[בתמונה: "ואהבת לרעך כמוך" והחמלה הבודהיסטית... זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת קדושים', לחצו כאן]

עודכן ב- 5 במאי 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת קדושים בספר ויקרא עוסקת במגוון מצוות חברתיות כדוגמת: מתנות עניים, איסור להונות אנשים אחרים, הגנה על החלש, איסור נקימה ועוד. בסוף המכלול הגדול הזה הפרשה מסכמת אותו שוב באמירה כללית וגורפת:" לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה"[1].

על פי פשט הפסוק, אסור לאדם לנקום בזולת על שעשה לו עוול, או להזכיר לו שפגע בו, כי זו הוראתו של הצו המקראי האומר ואהבת לרעך כמוך - אהוב את הרֵע כשם שאתה אוהב את עצמך. על ביטוי זה אמר רבי עקיבא [2], זהו כלל גדול בתורה [3].

על רוח דברים זו נסוב גם הסיפור הבא: "שוב מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי. אמר לו: גיירני, על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל. גייריה (גייר אותו). אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד (מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך). זו היא כל התורה כולה. ואידך (והשאר) פירושה הוא. זיל גמור (צא ולמד)" [4].

תשובתו של הלל [5] (בתרגומה לעברית), מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, אינה מופיעה במקרא. אשר על כן תשובתו של הלל היא פירושו להנחיה של ואהבת לרעך כמוך.

בובר [6] מפרש את הצו המקראי של ואהבת לרעך כמוך, באופן הבא:" ואהבת לרעך כמוך: תפנה אליו באהבה, כאל אח הזקוק לאהבה כמוני, כפי שאני זקוק לאהבה אלי. תפנה אליו באהבה, במעשי אהבה, אל רעך – אדם כמוך, כי יודע אתה נפש אדם ויודע אתה צימאון נפשו לאהבה, כי אדם אתה, וסובל אתה, גם אתה, סבלו של כל אדם" [7].

מצרף מילים זה, הוא הבסיס לתורת המוסר בנצרות, ומופיע מספר פעמים בכתבים הנוצריים. לעיתים הצו של ואהבת לרעך כמוך, הוא שווה ערך לעשרת הדיברות עצמן כדלקמן: "וְהִנֵּה־אִישׁ נִגָּשׁ אֵלָיו וַיֹּאמַר רַבִּי (הַטּוֹב) מַה הַטּוֹב אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה וְאֶקְנֶה חַיֵּי עוֹלָם׃ 17 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה־זֶּה תִּשְׁאָלֵנִי עַל־הַטּוֹב אֵין־טוֹב כִּי אִם־אֶחָד וְהוּא הָאֱלֹהִים וְאִם־חֶפְצְךָ לָבוֹא לַחַיִּים שְׁמֹר אֶת־הַמִּצְוֹת׃ 18 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מָה הֵנָּה וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֵלֶּה הֵן לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב לֹא תַעֲנֶה עֵד שָׁקֶר׃ 19 כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִימֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"[8].

מהי חמלה בודהיסטית?

במקביל לפרשנויות אלה, התפתחה במזרח דוקטרינה שלמה, שהיא מרחיקת לכת בכול קנה מידה בהשוואה למוכר לנו. הכוונה לזרם חדש שנוצר בבודהיזם, כארבע מאות שנה לערך, לאחר מותו של בודהא [9]. זרם זה, המכונה מהאיאנה (המרכבה הגדולה), הדגיש את נושא החמלה כלפי כל יצור חי. הוגי הזרם האמור טענו כי בבודהיזם המוקדם (המכונה אצלם היניאנה – המרכבה הקטנה), יש מקום לחמלה רק עבור אדם אחד, ואילו על פי תורתם, יש מקום לחמלה על כלל היצורים החיים עלי אדמות [10].

בתמונה משמאל: חמלה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]

אנשי המרכבה הגדולה העמידו את החמלה ואהבת כל ייצור חי כערך מרכזי בשיטתם, וכל האימון והתרגול המדיטטיבי נועד לשם מטרה זו. יתרה מזאת. הם הציבו בראש שיטתם אידיאל אנושי חדש, אידיאל הבודהיסטווה, שפירושו – אדם שהגיע להארה אישית אולם הוא בוחר להישאר בעולם הזה כדי שיוכל לסייע בידי כל היצורים החיים להשתחרר מהסבל שלהם. אידיאל חדש זה החליף את האידאל המרכזי הקודם של הבודהיזם המוקדם, אידיאל הארהט, שפירושו – אדם שהצליח להתגבר על תשוקותיו, ולהשתחרר מהסבל האנושי.

זרם המהאיאנה התפצל אחר כך לאסכולות משנה רבות נוספות, אולם לא נעסוק בכך מקוצר היריעה.

מהי חמלה בודהיסטית? האם היא אהבת האחר, בדומה לאהבת לרעך כמוך? או האם היא מילה נרדפת לרחמים?

לגבי החלק הראשון ניתן להשיב בחיוב, אולם חמלה איננה רחמים. כשאנחנו מרחמים על מישהו, אנו רואים את עצמנו כמי שנתונים במצב טוב ממנו. חמלה לעומת זאת היא רגש של שיתוף של שווה מול שווים בלי התנשאות על מצבו של האחר. כאשר אני בא עם גישה כזאת כלפי האחר אזי אני יכול להכיר את סבלו באופן הראוי ולהקל עליו, או לבטלו כליל. לשון אחר – חמלה פירושה הכרה שסבלו של האחר הוא הסבל שלי עצמי. כאשר זו פניה של החמלה, הרי יש בה דינמיקה של שיתוף פעולה עם האחר, ללא גבולות ביני לבין האחר.

כיצד מתאמנים לחמלה?

במדיטציות העוסקות בכך, שמשותפות לזרמים שונים בבודהיזם, עובר המתרגל דרך מספר שלבים. תחילה מדמיין המודט דמות שאיתה קל לו לחוש שיתוף פעולה, הורים למשל. אחר כך הוא עובר אל דמות אחרת, שהוא מרגיש איתה חוסר נוחות מסוים.כך הוא עובר שלב אחר שלב במדיטציה עד שהמודט מגיע לשלב בו הוא יכול לדמיין דמות שבינו לבינה יש כעס או איבה גלויה. או אז, עליו להתאמן להסיר את המחיצה בינו לבין אותה דמות, וכך, לאחר תרגול שכזה, שאורך זמן ממושך, הרי הוא מוכשר לתפקידו כהבודהיסטווה.

בתמונה משמאל: חמלה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Sonnenstrahl לאתר Pixabay]

קודם צאתו לדרכו בעולם, המודט אומר את שבועת הבודהיסטווה, שיש לה נוסחים שונים. להלן הנוסח הנפוץ ביותר שלה: "היצורים החיים רבים מספור, אני נשבע לעזור לכולם לצלוח את ים הסבל ים הלידה והמיתה. אף שהקשיים והמכשולים רבים...אף שכל אלה נראים כאילו רבים מספור, אני נשבע לבקע אותם ולחתוך דרכם אל מעבר להם"[11].

אחרית דבר

המקרא מצווה אותנו על כך שיש לאהוב את רעך כפי שאתה אוהב את עצמך. צו זה קשה לביצוע, בגלל שהמדובר במצווה שחלה על רגש האדם ולא על מוטיב רציונאלי. בנוסף, האגו האישי בולם לא פעם את ישומו של צו זה. בדוקטרינה הבודהיסטית נוצר זרם שלם שעוסק בתחום אהבת הזולת ושחרורו מסבלו. אין המדובר רק ביחס למין האנושי, אלא על כלל היצורים החיים בטבע. היות והמדובר במשימה קשה מנשוא, פיתחו הוגי הדעות של זרם מרכזי זה בבודהיזם, שיטה מדיטטיבית אפקטיבית להביא את המודט בה לאפשרות של חמלה על הזולת. חמלה זו אין פירושה רחמים, כי אז יש שוני מצבי ומעמדי בינו לבין המרוחם, אלא שיתוף מלא והרמוני בסבלו של האחר, בין עם המדובר באדם אהוב או אויב.  האם החמלה הבודהיסטית והצו המקראי ואהבת לרעך כמוך שווים? יש קווי דמיון אולם אין כאן חפיפה מלאה. הצו המקראי על פי פשט הפסוק עוסק באהבת רעך שהוא גם בן עמך. נכון הוא שר' עקיבא, שהגדיר צו זה ככלל גדול בתורה, אומר במקום אחר כי:"חביב אדם שנברא בצלם"[12], והכוונה לכל אדם ולא רק לבני עמך, אולם אין זה פשט הפסוק. התפיסה הבודהיסטית מייצגת עמדה הומניסטית המייחסת לנרטיב של אהבת רעך כמוך משמעות אנושית פסיכולוגית מכוננת ומחייבת לשם שחרור מסבל והשגת רווחה ואושר אישי. זאת לפי דבריו של שאנטי דווה, אחד מהפילוסופים החשובים במסורת הבודהיסטית: "כל טוב העולם בא מאהבת הזולת וכל הרעות מקורן באהבה העצמית. מה טעם להרבות מילים? העצמי קשור לעניינו שלו והבודהא נתון לענייני זולתו. את ההבדל תראה בעצמך"[13].

בתמונה: חמלה. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי johnhain לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרשת קדושים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת קדושים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת קדושים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 3/5/19.

[1] ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח.

[2] רבי עקיבא בן יוסף היה תנא ארץ ישראלי, בן הדור השלישי של התנאים, מגדולי חכמי ישראל. מנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא. 50 – 135.

[3] ירושלמי, נדרים, פרק ל', הלכה ב'.

[4] בבלי, שבת,  דף ל"א, עמוד א'.

[5] הִלֵּל הַזָּקֵן היה נשיא הסנהדרין האחרון בתקופת הזוגות. שמאי, שהיה אב בית הדין באותה התקופה, היה בר-הפלוגתא הקבוע שלו. 110 לפנה"ס – 10 לספירה.

[6] מרדכי מרטין בובר, פילוסוף ואיש רוח, תרגם את התנ"ך לגרמנית,1878 – 1965.

[7] מתוך – גיליונות פרשת שבוע, אחרי –קדושים, נחמה לייבוביץ, תש"כ.

[8] מתי, פרק י"ט, פסוקים 17 – 19.

[9] סִידְּהָארְתַה גַאוּטַמַה, שָׁאקְיַמוּנִי, או בשמו הנפוץ בודהא(המואר), מנהיג רוחני ששאף לעזור לאנשים להשתחרר מסִבלם על ידי לימוד הדוקטרינה שפיתח(=דהרמה). 563 – 483 לפנה"ס.

[10] החומר על הבודהיזם המובא כאן הוא על פי – הראל, א. בין שתי גדות הנהר, מפגש בין בודהא לרמב"ם, 2018, (טרם פורסם).

[11] יובל אידו טל, בודהיזם, מבוא קצר, אוניברסיטת תל אביב, 2006, עמוד 91.

[12] משנה, נזיקין, מסכת אבות, פרק ג', משנה י"ד.

[13] רוול, פרנסוא; ריקר מאתיה, הנזיר והפילוסוף : הבודהיזם בימינו,הוצאת חרגול, ת"א, 1998, עמוד 77.