[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
אמור לי מי מתנגדיך ואומר לך מהי דרכך. זו נקודת המבט הנדרשת להבנת הכיוון האסטרטגי המובל על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון למול חמאס, על מה שהוא צופן בחובו.
איני מצוי בסוד העניינים, ואיני דובר רשמי. דווקא בשל כך נתונה בידי החרות לפרש את מגמת ההתנהלות כפי שמתבטאת בהגיון הפעולה של ממשלת ישראל.
המתנגדים למגמת ההסדרה מול חמאס מביעים אינטרסים שונים. בראש ובראשונה, נחוץ להבדיל בין המתנגדים מבית במרחב הפוליטי הישראלי, בראשם מנהיגת האופוזיציה ח"כ ציפי לבני, לבין המתנגדים מחוץ בראשם אבו-מאזן. למרות ההבדל ביניהם, שניהם שותפים בזיהוי מגמת ההסדרה הנפרדת מול חמאס כאיום על מגמת פתרון שתי המדינות. שניהם שותפים להנחת היסוד שכל ענייני עזה, בהם גם סוגיית הביטחון, חייבים להתנהל מול הרשות הפלסטינית ברמאללה.
כאן נקודת הפיצול האסטרטגית, שמסבירה את המגמה החדשה שאליה מבקשים לפרוץ ליברמן ונתניהו. מגמתם מבטאת קו הגיוני חדש: דווקא שימור ההפרדה בין שלטון חמאס בעזה לבין הרשות הפלסטינית ברמאללה הוא אינטרס ישראלי. (שהרי הפיצול במחנה הפלסטיני הוא אינטרס חיוני ישראלי!)
[להרחבת המושג 'אינטרסים חיוניים', לחצו כאן]
שואלים: אם ישנה דרך חדשה מדוע שראש הממשלה לא יכריז עליה במפורש?
אלא שזהו עצם העניין, הטמון במיצוי מפוכח של פוטנציאל העמימות. חכמת האסטרטגיה הייתה מאז ומעולם חכמת העורמה התחבולה והמניפולציה. הממדים הסמויים חשובים ומשמעותיים מן הגלויים. עורמה ממשית מגולמת בעסקה בה הממד הגלוי נראה כמו וויתור מיותר ואפילו הפסד ומצד שני, בממד הסמוי טמון רווח גדול. זה מקור ההיגיון לאמירת חז"ל: "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין." במקום הזה מתוך הצורך שלא לחשוף מניעים סמויים, אין יכולת למענה משכנע למתנגדים המתכחשים למתרחש בסמוי מן העין ומתמקדים דווקא בממד הגלוי.
[להרחבת המושג 'עורמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'תחבולה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'מניפולציה', לחצו כאן]
בשבוע האחרון, תוקפת חברת הכנסת לבני את המאמץ להסדרה בעזה בהובלה מצרית - תוך עקיפת אבו מאזן ה"מתון" - כמהלך הזוי. כך נראים הדברים למי שנאחז בדבקות בפתרון שתי המדינות. אלא שמרגע הורתו, רעיון זה לא זכה לרוב יהודי מובהק. הפיצול שהתהווה בין עזה לרמאללה, הוא אכן מכשול לדרך אוסלו, המציינת בימים אלה חצי יובל; אולם, הוא הזדמנות למי שמבקש להיחלץ ממסילת אוסלו אל דרך חדשה.
[התמונה המקורית: צילום מסך]
הדבקים בהגיון אוסלו - במתווה קלינטון שגובש בשלהי 2000, והתקבל על ידי ראשי הממשלה ברק ואולמרט - חוזרים ומציגים לציבור את פוטנציאל האיום הנשקף למדינת ישראל אם לא תתכנס לגבולות 1967. בדיכוטומיה פסקנית הם מזהירים: "או שלא תהיה מדינה יהודית, או שלא תהיה מדינה דמוקרטית." אלא שבינתיים, במה שהתהווה מאז נבנתה מסילת אוסלו, התרחשו התפתחויות חדשות, המזמינות בחינה ביקורתית מחודשת. בהחלט יתכן כי מדינת ישראל - שתאלץ להצטמצם לרצועת החוף הצרה - פשוט לא תוכל להתקיים, לא רק למול האתגרים הביטחוניים המתחדשים, אלא גם בהיבטי המרחב הדרוש למדינה ההולכת וגדלה בהיקף אוכלוסייתה. גם אם צה"ל - כפי שהם מבטיחים - יכול לפי שעה להעניק מענה ראוי גם בגבולות 67; רצוי לשאול, מנין הביטחון, שכך ימשיך להיות גם בעשורים הבאים?
ובכן, כדאי להקשיב לאבו מאזן, המזהה במגמה החדשה הזדמנות לאתחול מחדש (restart) של מגמת אוסלו. אם המגמה לא רצויה לאבו מאזן ולמוחמד בארכה ראש וועדת המעקב של ערביי ישראל, (ראיון לאסתי פרז, רשת ב', 'בחצי היום', 19.8.2018) כנראה שטמון בה משהו, המכיל תקווה לאלה המבקשים מגמה חדשה.
בתהליך אסטרטגי, פוטנציאל אסטרטגי חדש יכול להתהוות מתוך פעולה הפונה לכיוון חדש. הגיעה העת לדרך חדשה מזו שהתקבעה בשלהי 2000 במתווה קלינטון. ההיחלצות ממתווה זה היא אינטרס ישראלי עליון והוא למרבית הפלא, נראה בשעה זו כתלוי במגמת ההסדרה עם חמאס.
