה אור בהוצאת מערכות. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

המגננה וצה"ל

בכל האימונים של צה״ל מאז סיום מלחמת השחרור וברוב התכנונים האופרטיביים הדגש העיקרי היה על קרב ההתקפה.

צה"ל נלחם במלחמות ישראל בקרבות הגנה רק במלחמת השחרור, ובקרב השריון הגדול במלחמת יום הכיפורים, ב-14 באוקטובר 1973. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נבנתה ובוצעה תכנית הגנה מערכתית שלמה, שיש בה יותר מפריסת כוחות בקו החזית.

[להרחבת המושג: 'מערכה', לחצו כאן] [למאמרו של האלוף גרשון הכהן: 'חשיבותו של העיתוי, לחצו כאן]

נספח:

מקורות

• הכט עדו (2014), הגנה נגד התקפה – איך הגלגל מתהפך,  דיונים בביטחון לאומי מס 28, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.
• אג"ם-תוה"ד (1998), המילון למונחי צה"ל, תל אביב: צה"ל, מטכ"ל.
• גדעון שניר (2018), זלזול לא מוצדק ב'קו בר-לב', ייצור ידע, 6/12/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), התקפה, ייצור ידע, 31/5/20.
• פנחס יחזקאלי (2014), מערכה, ייצור ידע, 2/5/14.
• גרשון הכהן (2020), חשיבותו של העיתוי!, ייצור ידע, 2/10/20.