[בתמונה: יוסף סטאלין, מנהיג ברית המועצות במלחמת העולם השנייה. מה הפך אותו למנהיג? כיצד מתיישבות תכונותיו עם מה שמטיפים לנו ספרי המנהיגות הקלאסיים?]
[מאמר זה נכתב ביחד עם אינג' שרית אונגר-משיח]
[בחזרה לתוכן העניינים של 'הכל על מנהיגות']
מוקדש למיה ויינשטיין, שהיתה הזרז לארגון מחודש של הערך הזה...
המשגה
בפרק הקודם המשגנו את ה'מנהיגות' (Leadership), וקבענו כי חמקמקות היא אחת התכונות הבולטות של הגדרת המנהיגות (וחמקמקות היא גן עדן לשרלטנים...). לחמקמקות הזו מוקדש המאמר הנוכחי.
[לפרק: 'מנהיגות מהי?', לחצו כאן]
החמקמקות הזאת נובעת מארבע סיבות עיקריות:
- התופעה עצמה אינה ברורה דייה;
- בעיות בעצם ההגדרה;
- ההתייחסות למנהיגות כמושג 'רך', שאיננו מדיד;
- ה'כסף הגדול' שזמין בעולם ההדרכות בתחום המנהיגות מושך שרלטנים, ומעמיד בסימן שאלה את מידת אמתותן של קביעות רבות בתחום זה.
התופעה עצמה אינה ברורה דייה
תופעת המנהיגות מוכרת לנו במסתורין האופף אותה: יש אנשים הנראים לנו כנטולי נתונים בסיסיים למנהיגות, אך לפתע בשעת מבחן הרואית, הם מתגלים כמנהיגים של ממש וכן להפך. יש אנשים הנראים כמגלמים את כל התכונות הנדרשות למנהיגות, אך ברגע המבחן מותירים בנו אכזבה. בהיבט זה, תכונת המנהיגות שונה בגילוייה מתכונות אחרות, כמו כישרון מוזיקלי, או כישרון אתלטי, לגביהן מצויים בידינו קריטריונים לבחינת פוטנציאל הגלום באדם בתכונות הטמונות בו. היא תופעה מתהווה וחולפת, ללא יכולת להבטיח את רציפותה! (הכהן, 2015).
[בתצלום המקורי: הרצאת האלוף במילואים גרשון הכהן במרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן]
בעיות בהגדרת המושג 'מנהיגות'
'מנהיגות' מוגדרת במקורות רבים כ"יכולתו של אדם או קבוצת אנשים להוביל אנשים אחרים אל עבר מטרה משותפת במינימום סמכות" (למשל: ויקיפדיה). האמנם? קחו לדוגמה את יוזף סטאלין, מנהיג רוסיה במלחמת העולם השנייה, שכונה בפי מעריציו 'שמש העמים' (ראו פוסטר בתחילת הדף), ושההערצה אליו הייתה אולי שווה רק לאכזריותו. תיאורים של אישיותו הבעייתית והמעורערת לא חסרים, ואין מחלוקת שהרבה להשתמש (והרבה מאוד לרעה...) בסמכות ישירה. אז מה? זה הופך אותו ל'לא מנהיג'?הרי אין מחלוקת, שלמעט משבר קטן בתחילת מלחמת העולם השנייה, לרצון הברזל שלו הייתה השפעה עצומה על יכולתה של ברית המועצות לשרוד את האתגר הקשה בתולדותיה; ועל התמקמותה ב'עולם החדש' שאחרי 'המלחמה הגדולה', כמעצמה מובילה, לצד ארצות הברית. מבחינה זו היה סטאלין המנהיג הנכון במקום הנכון.
מנהיגותו הגיעה הרי עד אלינו... די להיזכר בטקסי האבל פה אצלנו, בארץ ישראל, כשנפטר סטאלין. האם אין זו עדות למנהיגות חוצת הגבולות שלו?
[בתמונה: מודעת האבל שפרסם הקיבוץ הארצי בעקבות מותו של סטאלין. האמנם, לא מנהיג??]
לכן, הגדרת ה'מנהיגות' הזו מחייבת תיקון. אנו מגדירים 'מנהיג' בשונה מאחרים, כאדם שהשפעתו (עוצמתו העקיפה) גבוהה יותר מהעוצמה הישירה שהוא מפעיל, כדי להוביל את אנשיו את המטרה.
בעיה נוספת בהגדרה: היא קובעת כי "אדם שפועל מתוך היענות למנהיג, בוחר להצטרף לפעולה, שעיקרה איננו כוח הכפייה אלא ההזדהות שלו עם העשייה ומטרותיה". אבל, איך ניתן בכלל להפריד בין הסיבות? איך נדע אם אדם שציית למנהיג עשה זאת מתוך הזדהות, או מפני מתוך חשש לענישה, משום שבידי המנהיג יש גם סמכות רשמית?
ההתייחסות למנהיגות כמושג 'רך', שאיננו מדיד
הקושי הרב שנובע מן ההגדרה מהווה גם תמונת מראה למצב שאליו נקלעה תורת הניהול כולה, שפתחה 'פער רלוונטיות' משמעותי עם המציאות.
[להרחבה בנושא 'פער רלוונטיות', לחצו כאן]
תחילתה של תורת הניהול בתחום המדעים המדויקים (הנדסת תעשייה וניהול); וכיווני התפתחותה היו מבטיחים. זכורה לנו, למשל, קביעתו החכמה של פיטר דרוקר, "אם אינך יכול למדוד זאת, אינך יכול לנהל זאת"… ("If you can't measure it, you can't manage it”), שהאיצה באנשי הניהול לפתח כלים מדויקים לכימות מושגי הניהול השונים:
אבל במאה השנים האחרונות, תורת הניהול סטתה מ'דרך המלך', ופתחה פער רלוונטיות מהנעשה בפועל בארגונים. היו סיבות רבות לכך. אחת מהן הייתה חוסר הרצון של מנהלים לקשור באופן מדעי מדידה אמתית של ביצועים לתגמול.
בהיעדר רצון לחפש כלים מדעיים למדידה, גלשה תורת הניהול, מהמדעים המדויקים למדעי החברה. מושגים רבים בה - והמנהיגות בתוכם - הוגדרו כ'רכים', וככאלה שאינם ניתנים לכימות ולמדידה. המנהיגות נתפסה כסוג של השפעה בלתי ניתנת לכימות, של מנהל על הכפופים לו, ועל גורמים נוספים הפועלים בסביבתו המשימתית של הארגון (למשל, ראו אצל ניומן ואח', 1974, כרך ב',ע' 724).
הבעיה היא ש'אין ארוחות חינם': כשלא מחפשים למדוד נכון ולשפר את המדידה כל העת, גם לא מבינים נכון ולא צוברים ידע... יתרה מכך: עמימות היא כר פורה ל'מומחים לכאורה' ולשרלטנים למיניהם, המציעים 'מרשמים' בדויים וחסרי תועלת.
[להרחבה בנושא 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן]
כך למשל, התפתחה מאוד תעשיית, מה שמכונה: ה'בולשיט עסקי' (buisiness bullshit) ו'ניהול השטויות' (bullshit management) - תאוריות כוזבות בניהול, שהוגים 'מומחים בגרוש', שארגונים מאמצים תמורת כסף רב. מנהלים 'שורפים' את האנרגיה הארגונית של ארגוניהם על אימוץ עולם מונחים ריק מתוכן, תוכנית הכשרה ניהולית יקרה בזמן ניהולי (וכאמור, בכסף), וכל זה - כדי לשנות את הדרך שבה אנשים חושבים, מדברים ומתנהגים, לשווא.
[להרחבה בנושא 'בולשיט עסקי' ו'ניהול שטויות', לחצו כאן]
כשקופאים על השמרים מתפתחת סטגנציה. לכן, אין להתפלא, שהידע החדש - שמאתגר את תורות הניהול הוותיקות - לא צמח מתוכן. עובדה זו לא צריכה להפליא. תחום הנמצא בסטגנציה לא מסוגל להתחדש בכוחות עצמו.
יתרה מכך, במציאות ימינו, תחומי עיסוק רבים - גם כאלה שאינם בסטגנציה - מאותגרים דווקא מן החוץ. הדוגמה הקלאסית היא תחום הטלפונים הניידים: מי שהפך את חברת נוקיה ללא רלוונטית, לא היה חברת טלפוניה, אלא חברת מחשבים, שייצרה מחשב יד; שבין היתר, מאפשר גם לשוחח בטלפון. את מה שעשו חברת אפל והאייפון לחברת נוקיה, עשו תורות המורכבות לתורת הניהול...
היום, מנהיגות ניתנת למדידה מספרית, בדרכים שונות.
[ראו הפרק: האם ניתן למדוד מנהיגות?]
הכסף הגדול, שגורם להטיל ספק באמתותן של תאוריות במנהיגות
התוצאה של הגדרה מבולבלת והיעדר מדידה היא השימוש המניפולטיבי שעושים שרלטנים בתחום זה על מנת להרוויח 'כסף גדול', תוך שהם מנצלים את הרצון של מנהלים להיחשב 'מנהיגים' ולשלם סכומים גדולים על העיסוק הארגוני בסוגיות של מנהיגות.
ה'כסף הגדול' שזמין בעולם ההדרכות בתחום המנהיגות, מעמיד בסימן שאלה את מידת אמתותן של קביעות רבות בתחום זה.
למשל, את התאוריה הוותיקה ש'מנהיגות' היא תכונה מולדת, החליפו תיאוריות הגורסות כי מנהיגות היא תכונה נרכשת. כמה אמון צריך לתת בתיאוריות הללו, כשאנחנו יודעים שהתוצאה שלך הן היא פיתוח קורסים למנהלים בסכומי עתק, שמלמדים אותם להיהפך למנהיגים?
