אבי הראל: יהודי בוהמיה ומורביה במאות 20-16

[במפה: בוהמיה ומורביה... המפה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אדם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0][במפה: בוהמיה ומורביה... המפה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אדם לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

מאמר זה סוקר את קורות יהודי צ'כוסלובקיה, מהמאות ה- 16 עד ה- 18, ימי מלכויות בוהמיה והונגריה, ועד כיבושה של הארץ בידי הווארמאכט, במרץ 1939

המאמר עודכן ב- 25 בינואר 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.[1]

*  *  *

במאות ה- 16 עד ה- 18, מלכויות בוהמיה והונגריה היו לחלק מהאימפריה ההבסבורגית (1780-1526). בתקופה זו התרחבה הקהילה היהודית בפראג מבחינה כלכלית, תרבותית ומספרית.

 בשנת 1501, חידשה אספת המעמדות של בוהמיה - מוסד שנשלט בידי האצולה - את זכויותיהם של היהודים, ובכך הונחו היסודות הכלכליים להתפתחותה ולהתפשטותה של האוכלוסייה היהודית.

[תמונתו של הקיסר פרדיננד ה-1 היא נחלת הכלל]

מדיניותו  של הקיסר פרדיננד ה- 1 (1526-1564; ראו דיוקן משמאל), התאפיינה בגישה מזגזגת כלפי היהודים:

  • מחד גיסא, הוא הגן על היהודים;
  • מאידך גיסא הוא נתן עידוד להסתה נגד היהודים באזורים שונים בממלכתו, ונעתר לתביעות אזרחי הערים, לגרש את היהודים מכל ערי המלכות בבוהמיה. מאוחר יותר הוצאה העיר פראג מקטגוריה זו.

[תמונתו של הקיסר פרדיננד ה-1 משמאל היא נחלת הכלל]

בשנת 1650, הוטל איסור על התיישבות יהודים בבוהמיה ומורביה. שנה זו מסמלת את תקופת הרדיפות האנטישמיות של השלטון כנגד היהודים, שבאה לידי ביטוי גם בהעלאת גובה המסים והגבלות שונות שהוטלו עליהם.

בשנת 1726, יצא צו שלטוני נוסף, לפיו יש להפריד באופן מוחלט את ההתיישבות היהודית מהנוצרית.

בין השנים 1748-1745, נגזר על היהודים הגרים בפראג גירוש. בנוסף, נגזר על היהודים שלא להתיישב במקומות שלא ישבו בהם קודם לכן, נאסר עליהם לרכוש בתי מגורים נוספים על מה שמצוי בידם.

האצולה - שהייתה מעוניינת לאכלס את אחוזותיהם ביהודים - לא שבעו נחת מההגבלות שהוטלו עליהם. הללו פעלו בניגוד לדעת השלטונות, ועודדו התיישבות יהודים באחוזותיהם כחוכרים. כך נתהוו חלק לא מבוטל מהקהילות היהודיות בבוהמיה ומורביה.

תבניות האוטונומיה היהודית

תבניות האוטונומיה היהודית בשני המחוזות היו שונות:

בוהמיה

בבוהמיה שלטה העיר פראג  בעניינים הקהילתיים. לעתים ייצגה את כל יהדות בוהמיה ולעתים ערכה תחרות עם ערי השדה של בוהמיה. למרות שני הגירושים של 1557, 1745, הקהילה בפראג התרחבה בעוד שאר יהודי בוהמיה התיישבו בערי שדה קטנות ובכפרים.

[דיוקנו של הרב דוד אופנהיים הוא נחלת הכלל]

לקראת העשור השני של המאה -18,  הצליח הרב דוד אופנהיים (1664-1736; ראו דיוקן משמאל), להחיל את סמכותו על כל יהדות בוהמיה והמדינה הכירה ברב הראשי של פראג כסמכות דתית עליונה.

[דיוקנו של הרב דוד אופנהיים משמאל הוא נחלת הכלל]

מורביה

במורביה היהודים גורשו לערים בינוניות בגודלן  ולא התפזרו בתוך אזורים כפריים; אולם לא נוצר מרכז עירוני גדול כדוגמת העיר פראג.

יהודי מורביה הקימו מועצה על קהילתית, "ועד מדינת מעהרן",  שתפקידו היה גביית מסים, ייצוג ענייני היהודים בפני הרשויות וחקיקה בקהילה היהודית.

הועד בהנהגתו של הרב הראשי מנחם מנדל קרוכמל, החל  בפעולת חקיקה בין השנים 1652-1651, ונוספו תקנות שנחקקו עד שנת 1748.

מריה תרזה - ארכידוכסית אוסטריה ומלכת בוהמיה והונגריה - תבעה הכנסת תיקונים אחדים בחקיקה זו, וקובץ החוקים תורגם בשנת 1745 לגרמנית.

הלכידות הקהילתית הרבה של יהודי מורביה נמשכה עד למאה ה-19.  

היהודים עסקו - בנוסף על חכירה - גם בעבודות קבלנות, במלאכה ובמסחר. בשנת 1754, חיו בבוהמיה לבדה- כ-30,000 יהודים,שליש מהם בפראג. במורביה חיו באותה תקופה כ-25,000 יהודים.

פראג כמרכז חיי הרוח של יהדות אירופה

ראוי לציין[2] כי למן המאה ה-16, נתגבש מעמדה של פראג בחיי הרוח של יהדות אירופה, עד לסוף המאה 19. היא היוותה מרכז רוחני תוסס עם זרמים שונים ומנוגדים ביהדות.

[בתמונה: האנדרטה של המהר"ל שיצר לדיסלאוס שלווין בבית עיריית פראג משנת 1917. מימין ניתן לראות את השטן בדמות אישה שנתלה עליו ומנסה לפתותו. התמונה היא נחלת הכלל]

אחד מגדולי המחשבה באותה תקופה היה רבי יהודה לייב בן בצלאל (המהר"ל), ששילב באישיותו ידע  נרחב ומעמיק בכל תחומי היהדות תוך לימוד מדעי שיטתי הן במדעי הטבע והן במדעי האסטרונומיה. המהר"ל הניח יסוד לשיטת חינוך חדשה שקראה לצמצם בפלפול התלמוד.

[בתמונה משמאל: האנדרטה של המהר"ל שיצר לדיסלאוס שלווין בבית עיריית פראג משנת 1917. מימין ניתן לראות את השטן בדמות אישה שנתלה עליו ומנסה לפתותו. התמונה היא נחלת הכלל]

יורשו רבי שלמה אפרים מלונטישץ (ה"כלי יקר"), המשיך לתבוע בדרשותיו עשייה של רפורמה חינוכית וחברתית, תוך שהוא מותח ביקורת נוקבת וחריפה על התנהגותו של רבני הדור.

לאחריו בלטו רבי דוד בן שלמה גנץ, שבספרו העברי "נחמד ונעים" הינו ההתייחסות הראשונה בלשון הקודש לקופרניקוס ולשיטתו האסטרונומית.

רבי יום טוב ליפמן בן נתן הלר, עסק במדעים ובהשפעת המהר"ל, רבו המובהק, כתב פירוש יסודי ובהיר לששה סדרי משנה הנקרא "תוספות יום טוב".

מבין רבני פראג המפורסמים במאה 16, יש להזכיר גם את רבי מרדכי יפה בעל ספר הלבוש, שנבחר לרבנות פראג בשנת 1592, ואף כתב פירוש ייחודי לספר מורה נבוכים לרמב"ם.  כן יש להזכיר את רבי אליעזר אשכנזי בעל ספר "מעשה ה' ".

בראשית המאה ה-17, השתרשו בפראג קהילות שבתאיות בהשפעת מחולל הכת שבתאי צבי.

מן המפקד הרשמי בשנת 1724 עולה[3], שבבוהמיה היו היהודים מפוזרים ב- 800 מקומות ישוב,  מהם 600 בכפרים קטנים. במורביה היו היהודים מפוזרים ב-52 קהילות בגודל בינוני.

המסחר[4] בתוצרת חקלאית היה רובו ככולו בידי היהודים, ושיטותיו היו מקוריות וייחודיות. הוא התפתח לסחר חקלאי על בסיס שיטת ההקפה, בניגוד לשיטה הישנה שהייתה על בסיס של סחר חליפין. חידוש מסחרי זה הינו חידוש יהודי גמור. הסוחרים היהודים היו בעלי כשרון ארגוני, שתרם רבות לקידום המסחר. למרות ההתיישבות יהודית הענפה בבוהמיה, הרי אף על פי כן לא באו החיים הכלכליים שם לידי שגשוג ופריחה. נהפוך הוא, חבל ארץ זה, סבל ממשבר כלכלי תמידי,שגרם בין השאר למפקד היהודים בשנת 1724.

עם עלייתו לשלטון של קרל השישי, הוכרז ב- 1726 "חוק המשפחות" האומר: הגבלת מספר המשפחות היהודיות הרשאיות להתגורר כחוק בבוהמיה ובמורביה. חוק זה הביא לצמצום מספר היהודים בבוהמיה  מ-  40,000  ל- 8,541; ובמורביה  ל- 5,106.  כדי לשמור שמספרים אלו לא ישתנו, הוא קבע גם שרק בן אחד מכל משפחה רשאי היה להתחתן ולהקים משפחה משלו. כוונת חוק זה היה לחסום את ניידות היהודים, לחנוק התפתחויות כלכליות, ולבלום יצירת חיים חדשים. הצעירים היהודים נאלצו להגר או להתיישב בערים הקטנות ובכפרים של האצולה, שם יכלו להיות מוגנים מפני עין השלטון. "חוק המשפחות" בוטל ב-1848 לאחר מותו של הנודע ביהודה.

כלכלת הישוב היהודי באזור הושפעה ממעמד האצולה - בעלי אחוזות באזור הכפרי - ומשאיפת השלטונות לריכוזיות יתר.

משלח היד של היהודים בתקופה הנסקרת היה כדלקמן:

  • 50% סוחרים, חנוונים ורוכלי בדים; ולא סוחרי כספים כמו בימי הביניים;
  • 20% בעלי מלאכה: חייטים סנדלרים;
  • 13% בעסקי חכירה של בתי  משרפות היי"ש;
  • 15% משמשים בקודש: מלמדים, סופרים, שמשים וחזנים.
  • לפי המפקד לא היו איכרים יהודים.
  • משלחי היד של נשים יהודיות היה: מינקות, מבשלות ותופרות.

[תמונתה של מריה תרזה היא נחלת הכלל]

אחד ממוקדי המתיחות של אותם הימים היה יחסה של הקיסרית מריה תרזה לבית הבסבורג לנתיניה בקיסרות בכלל וליהודים בפרט. שלטונה התאפיין בהקפדה יתרה על הגבלות התנועה, וחיי המשפחה של היהודים; ובהטלת מסים כבדים על האוכלוסייה היהודית.

מריה תרזה[5] (ראו דיוקן משמאל) הייתה ארכי דוכסית אוסטריה ומלכת בוהמיה והונגריה משנת 1780-1740, במשך 40 שנה; אך לא ירשה את הקיסרות בשל היותה אישה. לאביה קרל השישי לא היו בנים, והיא הייתה בתו היחידה.

[תמונתה של מריה תרזה משמאל היא נחלת הכלל]

התנגדותם של קארל אלברכט מבאווריה  ופרידריך ה-2, מלך פרוסיה, להורשת נחלות בית הבסבורג לאישה, הביאה לפרוץ מלחמת הירושה האוסטרית, שנמשכה עד 1748; ובה לחמה אוסטריה (בתמיכת בריטניה) נגד פרוסיה ובאווריה (בתמיכת צרפת וספרד).

במהלך המלחמה מת קארל אלברכט, ובעלה של מריה, פרנאץ מלורן, נבחר ב – 1745 לקיסר פרנץ הראשון.

במלחמה זו שמרה מריה על רוב אדמותיה, פרט לשלזיה[6]. שאיפתה הגדולה הייתה להחזיר את שלזיה לתחומה. במהלך מלחמת שבע השנים, מלחמה, שהחלה משנת 1756, בין קואליציה של אוסטריה, צרפת, רוסיה, שוודיה כנגד פרוסיה.

בתום המלחמה, בשנת 1763, נאלצה מריה תרזה לוותר על שלזיה. לאחר מות בעלה בשנת 1765 נתמנה בנה, יוסף השני, לקיסר ולשליט שותף באוסטריה. במשך 15 שנה (1780-1765) הם שלטו יחד, ומשנת 1789-1780, היה שליט יחיד.

שלטונה של מריה תרזה היה שלטון ריכוזי. היא הנהיגה מיסוי כבד, חיזקה את הצבא והניחה את היסוד לבית ספר עממי כללי ברחבי מלכותה. שנאתה ליהודים התבטאה בגירושם ממקומות רבים וגם מפראג (1744) שאליה חזרו בשנת 1748, הודות ללחץ בין לאומי.

[בתמונה: ציור המיוחס לדיוקן הרב אייבשיץ. התמונה היא נחלת הכלל]

בראשית המאה ה-18, שימש כרב העיר פראג רבי דוד אופנהיים ורבי יהונתן אייבשיץ (ראו דיוקן משמאל) שימש כראש הישיבה המרכזית של העיר.

[בתמונה משמאל: ציור המיוחס לדיוקן הרב אייבשיץ. התמונה היא נחלת הכלל]

הדמות הרוחנית של אותה תקופה היה רבי יחזקאל לנדא,רבה של פראג, שספג את עיקרי תורתו והשכלתו התורנית בישיבות שלמד בפולין. מעמדו של הנודע ביהודה הוכר בכל אירופה ובקיאותו עשתה אותו לגדול הפוסקים בדורו.

בימיו החלה לפעול בפראג קבוצה בראשותו של יונה והלה, שהפכה את פראג למרכז פרנקיסטי שבתאי. כנגד קבוצה זו התייצב רבי אליעזר פלקלש, תלמידו של 'הנודע ביהודה', שלחם אחר כך בתנועת הרפורמה, שהחלה לפעול בפראג.

מפאת אופייה המיוחד והפלורליסטי של קהילת פראג, תנועת ההשכלה מצאה בה - בתום המאה 18 - כר פורה ונוח לפעילותה, ללא מאבקים פוליטיים. 'הנודע ביהודה' אומנם החרים את תרגומו הגרמני של המקרא שנעשה על ידי משה מנדלסון, אולם הוא תמך בהקמת בית ספר שלימד בין כתליו גם השכלה כללית.[7]

תנועת החסידות לא נקלטה בקהילת פראג. ייתכן, שסיבת הדבר הייתה נעוצה בהתנגדותו הגדולה והתקיפה של הנודע ביהודה.

עלייתו[8] של הקיסר יוסף השני לשלטון ב-1780, בישרה על תחילתו של עידן חדש. המדיניות החדשה של הקיסר נוסחה ב"צו הסובלנות" משנת 1782. הוא חתר לביטול ההגבלות, והשתמש בכישוריהם של היהודים לטובת כלכלת הממלכה. בו בזמן, התחולל תהליך של גרמניזציה, שבמסגרתו נאלצו היהודים לאמץ שמות משפחה גרמניים, ולהקים בתי ספר כלליים בלשון גרמנית.

האמנציפציה באימפריה האוסטרו הונגרית[9] בתקופה שבין 1870-1780, בדמותו של "כתב הסובלנות", שינתה את חיי הכלכלה והתרבות היהודית לבלי הכר. מטרתו של הקיסר יוסף השני הייתה להגביר את תרומת היהודים לקיסרות האוסטרית הונגרית. הוא הסיר חסמים והגדיל את המסחר, תוך עידוד יזמות יהודית להקמת בתי חרושת.

שינוי מרחיק לכת במיוחד היה בנייה מחדש של בית הספר היסודיים של כלל האוכלוסייה. היהודים הוזמנו לבנות בתי ספר, בדומה לאלה של המקומיים, בהם למדו גאוגרפיה, מתמטיקה, מדעים שפה גרמנית ואתיקה. ניתן היה להקים בתי ספר בגישה זו או להקים בית ספר פרטי באוריינטציה מודרנית זו.

זאת ועוד, שערי האוניברסיטאות נפתחו אף הם בפני היהודים. האמנציפציה העלתה את השימוש בשפה העברית והיידיש במהלך המסחר העסקי שהיה קיים בין יהודים וספרדיים. האוטונומיה היהודית בעניינים אזרחיים ומשפטיים נסתיימה בשנת 1784. בשנת 1786, היהודים היו מחויבים להציג תעודה כי הם למדו בבית ספר מודרניים. בשנת 1788, נתבקשו בני הקהילה היהודית להתגייס לצבא הקיסרות. משנת 1797, רבני הקהילות נדרשו להציג אישורים רשמיים, המעידים על כך שהם למדו באוניברסיטה (תקנה זו לא נאכפה). בשנת 1848, היהודים הורשו להתיישב בכל רחבי בוהמיה ומורביה וחוקי הגטו הוסרו לחלוטין. בשנת 1859, הוסר המחסום האחרון מבחינה כלכלית. ניתנו אף זכויות ליהודים לקניית קרקעות; ושנת 1867 מסמנת את ביצועה המלא והסופי של האמנציפציה.

הקמת בתי ספר יהודים גרמניים שינתה את שיטת הלימוד המסורתית היהודית, עובדה שנתנה למשכילים היהודים לייצור יהדות חדשה ודינמית, המבוססת על עקרונות המדע. במקביל, עקרונות השכלה אלו עזרו גם לפתח את הלויאליות היהודית לשלטון המדינה ולאזרחיה.

למרות חשדנותם של הנודע ביהודה ותלמידו אלעזר פלקלש, הם נתנו את הסכמתם לשינויים מרחיקי לכת בבתי הספר של הקהילות היהודיות. רוב ילדי פראג לא הלכו לבתי ספר מקומיים, בדומה למצב בברלין ובפרנקפורט, ומשפחותיהם העדיפו לקחת מורים פרטיים. בתי הספר הציבוריים אוכלסו, בדרך כלל, בתלמידים שבאו ממשפחות חסרות אמצעים.

האמנציפציה הביאה להתערות בתרבות הגרמנית ובשפתה. עובדה זו עמדה במוקד הוויכוח במהלך המאה ה- 19, בדבר מיקומה של התרבות הצ'כית ושפתה. התנועה הלאומית הצ'כית פעלה באופן אינטנסיבי בין השנים 1880-1870, שבהם הוקמו בתי ספר צ'כיים, תוך דחיית התרבות והשפה הגרמנית.

בסוף המאה ה-18, פעלו בפראג בני משפחת ייטלש, שהיו מקורבים לנודע ביהודה והיו בעלי השכלה כללית ותורנית כאחד. עובדה זו מסבירה את נטייתה של קהילת פראג לכוון היהודי המסורתי והלאומי גם יחד. עד ראשית המאה ה-20, תנועת התבוללות חרטה על דגלה פלורליזם רעיוני, תוך ריחוק ממצוות הדת היהודית והשתרשות במולדת הצ'כית.

בסוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים, הוקמו תעשיות טקסטיל גדולות בידי יהודי פראג וברנו. התקדמותם הניהולית של היהודים בבנקאות ובמוסדות פיננסים אחרים נתקלו בחומה של אנטישמיות. יוצא מן הכלל היה בוהומיל בונדי (1907-1832) שהיה תעשיין וחבר מועצת עירית פראג בין השנים 1864-1869, ונבחר לנשיא לשכת המסחר בפראג. בונדי תמך במפעלי תרבות ואף יזם פרסום מפעל תיעודי לכתיבת ספר תולדות יהודי בוהמיה, מורביה ושלזיה.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה הוקמה הרפובליקה הצ'כוסלובקית בראשותו של הנשיא מסריק. זה האחרון גילה יחס אוהד ליהודים, אולם האנטישמיות שהרימה ראש במדינות האירופיות השונות חלחלו גם לרפובליקה הצ'כית.

בחודש מרץ בשנת 1939, נכנס הצבא הגרמני לפראג, וצ'כוסלובקיה חדלה להתקיים כמדינה עצמאית. במקום זאת היא הפכה לשטח חסות גרמני (פרוטקטורט), כאשר סלובקיה הופכת להיות מדינה גרורה של הגרמנים ברשותו של הכומר טיסו. כיבוש גרמני זה סימן את תחילת הסוף של יהדות צ'כיה, שתשעים אחוז מאנשיה נרצחו בידי הגרמנים.

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

[בתמונה: אדולף היטלר סוקר מסדר כבוד בפראג, 15 במרץ 1939. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-2004-1202-505. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

[בתמונה: אדולף היטלר סוקר מסדר כבוד בפראג, 15 במרץ 1939. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-2004-1202-505. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות

[1] מבוסס על -  הראל, ר. חיים יהודיים בסביבה נוכרית, לפי שאלות ותשובות של הנודע ביהודה, דיסרטציה, אוניברסיטת קארל , פראג, 2012.

[2] ברגמן ש.ה,  "קהילת פראג", מחניים, ק"כ, חשוון, תשכ"ט.

[3] רוטירכן ליוויה, תולדות השואה – בוהמיה ומורביה, המכון הבין לאומי לחקר השואה, יד ושם,ירושלים,תשס"ח, עמ' 12.(להלן רוטירכן).

[4] קסטנברג גלדשטיין רות, "תולדות הכלכלה של בוהמיה שמחוץ לפראג במאות ה-17 וה-18", ציון, יב, ג-ד, תמוז תש"ז, עמ' 160-189.

[5] וסרמן, הנרי, "מריה תרזה", האנציקלופדיה העברית, כרך 24, ירושלים, החברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ב, עמ'  429-430.

[6]  כיום חבל ארץ שלזיה הוא ברובו בפולין וחלקים קטנים בצ'כיה ובגרמניה.

[7] משה ישראל לנדא 1852-1788 נכדו של רבה של פראג, הרב יחזקאל לנדא, כבר היה חופשי בדעותיו והיה הראשון שנבחר למועצת העיר פראג ולימים נבחר להנהגתה בשנת 1850. הוא הוציא מהדורת תנ"ך עם פירוש של משה מנדלסון.- רוטירכן, תולדות השואה, עמ' 16.

[8] שם עמ' 13.

[9] .The Making of Czech Jewry, New York, Oxford, 1988, p 3-9 Kieval, Hillel J.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *