[צילום תמונתו של רוני אלשיך: חטיבת דובר משטרת ישראל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה: CC BY-SA 3.0]
[לקובץ המאמרים על תרבות, סטייה ושחיתות שוטרים באתר ייצור ידע', לחצו כאן]
בעגה המקצועית של מנהלים בכירים קוראים לכך 'בומרנג ניהולי': מנהל מלא כוונות טובות, מצהיר הצהרות בומבסטיות על שינוי, אך בפועל, מעשיו / מחדליו (אי העשייה כשצריך לעשות) מכשילים את השינוי שיזם במו ידיו.
'בומרנג ניהולי': במשטרה, למשל, הוא כאשר ממנים נשים מפקדות לתפקידי שטח (שינוי דרמטי בחשיבותו), אך ממשיכים לבחון אותן ולהעריך אותן דרך השאלון הסוציומטרי, למרות שברור שהוא פועל נגדן ומבטא התארגנות של גברים לסכל את השינוי.
[להרחבה בסוגיית מדדי ההערכה של נשים מפקדות במשטרה, לחצו כאן]
בומרנג ניהולי נוסף - שעלה לכותרות השבוע - הוא פרשת מצלמות הגוף: זהו הפיתוח הטכנולוגי שמחד גיסא, מסייע למשטרות להתמודד עם תופעת אלימות השוטרים; ומאידך גיסא, מגן על השוטרים עצמם, הן כיוון שזה מרסן אותם, והן מפני אשמות שווא.
אלשיך עצמו הבין מזמן, שהטכנולוגיה הזו משרתת הפעם את מטרת העל שלו: "מטרת הפרויקט לגרום לשוטר מרוסן ולאזרח מרוסן", אמר, והוא יודע למה: הניסיון בחו"ל מלמד כי המצלמות מפחיתות תלונות נגד שוטרים בכ- 90%! יתרה מכך, היו אף מקרים בעקבות תיעוד במצלמתם, שוטרים זוכו מאשמה, לאחר שנתבעו בגין אלימות (אלי, 2014).
אז נכון, הפרויקט הזה לא חלק מבעיות, אבל הוא יוצר אפקט מיידי. הסוגיה הזו מלווה את המשטרות בעולם יותר מעשור. אם היה ועד שוטרים במשטרה, היו לשוטרים מצלמות גוף כבר חמש שנים לפחות. המפכ"ל הצהיר על הכנסות המצלמות למשטרה ב- 2016. יש שוטרים שנשברו וקנו מצלמות לעצמם...
והנה השבוע, מנכ"ל מוסאוא, ג'עפר פרח, נעצר בחיפה בהפגנת הזדהות עם עזה ומשם הגיע לבית חולים ואושפז; והמשטרה לא גלתה איך נשברה הרגל כבר יומיים... איפה מצלמות הגוף? הרי הבעיה הייתה נפתרת ברגע (או שהרגל לא הייתה נשברת...).
[לכתבה המלאה ב- ynet, לחצו כאן]
המשטרה בטח תספר שהפרויקט עדיין בניסוי. ניסוי איפה? יש מקום טוב יותר לניסוי מהפגנות כגון זו שאירעה בחיפה? ניסוי על גבם של השוטרים? הציבור?
הסיפור הזה מרתיח משני ממדים עיקריים:
- האחד לאומי, וקשור למה שמכונה, אחריותיות משטרתית (Police Accountability): קבלת אחריות אישית ומקצועית, ומתן דין וחשבון שוטף - מתוך פתיחות מקסימלית - למפקדים, לגורם הפוליטי הממונה, לגורמי בקרה ציבוריים ולציבור הרחב. היא רלוונטית לשוטר הבודד, כמו גם למפקדי המשטרה ולארגון עצמו.
- השני במישור יחסי עובד מעביד - אחריות המפקדים לשוטרים, שהיא כפולה ומכופלת בהיעדר ועד עובדים ששומר על זכויותיהם: שוטר איננו חתיכת לימון שאחרי שנסחט הוא מושלך לפח, ככלי אין חפץ בו. פיזור הפגנות הוא תפקיד מסוכן ובעייתי וחובה על מפקדים לוודא ששוטרים יחזרו הביתה שלמים ללא פגע וללא חקירת מח"ש שתלווה אותם ותשפיע על עתידם ועל קידומם.
[ברקע, מנכ"ל מוסאוא, ג'עפר פרח, הולך על רגליו אל המעצר המשטרתי. צילום מסך מסרטון ynet. תמונת מצלמת הגוף היא תמונה חופשית מאתר Pixabay]
בסוף זה ייגמר בתיק פלילי לשוטר או שניים או שייסגר מחוסר ראיות.
ומה עם האחראים האמתיים? מה עם המפקדים? בכל הנוגע אליהם, עולם כמנהגו נוהג...
