קרב עמוק (Deep Battle) הוא חלק מ- אומנות המערכה. הוא מוגדר כשיבוש סימולטני של המערך ה- טקטי של האויב לכל עומקו. הוא מחייב ביצוען של שתי מטלות על ידי כוחות השריון (נוה, 2003, עמ' 183-182):

• לסייע לחי"ר ולתת לו ליווי בעת התקדמותו.
• לחדור לעורף האויב, לשבש את המערכת ההגנתית שלו ולבודד את הכוח העיקרי מן העתודות שברשותו. החדירה העמוקה הזו של טנקים חייבת להיות מכשול בעורף האויב, וכוחותיו הקדמיים חייבים להידחף אחורנית ולהיות מושמדים, כל כוח בנפרד.

מילון מונחי צה"ל (1998, ע' 564) מגדיר קרב עמוק כקובץ פעולות שנוקט מפקד, בצורת אש לעומק ומאמצים אחרים, כדי לפגוע ביכולת מפקד האויב להפעיל את כוחותיו (שטרם הוטלו לקרב ושאינם נמצאים במגע) בזמן, במקום ובעוצמה, לפי רצונו (של מפקד האויב). פעולות אלה נעשות בצורת מבצעי עומק או מבצעים כלפי עומק שטח האויב, המכוונים לשלול את חופש התמרון של עתודות האויב, כדי להשמיד מערכות נשק ארוכות טווח, לשבש את יכולת הפיקוד והשליטה של כוח האויב, לשתק אותו וכדומה.

יצירת הקרב העמוק הביאה גם לגיבוש רעיון ה- דסאנט: הנחתה בעומק האויב על בסיס כוחות אוויריים-ממוכנים. רעיון זה הופיע בברית המועצות כחלק מגיבוש אומנות המערכה, בחצי הראשון של המאה העשרים, חמישים שנה לפני הופעתו החשיבה הצבאית המערבית (נוה, 2003, ע' 183).

מקורות

• אג"ם-תוה"ד (1998), המילון למונחי צה"ל, תל אביב: צה"ל, מטכ"ל.
• נוה שמעון (2003), אמנות המערכה, התהוותה של מצוינות צבאית, תל אביב: מערכות.