[תמונת השופט רוזן לקוחה מאתר הרשות השופטת]
[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
[לתקציר פסק הדין לחץ כאן]
גזר הדין של שופט בית המשפט המחוזי, דוד רוזן, בפרשת הולילנד, ב-13 במאי 2014, הנו אחד מפסקי הדין החשובים בתחום השחיתות השלטונית בישראל. זאת למרות שניתן בבית המשפט המחוזי ולא בעליון. השופט רוזן שלח את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, למאסר ממושך של שש שנים, ועוד שנתיים מאסר על תנאי, קנס של מליון ש"ח וחילוט רכוש בסכום השוחד של 560 אלף ש"ח. זאת, תוך שהוא בוחר במילים חריפות ללא תקדים לתיאור מעשיו: "בגידה", "מעילה", "רקב", "טומאה", "חמדנות". רוזן הדגיש שבכירותו של נאשם אינה עילה להקל עמו. להפך: "ככל שהמעמד רם יותר והתפקיד בכיר יותר, כך יהווה הדבר נסיבה לחומרה".
השופט כיוון בדבריו ללא ספק לשבור את הלגיטימציה היחסית בחסות "מטרייה" תקשורתית רחבה, שניתנה עד אז לעבריינות של צווארון לבן, ולסובלנות היחסית רבת השנים שגילו בתי המשפט כלפי בכירים שנאשמו בשחיתות. הפופולריות הציבורית שזכו לה גזר הדין השופט רוזן מחד גיסא; והביקורת הרבה, חסרת התקדים מצד חלק מאנשי המקצוע, משפטנים, שופטים לשעבר ואנשי תקשורת מאידך גיסא ("קבוצת הדומים" של הנאשמים הבכירים), מלמדים שהשיג את מטרתו.
האתגר הועבר לידיו של בית המשפט העליון, והוא פסק אחרת, ואיש באמונתו יחיה...
