• המערכה אינה ישות חומרית אלא היגיון, שממנו נובע הרעיון המוביל את ההתרחשויות הטקטיות (תמרי, 2007, עמ' 60-59).
• כל 'מערכה' היא ייחודית ותלוית הקשר. אין מערכות אוניברסליות. המערכה משקפת את המתח הקוגנטיבי הנובע מהקיטוב שבין האוריינטציה הכללית אל עבר המטרה האסטרטגית, לבין ההיצמדות למשימות הטקטיות (תמרי, 2007, עמ' 60-59).
• מכיוון שתוכנית, או פעולה מערכתית, נשענת על ההגדרה האסטרטגית של מטרות, אילוצים והקצאה הולמת של משאבים, הרי שהיא ישות עצמאית ואוטרקית בתוך התחום של יעדה (תמרי, 2007, עמ' 60-59).

• במערכה משתקפת סינתזה המורכבת מלחימה משולבת, מאיחוד צורות לחימה שונות ומאינטגרציה של הכוחות. אלה מצויים בתוך יחידות גיאוגרפיות אחדות ובממדי זמן שונים (תמרי, 2007, עמ' 60-59).
• בעוד שבסביבה הטקטית הדגש הוא על "השמדה", הרי שמטרת המערכה היא לנטרל את ההיגיון המכונן את יכולת הפעולה של המערכת היריבה (תמרי, 2007, עמ' 60-59).
• המטרה הינה, כאמור, הגורם המאחד את חלקי המערכת והיא הנותנת לה משמעות. התוכן הממשי של התכנית המערכתית מתמצה במטרה האסטרטגית, המצביעה על כך שההישג המערכתי הכולל הוגדר מראש (נוה, 2003, ע' 29).
• חלוקתה של המטרה ליעדים מערכתיים ולמשימות טקטיות יוצרת את המתח אשר מניע את המערכת אל עבר מטרתה הסופית (נוה, 2003, ע' 29).
• המסגרת הפיסית של האירוע המערכתי מורכבת מגורמי הזמן והמרחב (נוה, 2003, ע' 29).
• היסוד הכמותי של החומר מושג באמצעות המסה הלוחמת (נוה, 2003, ע' 29).
• פעולות הגומלין בין המרכיבים באות לידי ביטוי בתמרון המבוסס על תוכנית אחידה (נוה, 2003, ע' 29).
• על הפעולה להיות סינרגטית, כלומר, להפיק מוצר שהוגדר כייעוד התחלתי, אולם, הוא גדול באופן משמעותי מסכום הישגי מרכיביה
• (תמרי, 2007, עמ' 60-59). הקישור שבין המטרה לבין התמרון המשולב, משקף את המרכיב הסינרגטי, את הקוהרנטיות של הפעולה המערכתית ואת המשכיותה (נוה, 2003, ע' 29).
• מרכיבי המערכת מיוצגים ע"י העוצבות העיקריות וצוותי הקרב (נוה, 2003, ע' 29).
• מגוון המינים משתקף בסוגי הכוחות השונים (נוה, 2003, ע' 29).
• על המערכה לשקף הכרה בגורם האקראיות, המבטא את המימד הכאוטי בין שתי מערכות (אנחנו והיריב), המתמודדות זו מול זו (תמרי, 2007, עמ' 60-59).
• תוכנית מערכתית חייבת להיות לא ליניארית, להיות מובנית באופן היררכי ולבטא עומק (תמרי, 2007, עמ' 60-59).
• פעולה מערכתית חייבת לשקף אינטראקציה מכוונת בין המושגים תמרון ו- התשה. ה- התשה מבוטאת ע"י הטקטיקה, וה- תמרון הינו השיטה להשגת מטרות אסטרטגיות (תמרי, 2007, עמ' 60-59).
• ה- תמרון הוא היגיון המערכה שעוצב לכלל צורה של כוח. התמרון המערכתי כולל, בו זמנית, את כל המורכבות המערכתית ואת כל סוגי היחידות, העוצבות, האש והתנועות, בסדרי גודל משתנים (תמרי, 2007, עמ' 60-59).

[ראה מושג דומה: אומנות המערכה] [לאוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה', לחצו כאן]

נושאים להעמקה

• ראו מושג דומה: אומנות המערכה;
• אוסף המאמרים על ההתנסות הצה”לית ב'אמנות המערכה'.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• הרחבת המושג: 'טקטיקה';
• הרחבת המושג: 'מטרה של מערכת';
• הרחבת המושג, 'מערכת מורכבת';
• הרחבת המושג 'חוסר ליניאריות';
• הרחבת המושג 'דירקטיבה';
• הרחבת המושג: 'שילוביות';
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים;
• מאמרו של יותם הכהן: 'עלייתו ונפילתו של המרכז לחקר תורת המערכה (מלת”ם)';
• הרחבת המושג 'יצירתיות';
• העמקה בנושא ה'מגוון';
• אוסף המאמרים בנושא 'תמרון' ומשמעויותיו;
• הרחבת המושג: 'מטרה אסטרטגית';
• הרחבת המושג: 'סינרגיה';
• הרחבת המושג: 'פרודוקטיביות';
• הרחבת המושג: 'דינאמיות';
• הרחבת המושג: 'שיתוף פעולה';
• הרחבת המושג, 'הסתגלות';
• אוסף המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית.

מקורות והעשרה