[בתמונה: מתי חל צום תשעה באב? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי Zeev Barkan לאתר flickr]

[לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 6 באוגוסט 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

הצום היחיד המוזכר במקרא הוא צום יום כיפור. עד סוף ימי בית המקדש הראשון, לא ידוע לנו על צומות נוספים בלוח השנה היהודי.

אמנם, יש אזכור של צומות כאלה ואחרים בגלל אירועים מיוחדים, אולם אלה לא היו צומות קבועים שנחרטו בלוח השנה העברי מדור דור.

.

כך למשל, הצום המוזכר בספר שופטים, במלחמת שבטי ישראל בשבט בנימין במעשה פילגש בגבעה ":כו וַיַּעֲלוּ כָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָל-הָעָם וַיָּבֹאוּ בֵית-אֵל, וַיִּבְכּוּ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּצוּמוּ בַיּוֹם-הַהוּא, עַד-הָעָרֶב; וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, לִפְנֵי יְהוָה"[1].

[בתמונה משמאל: פרשת פילגש בגבעה. הלוי מגלה את גופת הפילגש על סף ביתו. תחריט של גוסטב דורה. הצילום הוא נחלת הכלל]

הוא הדין בצום שמוזכר בספר שמואל, לאחר הדרישה של הנביא שמואל מהעם להסיר את אלוהי הנכר מקרבם, קודם המערכה הצבאית כנגד הפלשתים:" ו וַיִּקָּבְצוּ הַמִּצְפָּתָה וַיִּשְׁאֲבוּ-מַיִם וַיִּשְׁפְּכוּ לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּצוּמוּ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֹּאמְרוּ שָׁם, חָטָאנוּ לַיהוָה; וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, במצפה" [2]. בדומה לאלה יש דוגמאות נוספות, שהמשותף להם כאמור, היא העובדה שהמדובר בצומות ספוראדיים, שהתקיימו לשעתם. צום חריג שכן נקבע לדורות הוא תענית אסתר [3], עליו יש צורך לדון בנפרד ולא במסגרת מאמר זה.

לאחר חורבן בית המקדש הראשון, בשנת 586 לפני הספירה, נקבעו מספר צומות בכדי לבטל את העונש האלוהי, ולהחזיר את בית המקדש לתפארתו. על כך אנו יודעים בזמן עיצומן של עבודות הבנייה שנעשו לשם הקמת בית המקדש השני, על פי המסופר בספר זכריה.

לפי המסופר שם, בשנת 518 לפני הספירה, התייצבה משלחת בפני הנביא זכריה ושאלה אותו, האם יש טעם להמשיך לצום על חורבן בית המקדש הראשון: "הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים" [4], זכריה משיב להם באופן מעורפל, אולם בין השורות אנו למדים כי לאחר חורבן בית ראשון נקבעו מספר צומות הקשורים אליו: "כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ״ [5], כלומר – עם התקדמות העבודות לבניין בית המקדש השני, היה מקום  לשקול ולבטל את הצומות שנקשרו לחורבן בית ראשון.

[בתמונה: ביזת בית המקדש בשער טיטוס ברומא. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jebulon. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC0]

אולם מדברי הנביא זכריה אנו למדים דבר מה נוסף. המשלחת מבבל מכירה רק את צום תשעה באב, ואילו הנביא מכיר צומות נוספים הקשורים לחורבן בית ראשון. משתמע מכאן, שהיו מסורות שונות בקהילות שונות כיצד לציין את החורבן. הקהילות עצמן נהנו מאוטונומיה מוחלטת בעיצוב האבל על החורבן, כולל קביעת צומות.

הדבר המשותף למשלחת של יהודי בבל ולנביא זכריה היא העובדה, שאין הם מדברים על יום קבוע בחודש אב בו הצום על מקדש הראשון חל בו. לפי הדוגמאות שקיימות בספרי הנבואה, צום צריך לחול ביום האירוע הדרמטי שבעטיו צמים. אשר על כן, השאלה האמתית כאן, מהו התאריך המדויק בו נחרב בית המקדש הראשון? חורבן בית ראשון מתואר בספר מלכים בזו הלשון: "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ, הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלָ‍ִם, וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה׳ " [6].

אולם, אין זה המקור היחיד אודות יום חורבן הבית הראשון. הנביא ירמיהו בספרו, מביא תיאור דומה לזה הנמצא בספר מלכים אך עם תאריך שונה כדלקמן: "יב וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל--בָּא, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ-בָּבֶל, בִּירוּשָׁלִָם.  יג וַיִּשְׂרֹף אֶת-בֵּית-יְהוָה, וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ; וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית הַגָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ" [7]. לשון אחר – הצום בחודש אב צוין ככול הנראה ביום שונה בקהילות השונות. חלק מהן צם ביום השביעי, וחלק מהן צם ביום העשירי. כך או אחרת, הטענה במחקר הינה שכל זמן שבית המקדש השני עמד על תילו הצומות שהיו קשורים לחורבן בית ראשון בטלו. זאת בניגוד למסורת האומרת שהצומות הללו בכלל והצום באב המשיכו לנהוג גם בזמנו של הבית השני [8].

המסמך הקדום ביותר המזכיר את הצום בחודש אב, היא המשנה. הצום מאוזכר בה שמונה פעמים בלבד, ותמיד אין הוא קשור לאנשים שחיו בזמן המקדש. בנוסף, אין המשנה מתייחסת לריטואל מיוחד שנעשה במהלך יום זה בבית המקדש השני. גם מסכת תענית, העוסקת בעיקר בצומות, מאזכרת את הלכות הצום בחודש אב באופן מקוצר בפרק האחרון של המסכת. דבר דומה קיים במסכת פסחים, שדנה בהלכות הפסח הקשורים למקדש, ורק בפרק העשירי והאחרון שלה, היא מתייחסת להלכות ליל הסדר כאשר בית המקדש כבר אינו קיים. כלומר, הפרק העשירי במסכת פסחים הינו מאוחר לשאר פרקי המסכת. הוא הדין כנראה במסכת תענית. כל הסממנים הללו מעלים את הסברה שצום תשעה באב נקבע סמוך לחורבן בית שני או לאחריו.

[בתמונה: חורבן בית ראשון על ידי הכשדים. מתוך הכרוניקה של נירנברג. 1493. התמונה היא נחלת הכלל]

בדומה לשאלה, מתי אירע חורבן בית ראשון, יש לשאול שאלה זהה לגבי חורבן בית שני. לכאורה התשובה פשוטה, חורבן בית שני חל בתשעה באב, ולא היא. על פי הידוע, כולל ממקורות חיצוניים חורבן בית שני חל בעשרה באב, כפי שעולה מדבריו של יוסף בן מתתיהו, שהיה עד לאירועים הדרמטיים בזמן החורבן:" בית זה נידון על ידי ה' להיות נשרף באש מימים ימימה: והנה נתגלגל ובא לתקופת הימים אותו יום המיועד, העשרה לחודש לואוס(=חודש אב), היום שבו נשרף הבית הראשון בידי הבבלים״ [9].

כלומר, היה מצופה כי הצום בחודש אב יהיה ביום העשירי, אולם אנו מציינים את יום החורבן של המקדש השני, ואת הצום שבא בעקבותיו יום קודם לכן.

מדוע שונה התאריך של הצום מיומו המקורי? הסברה לכך פשוטה. לאחר החורבן, האסון הגדול במרד בר כוכבא, בשנת 135 לספירה, הייתה לכידת העיר ביתר, בה נעשה טבח בקנה מידה גדול, כדברי המשנה:" בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בַּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֶּתֵּר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר״ [10]. אם נבדוק מתי נגזר על אבותינו שלא להיכנס לארץ כנען אזי לא נמצא את התאריך במקרא. לגבי שני המקדשים, ראינו כבר שהם לא נחרבו בתשעה באב, אם כך נותרנו עם האסון של נפילת ביתר במרד בר כוכבא, שככול הנראה התרחש בתשעה באב, בדומה לאירוע חרישת העיר שהתרחש באותו תאריך. אשר על כן, הקביעה הסופית של צום תשעה באב, הושתתה על האסון האחרון של מלחמת היהודים ברומאים, נפילתה של ביתר.

אחרית דבר

השאלה מתי חל צום תשעה באב היא לכאורה טריוויאלית, היות ולפי המסורת המקובלת, חורבן שני המקדשים היה בתשעה באב, ולא היא. לגבי חורבן בית ראשון, ראינו שקיימות שתי מסורות שונות לגבי תאריך חורבנו, שביעי או עשירי באב. לגבי המקדש השני תאריך חורבנו הינו עשירי באב, על פי עדותו מהשטח של יוסף בן מתתיהו. למרות שכתביו ההיסטוריים של זה האחרון לוקים בחסר בלשון המעטה, ויש בהם פגמים מהותיים, אין סיבה שלא לקבל את התאריך שבו הוא נוקב לגבי חורבן בית שני, היות והמדובר בעובדה היסטורית שלא מעלה או מורידה לגבי פטרוניו מרומי.

חז"ל קבעו לבסוף את הצום באב, לאחר האסון הגדול שהתרחש בעיר ביתר במהלך מרד בר כוכבא. אסון ביתר סימן את הויתור היהודי במאבק המלחמתי באימפריה הרומאית, וחזרה לדפוס המסורתי והרגיל של צום ככלי כפרה להחזיר את המקדש לימי תפארתו בעבר. אשר על כן, נקבע הצום ביום נפילת ביתר בתשעה באב, ועל אותו תאריך הוסיפו אסונות נוספים הקרובים בזמנם לנפילת ביתר [11].

[לקובץ המאמרים בנושא חורבן, לחצו כאן]

מקורות

[1] שופטים, פרק כ', פסוק כ"ו.

[2] שמואל א', פרק ז', פסוק ו'.

[3] מגילת אסתר, פרק ט', פסוק ל"א.

[4] זכריה, פרק ז', פסוק ג'.

[5] שם, פרק ח', פסוק י"ט.

[6] מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק ח'.

[7] ירמיהו, פרק נ"ב, פסוקים: י"ב – י"ג.

[8] ראה – תוקפו של צום עשרה בטבת בזמנינו, אבי הראל, ייצור ידע, דצמבר 2015.

[9] יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים, ספר ו', פרק ד', עמוד 288 ואילך. הוצאת ראובן מס, 1993.

[10] משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ו'.

[11] ראה – ההיסטוריה של ארץ ישראל, שלטון רומי, הוצאת כתר, ירושלים,  1984, עמוד 276; אילון גלעד, למה באמת היהודים צמים בט' באב, הארץ, 14.08.2016.