[בתמונה: אנחנו חוגגים אגדה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי CCXpistiavos לאתר Pixabay]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 22 באפריל 2022

המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.

[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]

האתרים של ד"ר רועי צזנה   

• מדע אחר.
• Curating the Future

*  *  *

מוצאי פסח שמח לכולם!

אבל ברור לכם שהסיפור - לפחות כפי שהוא מתואר במקרא ובהגדה - אינו הרבה יותר מאגדת-עם, נכון?

[בתמונה: מכת בכורות... אגדת עם? (1872 Lawrence Alma-Tadema - Death of the Pharaoh Firstborn son); תמונה חופשית שהועלתה על ידי Ashley Van Haeften לאתר flickr]

נתחיל באסונות הטבע העצומים - מכות מצרים. אין שום תיעוד לסדרה כזו של אסונות במצרים. אפילו אצל המצרים אי אפשר למצוא תיעוד שכזה, והם דווקא הקפידו לרשום כל מאורע יוצא-דופן וחריג, ואפילו אם זה היה משפיל וכאוב לשליט הנוכחי – עדיין היו השליטים שאחריו מתעדים את ההיסטוריה העגומה של קודמם לתפקיד, בשמחה לאיד לא-מבוטלת. ניתן למצוא פה ושם תיאורים, המפוזרים על פני יותר מאלף שנים, של אסון טבע ארעי – למשל של התפרצות געשית שמילאה את השמים באפר והחשיכה את אור היום, או של בריחת כמה עבדים תועים למדבר. אבל כל ניסיון לאחד בין האירועים האלו בסיפור אחד דרמטי, לא צלח עד כה מבחינה היסטורית. הם פשוט מרוחקים בזמן יותר מדי אחד מהשני.

אבל אפילו הפרטים הקטנים לא ממש מתיישבים עם ההיסטוריה, או עם ההיגיון. המקרא מספר לנו, למשל, ששבעים צאצאי יעקב, ועוד נשותיהם, התרבו ל- 600,000 גברים, או ביחד עם הנשים והטף - כמה מיליונים טובים. כל זה קרה תוך מאתיים ועשר שנים בלבד. קצב התרבות שכזה אינו סביר, בלשון המעטה. במצרים העתיקה ילדו זוגות 4-6 ילדים בממוצע, וכמעט מחצית מהתינוקות מתו בגיל צעיר כתוצאה מבעיות תזונה, מחלות ילדות וגורמים אחרים. לפי חישובים אלו, היו נדרשות כמעט אלף שנים על מנת להגיע לאותם מספרים.

[בתמונה: אנחנו חוגגים אגדה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי CCXpistiavos לאתר Pixabay]

אבל איפה בכלל השתכנו כל אותם מיליוני עברים קדומים, בתקופה בה הערים הגדולות ביותר מנו כמה עשרות-אלפי תושבים בסך הכל, וכל האימפריה המצרית לא מנתה יותר מחמישה מיליון אנשים? איך התמודדה מצרים עם אבדן כוח העבודה העצום של 600,000 גברים? ובעצם, כיצד נעלם כל זכר לשרידי המחנות העצומים שהיו אמורים אותם מיליוני אנשים להקים במדבר – מחנות שהיו אמורים להתחרות בערי-ענק של העולם הקדום? אפילו ביישובים בהם חנו בדרך לפי המקרא, לא ניתן למצוא בדל של שייר לכל אותם אנשים, וזאת בזמן שיישובים קדומים אחרים - כאלו שלא הומצאו, אבל הכילו רק כמה מאות תושבים - הותירו סימנים ברורים לקיומם.

אתם עשויים להצדיק את כל הנפלאות הללו בכוחו של הנס. באורח ניסי, הביאה כל אשה עברית לעולם עשרות צאצאים. ואכן, כך טוענים חז"ל בפרשנותם כי הנשים היו יולדות "שישה בכרס אחד", ומוסיפים שאין מה לתמוה בשל כך, מאחר ונקבת העקרב מסוגלת להשריץ שבעים צאצאים בכל פעם. ההבדל הקל שבין מערכות הרבייה האנושיות לאלו של פרוקי הרגליים, חלף כפי הנראה מעיניהם של חכמינו, זיכרונם לברכה.

[בתמונה: אם נקבת העקרב יכולה אז למה לא אנחנו? מקור התמונה: Photo by Sippakorn Yamkasikorn from Pexels]

ובכן, ניחא. נניח שהיה נס גדול שם, ושנשות-העקרב העבריות השריצו את צאצאיהן בקצב מסחרר. נוסיף לכך גם את נס המטאטא, לפיו כל אותם בני-ישראל שמרו מחנות מסודרים למשעי, טאטאו אחריהם את כל קרקע המדבר ואספו את כל חפציהם, מטלטליהם ואפילו את צואתם ושרידי מדורותיהם בסוף כל יום, כך שלא נותרו זכר ועדות למעברם במדבר.

אבל אפילו הנס אינו מסוגל להסביר כיצד כבשו העברים הקדומים את יריחו, העי, חשבון וערד – ערים גדולות וחשובות לפי המקרא, אך כאלו שבתקופת יציאת מצרים (לפי חישובי התאריכים המתבססים על המקרא - במאה ה- 13) לא היו מיושבות כלל, או שהתקיימו רק ככפרים קטנטנים. באזורים אלו הוקמו יישובים שעלו לגדולתם רק כמה מאות שנים מאוחר יותר, בתקופה אליה נהוג לייחס את כתיבת סיפור יציאת מצרים.

אז מה אנחנו חוגגים בעצם? אנחנו חוגגים אגדה. אשליה דתית ולאומית משותפת. וזה לא דבר כל-כך נורא. כל עם צריך מיתוסים מכוננים שילכדו אותו, אבל צריך גם לזכור שהם לא הרבה יותר מסיפורים מסוגננים. עדיף להתרכז פחות בתוכן של ההגדה - שמתארת סיפור מפוברק ברובו או כולו - ולהתרכז בשמחה המשותפת של המשפחות שנפגשות ביחד, אוכלות ביחד וחוגגות ביחד.

[בתמונה: פסח... המקור: ציורי תנ"ך/ קערת פסח/ ציירה: אהובה קליין (c)]

חג שמח!

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן]