[בתמונה: העתיד בסוריה שייך להם... את המחיר נשלם אנחנו! למקור התמונה, לחצו כאן]

ב 16 ליולי החודש ייפגשו הנשיא טראמפ והנשיא פוטין לפגישת פסגה בהלסניקי. כוחות ציר הרס"א (רוסיה, סוריה איראן) - על שלל המליציות השיעיות - ישלימו להערכתי את כיבושה של רמת הגולן הסורית (בחסות הקשב הבין לאומי שנתון למונדיאל...) בסמוך לפגישה, על מנת לקבע מצב בשטח.

כדאי לשים לב שהמבצע לכיבוש אזור א-דרעא נמשך כשבוע. 

כיוון שרמת בגולן הסורית איננה אינטרס אמריקאי, וכיוון שלאמריקאים אין מנופי השפעה שהם יכולים להפעיל בשטח (בעדר רצון ישראלי – ירדני – סעודי למלחמה) הנושא יעלה בפגישה בין המנהיגים, רק כדי לצאת חובה. אזכור לעיתונות ולא יותר. 

ומה אחרי: הטווחים, הקצר והבינוני

בטווח הקצר ישתרר שקט אולי לא מוחלט אבל שקט, הרוסים יהוו גורם מרסן וממתן, בתמורה לשקט תאלץ ישראל להפסיק את כלל התקיפות הישראליות בכלל שטחה של סוריה. ישראל לא תוכל להמשיך לתקוף את משלוחי הנשק האיראנים המגיעים אל שטחה של מדינה ריבונית, בעיקר לאחר שתמכה בשתיקתה בחזרתם של כוחות אסד לגבול. למדינה ריבונית הזכות להביא אל שטחה את כל מי שהיא רק רוצה ואת מה שהיא רק רוצה. מה שלא תשיג ישראל עד לפגישת פוטין – טראמפ ולהשלמת ההשתלטות הסורית על רמת הגולן היא לא תוכל להשיג לאחר מכן. 

בטווח הביניים, האיראנים - למרות ההצהרות שעלו ממשרד ראש הממשלה - יצליחו לממש את רוב מטרותיהם במרחב, קרי פתיחת קו מגע נוסף, שלישי במספר, אל מול ישראל. ברוכים הבאים לגבול ישראל... קאסם סולימני - הצליח לך! 

[בתמונה משמאל: קסאם סולימני, הצליח לך... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי sayyed shahab-o- din vajedi קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY  4.0]

מה בטווח הארוך?

בטווח הארוך, נחזה בלבנוניזציה של המרחב מדרום לדמשק. האיראנים בתחילה יצניעו את הנוכחות השיעית במרחב, ולאחר תקופת זמן, יחל מאמץ ההרגלה. ישראל תאלץ לבחור בין השקט הרגעי ללחימה, ותמשיך להמתין לכלב שימות או לפריץ ימות. 

שאלה אחת חזרה ועלה בכמה השנים האחרונות: מדוע הייתה התגובה האיראנית לנוכח התקיפות הישראליות בשטח סוריה כל כך מינורית? 

התשובה היא פשוטה : הזמן שיחק לטובת הציר הרוסי-סורי-איראני. התקיפות הישראליות לא שינו את המצב על הקרקע, ולא פגעו במטרה העיקרית של הציר המשולש – החזרת היציבות לסוריה תחת שליטה עלאווית ורצוי אסד. לאיראנים - בניגוד אלינו - יש סבלנות. בתמורה לאיבוד של X מערכות לחימה, הם קידמו את האינטרס האסטרטגי שלהם והביאו למימושו. מי שחושב, שמדינת ישראל הצליחה (או ניסתה) להשמיד את כלל המערכות - המוגדרות כשוברות שיוויון - שיחשוב שוב...

שלושת השותפות ידעו, שהשלמת המאמץ הצבאי תביא את ישראל לבחור בין מלחמה להשלמה, והעריכו שישראל - כדמוקרטיה מערבית - תעדיף השלמה על מלחמה. 

[בתמונה: העתיד בסוריה שייך להם... את המחיר נשלם אנחנו! למקור התמונה, לחצו כאן]

החלטה 1701 בסוף מלחמת לבנון, והצורה שבה ישראל בחרה להשלים עם ההפרות המהותיות של ההסכם אל מול חיזבאללה, נתנה אינדיקציה מצוינת לאיראנים ולחיזבאללה, איך תראה הפעילות הישראלית בסוריה לאחר סיום החלק הצבאי של מבצע ההשתלטות של ציר רס"א על רוב שטח סוריה. 

איך הגענו לכאן?

ביקורים במוסקבה וספינים פוליטיים על הקשרים עם פוטין אולי מצטלמים נהדר, אבל, משלמים עליהם מחיר כבד מאוד במטבע קשיח. 

לרוסים יש מומחיות בלהגיד לכל אחד מהצדדים את הדברים שהוא רוצה לשמוע, בדיוק במועד שבו הוא רוצה לשמוע את הדברים. מי שהולך שבי אחרי דברי החלקות של הרוסים, סופו שיילך לקאנוסה'.

המאהבת תמיד הולכת לישון בבית לבד ובוכה...

[בתמונה: המאהבת תמיד הולכת לישון בבית לבד ובוכה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Anemone123 לאתר Pixabay]