אבי הראל: פירוש הפיוטים שנוספו להגדה של פסח – חלק ב'

[בתמונה: הפיוטים שנוספו להגדה של פסח... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Teresa Grau Ros לאתר flickr]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

עודכן ב- 6 באפריל 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר שני מתוך שני מאמרים על פירוש הפיוטים שנוספו להגדה של פסח. למאמר השני, לחצו:

אבי הראל: פירוש הפיוטים שנוספו להגדה של פסח – חלק א'.

* * *

הפיוט הבא בהגדה של פסח הוא הפיוט אמץ גבורותיך כדלקמן:

[לחלקו הראשון של המאמר, לחצו כאן]

[בתמונה: הפיוטים שנוספו להגדה של פסח... תמונה חופשית שהועלתה על ידי Katzenfee50 לאתר flickr]

וּבְכֵן וַאֲמֶַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח

[בתמונה משמאל: זבח פסח... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Melest לאתר Pixabay]

אֹמֶץ גְּבוּרוֹתֶיךָ הִפְלֵאתָ בַּפֶּסַח

בְּרֹאשׁ כָּל מוֹעֲדוֹת נִשֵּׂאתָ פֶּסַח

גִּלִיתָ לְאֶזְרָחִי חֲצוֹת לֵיל פֶּסַח

וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח

דְּלָתָיו דָּפַקְתָּ כְּחֹם הַיוֹם בַּפֶּסַח

הִסְעִיד נוֹצְצִים עֻגוֹת מַצּוֹת בַּפֶּסַח

וְאֶל הַבָּקָר רָץ זֵכֶר לְשׁוֹר עֵרֶךְ פֶּסַח

וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח

זוֹעֲמוּ סְדוֹמִים וְלוֹהֲטוּ בָּאֵשׁ בַּפֶּסַח

חֻלַּץ לוֹט מֵהֶם וּמַצּוֹת אָפָה בְּקֵץ פֶּסַח

טִאטֵאתֶ אַדְמַת מֹף וְנֹף בְּעָבְרְךָ בַּפֶּסַח

וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח

יָהּ רֹאשׁ כָּל אוֹן מָחַצְתָּ בְּלֵיל שִׁמּוּר פֶּסַח

כַּבִּיר, עַל בֵּן בְּכוֹר פָּסַחְתָּ בְּדַם פֶּסַח

לְבִלְתִּי תֵּת מַשְׁחִית לָבֹא בִּפְתָחַי בַּפֶּסַח

וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח

מְסֻגֶּרֶת סֻגָּרָה בְּעִתּוֹתֵי פֶּסַח

נִשְׁמְדָה מִדְיָן בִּצְלִיל שְׂעוֹרֵי עֹמֶר פֶּסַח

שׂוֹרפוּ מִשְׁמַנֵי פּוּל וְלוּד בִּיקַד יְקוֹד פֶּסַח

וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח

עוֹד הַיוֹם בְּנֹב לַעֲמוֹד עַד גָּעָה עוֹנַת פֶּסַח

פַּס יַד כָּתְבָה לְקַעֲקֵעַ צוּל בַּפֶּסַח

צָפֹה הַצָּפִית עִָרוֹךְ הַשֻּׁלְחָן בַּפֶּסַח

וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח

קָהָל כִּנְּסָה הֲדַסָּה לְשַׁלֵּשׁ צוֹם בַּפֶּסַח

רֹאשׁ מִבֵּית רָשָׁע מָחַצְתָּ בְּעֵץ חֲמִשִּׁים בַּפֶּסַח

שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע תָּבִיא לְעוּצִּית בַּפֶּסַח

תָּעֹז יָדְךָ וְתָרוּם יְמִינְךָ כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חַג פֶּסַח

וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח.

[בתמונה: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי manfredrichter לאתר Pixabay]

פיוט זה, שנכתב על סדר הא"ב, בידי ר' אלעזר קליר[1], היה במקורו חלק ממערכת פיוטים רחבה יותר, שיועדה מלכתחילה לתפילת שחרית של יום טוב הראשון של פסח על פי מנהגי הקריאה העתיקים בארץ ישראל. ולאחר תקופת זמן הפיוט הועבר בחלק מקהילות אשכנז ליום טוב שני של גלויות על פי מנהגי הקריאה שהיו נהוגים בקהילות היהודיות באירופה. לא מן הנמנע כי ההתנגדות ההלכתית לשילוב פיוטים בתפילה, בהיותם גורמים הפסק במהלך התפילה עצמה, היא שגרמה בסופו של דבר להעתקת הפיוט אל ההגדה של פסח. הפיוט האמור דומה מאוד בצורתו לפיוט שקדם לו בסדר ההגדה בנוסח אשכנז, ולא מן הנמנע כי מחברו הושפע מהפייטן הנודע יניי. בתשתית הפיוט משוקעת מסורת מדרשית רבת מקורות הטוענת כי בליל פסח התחוללה לא רק יציאת בני ישראל ממצרים, אלא התחוללו גם מאורעות חשובים אחרים בתולדות עם ישראל, כפי שיפורט בהמשך.

פירוש הפיוט אמץ גבורותיך

הבית הראשון עוסק באברהם אבי האומה, שנקרא איתן האזרחי, שהאל נגלה לו בברית בין הבתרים, שלפי דברי המדרש התרחשה בליל פסח (פרקי דרבי אליעזר, פרק כ"ח).

הבית השני ממשיך לעסוק באברהם, שהאל זימן לו שלושה אורחים שהיו בעצם מלאכים (בראשית, פרק י"ח, פסוק י'), ובאותה הזדמנות הוא הזמינם לסעודה (הסעיד נוצצים), בה אפתה שרה מצות (בראשית, פרק י"ח, פסוק ז'). בסוף הבית אומר הפייטן כי אברהם רץ להביא בן בקר, זכר לשור ערך פסח, כלומר – אזכור של סדר הקריאה בתורה ביום השני של פסח (בבלי, מגילה, דף ל"א, עמוד א').

הבית שלישי עוסק במהפכת סדום ועמורה, שממנה חלץ – ניצל לוט. זה האחרון אפה מצות למלאכים שהגיעו להתארח בביתו (בראשית, פרק י"ט, פסוק ג' ואילך), ולמחרת הפכו את סדום ועמורה לעיי חורבות. השורה האחרונה בבית מאזכרת מקומות גיאוגרפיים במצרים – מוף ונוף, שנחרבו בידי האל (ישעיהו, פרק י"ט, ירמיהו פרק ב').

הבית הרביעי מזכיר את מכת בכורות במצרים – ראש כל און מחצת, בזמן ליל השימורים, בו הובטח לבני ישראל שלא יאונה להם כל רע (שמות, פרק י"ב, פסוק מ"ב ואילך). כל זאת בזכות דם קרבן הפסח, שהוצג מפתחי ביתם של בני ישראל במצרים (שמות, פרק י"ב, פסוק כ"ג ואילך).

הבית החמישי מזכיר בפתיח שלו את העיר יריחו, שהייתה מסוגרת מפחד תושביה מפני בני ישראל המתקרבים (יהושע, פרק ו'). לאחר מכן מוזכרת מפלת מדין בידי השופט גדעון – "והנה צליל שעורים מתהפך במחנה מדין"(שופטים, פרק ז', פסוק י"ג). פסוק זה מתפרש במדרש גם כרומז על מצות הקרבת קרבן העומר, שמוקרב משעורה (פסיקתא דרב כהנא, פרק ח'). השורה האחרונה בבית רומזת על מפלת צבא אשור, שהונהג בידי סנחריב (ישעיהו, פרק י', פסוק ט"ז ואילך).

הבית השישי רומז שוב למפלתו של סנחריב וצבא אשור שהגיעו לפאתי ירושלים ונסו משם, עד מועד חג הפסח. לאחר מכן הפייטן רומז לכתובת שראה בלשאצר, שניבאה את קצו (דניאל, פרק ה'), צפה הצפית ערוך השולחן - בעת סעודת המלכים שעשה, שהייתה לפי המסורת בפסח (ישעיהו, פרק כ"א, פסוק ה').

הבית השביעי מתאר את שלושת ימי הצום שקבעה הדסה (= אסתר המלכה, מגילת אסתר, פרק ד', פסוק ט"ז ואילך). על פי פרשנות חז"ל, צום זה נקבע בליל חג הפסח למשך שלושה ימים (בבלי, מגילה, דף ט"ו, עמוד ב'). לאחר מכן רומז הפייטן לתליית המן על עץ שגובהו היה חמישים אמה (אסתר, פרק ה', פסוק י"ד), היות ודבר תלייתו של המן הייתה בזמן חג הפסח, לפי החשבון שעושה המדרש, שבאותו הלילה נדדה שנת המלך אחשוורוש, היה בתאריך ט"ו בניסן (פסיקתא דרב כהנא, פרק י"ז).

בשתי השורות האחרונות, ישנה התייחסות לממלכת אדום – עוצית (על פי דבריו של ישעיהו, פרק מ"ז, פסוק ט'), שתיפול באחרית הימים כמו שאר אויבי עם ישראל שתוארו קודם לכן.

הפיוט הבא בו נדון נקרא אדיר במלוכה, הנפוץ בעיקר בקהילות אשכנז ואיטליה. למרות שאין לו זיקה לחג הפסח, הוא מופיע בהגדות כבר מאמצע ימי הביניים. מחברו אינו ידוע, והוא נכתב על פי סדר הא"ב. מכל מקום לפי הידוע, פיוט זה כבר היה שגור בקרב היהודים באנגליה קודם גירושם ממנה, בשנת 1290.

[בתמונה: הפיוטים שנוספו להגדה של פסח... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 5598375 לאתר Pixabay]

אדיר במלוכה

[בתמונה משמאל: אדיר במלוכה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 27707 לאתר Pixabay]

כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה

אַדִיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה, גְּדוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ:

לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֵה, כִּי לוֹ יָאֶה.

דָּגוּל בִּמְלוּכָה, הָדוּר כַּהֲלָכָה, וָתִיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ:

לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.

זַכַּאי בִּמְלוּכָה, חָסִין כַּהֲלָכָה, טַפְסְרָיו יֹאמְרוּ לוֹ:

לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.

יָחִיד בִּמְלוּכָה, כַּבִּיר כַּהֲלָכָה, לִמוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ:

לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.

מוֹשֵׁל בִּמְלוּכָה, נוֹרָא כַּהֲלָכָה, סְבִיבָיו יֹאמְרוּ לוֹ:

לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.

עָנָיו בִּמְלוּכָה, פּוֹדֶה כַּהֲלָכָה, צַדִּיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ:

לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.

קָּדוֹשׁ בִּמְלוּכָה, רַחוּם כַּהֲלָכָה, שִׁנְאַנָיו יֹאמְרוּ לוֹ:

לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.

תַּקִיף בִּמְלוּכָה, תּוֹמֵךְ כַּהֲלָכָה, תְּמִימָיו יֹאמְרוּ לוֹ:

לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ יְיָ הַמַּמְלָכָה, כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה.

פירוש הפיוט אדיר במלוכה

הפיוט בנוי לפי סדר הא"ב, במנה אחיד שבו שני הביטויים הראשונים הם שבח לאל (אדיר, בחור; דגול, הדור...) והביטוי השלישי מכוון לנתיניו - מלאכים ובני אדם, המשבחים אותו (גדודיו, ותיקיו, טפסריו...) ואומרים את הפזמון החוזר: לְךָ וּלְךָ. לְךָ כִּי לְךָ. לְךָ אַף לְךָ. לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה. כִּי לוֹ נָאֶה. כִּי לוֹ יָאֶה. יש לשים לב כי בפזמון של הפיוט חוזרת המילה לך שבע פעמים, מספר טיפולוגי בעל משמעות במחשבה היהודית.

הכינויים בהם משתמש הפייטן לאל ולנתיניו מקורם בפסוקי תנ"ך רבים כדלקמן:

אדיר – תהילים, פרק צ"ג, פסוק ד', גדודיו – איוב, פרק כ"ה, פסוק ב', דגול – מיוחס לאל, שיר השירים, פרק ה', פסוק י', הדור – ישעיהו, פרק ס"ג, פסוק א', ותיקיו – מילה שמקורה תלמודית, ופירושה – אנשים שמדקדקים בלשון העברית, בבבלי, שבת, דף ק"ה, עמוד א'. חסין – תהילים, פרק פ"ט, פסוק א', טפסריו – הכוונה לשרים או אנשים נכבדים, ירמיהו, פרק נ"א פסוק כ"ז, כביר – איוב, פרק ל"ו, פסוק ה', לימודיו – ישעיהו, פרק נ"ד, פסוק י"ג, מרום – תהילים, פרק צ"ב, פסוק ט', נורא – דברים, פרק י', פסוק י"ז, סביביו – תהילים, פרק ט', פסוק ח', קדוש – ישעיהו, פרק ו', פסוק ג', שנאניו – שמות מלאכי עליון, תהילים, פרק ס"ח, פסוק י"ח, תקיף- שם המיוחס לאל, קהלת, פרק ו', פסוק י'. תמימיו – תהילים, פרק ל"ז, פסוק י"ח.