[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 1 במרץ 2022

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ארגונים ביורוקרטיים היררכיים אינם אוהבים מנהלים / מפקדים יצירתיים מידי. זו עובדה. גם כאשר אלה מגישים להם את ההצלחה על מגש של כסף, הם באים איתם חשבון, ומצרים את צעדיהם (ראו דוגמאות בהמשך).

זה קורה משלוש סיבות עיקריות:

1. ארגונים כאלה בנויים על שרשרת היררכית ברורה, וסולדים מעקיפתה. אולם יצירתיות מחייבת משוב בזמן אמת, והוא מחייב דילוג על שרשרת זו. אנשים יצירתיים אינם רוחשים הערכה רבה לשרשרת הפיקוד, וכאשר הפתרונות שהם מציעים נחים על ידי המערכת, הם נוטים לשווק את הפתרון לגורמים רבים ככל האפשר.
2. מנהלים בכירים מבקשים להטמיע אחידות במערכותיהם, ולכן, כל שונות נראית להם כהפרעה מכוונת.
3. ויש כמובן גם בעיות של אגו. כמעט אף אחד לא אוהב לשמוע שהוא טועה...

לכן, המערכות מגיבות כלפי אנשים אלה בעוינות, גם - ואולי בעיקר - כאשר מתברר שהם צדקו! הדוגמאות בהמשך...

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'יצירתיות', לחצו כאן] [להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן] 

[בתמונה: ויש כמובן גם בעיות של אגו. כמעט אף אחד לא אוהב לשמוע שהוא טועה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

דוגמה ראשונה: המהנדס פטר פַּלצ'ינסקי

(הרפורד, 2015, עמ' 35-29)

טים הרפורד מספר בספרו 'הסתגלות', (ראו כריכת הספר משמאל) על מהנדס רוסי, בשם פטר פַּלצ'ינסקי, שהועבר לתפקיד שולי בסיביר בשל דקדקנות היתר ששלו והביקורות שכתב על תנאי העבודה במכרות הפחם. כתוצאה מכך ברח למערב אירופה צבר ניסיון שם, והפך ליועץ תעשייתי מבוקש.

[בתמונה משמאל: כריכת הגירסה העברית של הספר "הסתגלות, מדוע כל הצלחה מתחילה בכישלון", להרפורד טים, שראה אור ב-2015, בהוצאת כנרת, זמורה ביתן דביר. אנו מאמינים שאנו עושים בו שימוש הוגן]

בשנת 1913 קיבל פַּלצ'ינסקי חנינה ושב לרוסיה. לאחר שובו, הפך יועץ בכיר לממשלת הצאר; ולאחר המהפכה, שימש יועץ לממשלה הסובייטית, ומונה ליועץ בשניים מהמיזמים החשובים בתוכנית החומש הראשונה של סטלין - סכר לנין והעיר מַגניטוֹגוֹרסק.

שני הפרויקטים הצטיירו לו ככושלים:

• הוא הזהיר את סטלין מפני הקמת הסכר ונזקיו אך סטלין לא שעה לאזהרותיו. הפרויקט סבל מחריגות תקציב עצומות והיה אסון כלכלי, הנדסי ואקולוגי, שגרם לרבבות חקלאים להיעקר מבתיהם.
• הוא הזהיר גם מפני פיתוח מהיר מידי של מפעלי הפלדה של מַגניטוֹגוֹרסק, וגם פה צדק.

אבל צדקת הערכותיו לא גרמו לשלטונות להעריכו יותר. להיפך. באפריל 1928 נעצר בידי המשטרה החשאית. הוא הואשם הוא הואשם ב"פרסום נתונים סטטיסטיים מפורטים", ובחבלה בתעשייה הסובייטית על ידי ניסיון להציב "יעדים מינימליים". משמע, בשל שניסה לבדוק מה יצליח, ומפני שסירב לשתוק כאשר ראה בעיה. הוא הוצא להורג, ואשתו, נינה, זכתה ל'טיפול' דומה.

[בתמונה: לך ספר לסטלין שהוא טועה... התמונה היא נחלת הכלל]

דוגמה שנייה: פילדמרשל אריך פון מנשטיין נותן להיטלר את המפתח להצלחה במערב, ונענש!

מנשטיין (Erich von Manstein) (ראו תמונה משמאל) היה מפקד המטה של קבוצת ארמיות דרום שעליה פיקד הגנרל גרד פון רונדשטט.

הוא הבין, שתוכנית הפעולה של הצבא הגרמני בזירה המערבית נטולת יצירתיות, ומהווה למעשה חזרה על תכנית שליפן ממהלך הפתיחה של מלחמת העולם הראשונה. לכן, בנה תכנית אלטרנטיבית, נועזת שנועדה לכתר את צבאות בעלות הברית ולהשמידם (לימים תיקרא התוכנית "אבחת מגל" ("Sichelschnitt").

[תמונתו של פילדמרשל אריך פון מנשטיין משמאל היא נחלת הכלל]

בכירי מטה הצבא (ה-OKW וה-OKH) התנגדו עזות לתוכנית, אולם מנשטיין הצליח לפגוש את היטלר פנים אל פנים, 'למכור' לו את התוכנית, ואף לגרום לו לחשוב שמדובר בעצם בתוכניתו שלו.

הפיקוד הצבאי לא סלח על עקיפת הסמכות הזו. למרות (ובגלל) שתוכניתו נכפתה על הצבא, הוא הועבר מתפקידו ו'קודם הצידה', לפקד על קורפוס חיל הרגלים ה-38 שהוצב בשטטין שבמזרח, הרחק מיחידות הטנקים שעליהם התבסס הניצחון הגרמני. רק לאחר מכן יתבלט ויתפוס את המקום הראוי לו בשרשרת הפיקוד של הווארמאכט.

למרות זאת, הצבא הגרמני חייב לו את הצלחה במערב, במהלכי הפתיחה של מלחמת העולם השנייה!

[להרחבה בנושא תכנית שליפן, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

[בתמונה: בזכותו של מנשטיין: וילהלם קייטל מוסר את תנאי שביתת הנשק לגנרל הצרפתי צ'ארלס הונציגר באותו קרון שבו נחתם הסכם הכניעה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. התמונה היא נחלת הכלל]

דוגמה שלישית: קולונל מֶקמַסטֶר מוכיח לצבא האמריקני שטעה...

(הרפורד, 2015, עמ' 63-58).

טים הרפורד מתאר בספרו 'הסתגלות', (ראו כריכת הספר למטה משמאל) את הטכניקה המוצלחת שפיתח הקולונל - לימים, בריגדיר גנרל - ד"ר הרברט ריימונד מֶקמַסטֶר בעיר תל עפאר שבעיראק, ליצירת לגיטימציה בקרב אוכלוסייה חשדנית, מפוחדת ועוינת. הוא יזם את אחת התגובות המוצלחות היחידות למרד בעיראק, תוך סיכון חייו (הרפורד, 2015, עמ' 63-58).

[בתמונה משמאל: בריגדיר גנרל - ד"ר הרברט ריימונד מֶקמַסטֶר. התמונה היא נחלת הכלל]

תל עפאר הייתה מעוז של מורדים בעיראק. סונים שלטו ברחובותיה ביום, וחוליות רצח של המשטרה (השיעית) שוטטו בה בלילה; וכך, הייתה העיר מיקרוקוסמוס של מלחמת האזרחים המתרחבת בעיראק.

אל תוך הכאוס הזה נכנסה חטיבת החי"ר המשוריינת ה־ 3: 3,500 איש בפיקודו של מֶקמַסטֶר.

קולונל מֶקמַסטֶר היה בעל חשיבה עצמאית ואמיצה, דוקטור להיסטוריה, שחיבר את הספר "התרשלו במילוי תפקידם"(Dereliction of Duty), החיבור הממצה ביותר על המנהיגות הכושלת של ההנהגה האמריקנית - המדינית והצבאית - בתקופת מלחמת וייטנאם.

מֶקמַסטֶר סבר, שהאסטרטגיה האמריקנית בעיראק חסרת היגיון, והחל בהכשרתם של אנשיו עוד בהיותם בארצות הברית:

הוא קנה ספרי כיס על ההיסטוריה של עיראק וחילק אותם בין אנשיו. הוא גם הורה לאנשיו לנהוג בכבוד בתושבים ועשה הדמיות של כל מיני אינטראקציות מורכבות, בדגם של מחסום שהוקם בפוֹרט קַרסוֹן בקולורדו. חייליו תרגלו התמודדות עם שיכורים, עם נשים הרות, ועם אנשים שעוררו רושם של מחבלים מתאבדים. ההדמיות צולמו, ולאחר מכן צפו החיילים בקלטות של ההדמיות הללו ודנו בטעויות שעשו ובדרכים להשתפר. "בכל פעם שאתם פוגעים בכבודו של תושב עיראק", אמר קולונל מקמסטר לאנשיו, "אתם עובדים בשביל האויב".

עם הגיעם אל תל עפאר, לא מיהרו חייליו של מֶקמַסטֶר להסתגר בבסיסם - כמו קודמיהם - אלא חדרו בזהירות אל תוך העיר.

קציניו יזמו מפגשים רבים עם המנהיגים המקומיים, ניסו לפייס בין סונים ושיעים מתונים, הכניסו שינויים במבנה המשטרה, כך שתייצג את כל אוכלוסיית העיר, ומינו ראש עיר חדש. האיש היה תושב בגדד, שלא ידע לדבר בעגה המקומית, אבל היה לפחות חסר פניות.

הם גם לא הסתפקו בסיורים מזדמנים בתל עפאר, אלא הקימו ברחבי העיר עשרים ותשעה מאחזים קטנים. במאחזים האלה לא היו מכונות גלידה או ברכות שחייה, ואפילו לא מים חמים וארוחות חמות סדירות, כמו בבסיסים האמריקנים הבטוחים בעיראק, הרחק מהאוכלוסייה המקומית. המאחזים הקטנים האלה גם הותקפו שוב ושוב ללא רחם, אבל קולונל מֶקמַסטֶר ואנשיו סירבו לוותר עליהם.

בעיני מפקדיו, היה מֶקמַסטֶר 'ילד רע'. הוא התעלם מההנחיה האסטרטגית של מפקדיו כאשר סבר שהיא שגויה, וכאשר ניסו מפקדיו לדכא את דעותיו, הוא פנה אל העיתונות. הוא לא סמך על המידע של התמונה הגדולה שעליה 'ננעל' הפיקוד, אלא בחר להתמקד בפרטים הקטנים של הזירה בתל עפאר, ולהאציל סמכויות לקצינים הזוטרים שפיקדו על המאחזים שהקים ברחבי העיר.

למרות הצלחותיו, ממפקדיו הישירים לא זכה מֶקמַסטֶר לגיבוי. אחד מהם הזהיר אותו שיפסיק "לחשוב אסטרטגית". כלומר, שיסתום את הפה הגדול שלו ויפסיק לחשוב מעבר למה שמצופה מאדם בדרגתו. כאשר ביקש תגבורת של שמונה מאות חיילים, הוא לא קיבל כל תשובה. אחר כך הוא הבין שהבקשה שלו לא הועברה הלאה במעלה שרשרת הפיקוד.

מספרים שכעבור זמן, כשגנרל הממונה עליו, קייסי, הצמיד מדליה לחזהו, על הישגיו בתל עפאר, הוא הזהיר אותו שהוא צובר לעצמו יותר מדי אויבים בקרב מפקדיו, והוסיף ואמר כי כדאי לו להקשיב יותר ולהתווכח פחות.

ואכן, מֶקמַסטֶר שילם מחיר על עצמאותו. אף שנחשב קצין טוב והיה דוקטור בהיסטוריה, ועל אף הישגיו המוכחים, הן ב"סופה במדבר" והן בתל עפאר, קידומו לדרגת בריגדיר־ג'נרל עוכב פעמיים, בפעם הראשונה ב־ 2006, ואחר כך שוב ב־ 2007. מפקדיו בחרו להתמקד לא בביצועיו, אלא בהיותו 'עושה צרות'.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתמונה: חיילים אמריקנים בעיראק. המקור: הצבא האמריקני]

דוגמה רביעית: גנרל דויד פטראוס מנהל מדיניות חוץ משלו

בשנת 2003 פיקד דויד פטראוס (ראו תמונה משמאל) על הכוחות האמריקניים במוֹסוּל, העיר השלישית בגודלה בעיראק. בדומה למקמסטר, גם הוא התעלם מחלק נכבד ממה שהורו לו מפקדיו לעשות, במיוחד כשניתנה ההוראה לפטר את כל מי שהיה קשור למפלגת הבעת' (הסיבה העיקרית לכאוס שהשתרר בעיראק, כיוון שכל מי שהיה בעל יכולת וניסיון ניהוליים היה חייב להיות חבר מפלגת הבעת'...).

[התמונה משמאל של דויד פטראוס היא נחלת הכלל]

פטראוס - בניגוד להוראות - השאיר בתפקידו את המושל הנבחר החדש של מוסול, שהיה איש בעת' לשעבר. הוא חיפש ומצא סידור שאפשר לו לפתוח את הגבול עם סוריה, ובכך פעל בניגוד לעמדת מחלקת המדינה, שביקשה לבודד את הסורים. עקב כך התלוצצו בצבא ארצות הברית, שתחת פיקודו של פטראוס הייתה הדיוויזיה המוטסת ה־ 101 הדיוויזיה היחידה בצבא ארצות הברית שהייתה לה מדיניות חוץ משלה....

בנוסף, התעלם מהתנגדותו של הממשל האזרחי בבגדאד, והעלה את המחיר שקיבלו האיכרים המקומיים תמורת החיטה שלהם. הוא סבר, ששוק חופשי הוא רעיון יפה, אבל מחיר מינימום יקנה לאמריקנים תומכים, משום שמצבם הכלכלי של החקלאים ישתפר... (הרפורד, 2015, ע' 67).

פטראוס 'תוגמל' על הצלחתו - ועל המרדנות שגילה בפתיחת הגבול הסורי - בכך שלא קיבל את המינוי הקרבי שכה רצה. תחת זאת הוא מונה לאחראי על אימון המשטרה והצבא החדש של עיראק, ואחר כך נשלח ל'מקרר', לתפקיד האפור של מפקד בסיס פורט לוונווֹרת' בקנזס. אולם, הוא ניצל תפקיד זה לכתוב מחדש את הדוקטרינה הצבאית של המלחמה בהתקוממות, ובכך, השפיע עמוקות על האסטרטגיה האמריקנית, מה שהקפיץ אותו ב- 2007 לתפקיד מפקד הכוח הרב לאומי בעיראק (הרפורד, 2015, עמ' 68-67).

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• הרפורד טים (2015), הסתגלות, מדוע כל הצלחה מתחילה בכישלון, אור יהודה: כנרת, זמורה ביתן דביר.
• פנחס יחזקאלי (2014), יצירתיות, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), תכנית שליפן: קלסיקה של תכנון… שנכשלה! ייצור ידע, 26/2/20.
• פנחס יחזקאלי (2015), הצלחה וכישלון: תוצאות המירוץ אל המטרה, ייצור ידע, 16/5/15.
• פנחס יחזקאלי (2019), הכל על הצלחה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 8/12/19.
• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.