בסופו של המבחן, התוצאות היו די ברורות: הבינה המלאכותית סיימה עם ציון דיוק של 94%, ועורכי הדין האנושיים עם ציון של 85% בלבד. ואם זה לא מספיק, הרי שבעוד שלעורכי הדין נדרשו 92 דקות בממוצע לעבור על כל החוזים, לבינה המלאכותית נדרשו 26 שניות. כן, שניות.

[התמונה היא תמונה חופשית מהאתר Pixabay]

בהחלט אפשר לטעון שהמבחן, אגב, שם את עורכי הדין במצב שהיה אמור להיות מועדף עבורם, מכיוון שהם התרכזו לגמרי בקריאת החוזים. הם לא היו צריכים לעבור עליהם, תוך כדי המתנה למטוס בשדה התעופה, או בלחץ זמן של עבודה אחרת. הם התרכזו לגמרי במשימה - ואף על פי כן, הובסו על-ידי הבינה המלאכותית, ועדיין נדרש להם זמן ארוך יותר פי מאתיים וקצת כדי לבצע את המטלה.

כל זה לא אומר שעורכי דין יוחלפו מחר בבוקר בבינות מלאכותיות. חברות מסוימות צריכות חוזים מאד אינדיבידואליים שמתאימים לעובד מסוים, וכדי לפתח את אלו יהיה צורך עדיין (עדיין! בינתיים!) בעורך דין אנושי. באופן דומה, נזדקק לעורכי דין אנושיים כדי להתמקח עם לקוחות, לספק תמיכה רגשית במקרים מורכבים, ועוד מטלות שונות.

אבל, עבור כל יתר המטלות הרוטיניות - אלו שבהן עורך הדין עושה עבודה פשוטה יחסית וגובה עליה כמה אלפי שקלים - ניתן יהיה להסתמך על בינה מלאכותית, שתספק ייעוץ תוך דקות ספורות, ובעלות מגוחכת בהשוואה לשעת העבודה של עורך דין כיום.

ואם נסיים בפרפרזה על בדיחה ידועה: "איך קוראים למצב בו עשרות-אלפי עורכי-דין מחפשים עבודה חדשה? התחלה טובה"...

אתם מוזמנים לקרוא עוד על בינה מלאכותית ועתיד העבודה בספרי השולטים בעתיד, בחנויות הספרים המובחרות (וגם אלו שסתם בסדר).