[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]
שושנה מרדכי (ראו תמונה למטה משמאל) היא מדריכת תנועה ומורה
* * *
התנועה נמצאת בבסיס החיים, היא צורך בסיסי כמו מזון, שינה ואהבה. התנועה מפתחת באדם יכולות גופניות, שכליות, חברתיות ורגשיות (שקדי, 2000). מתקופת היותנו בבטן אימנו אנו קולטים ומתפתחים; התנועה בבטן עוזרת לנו להתפתח טוב יותר ולחדד את חושינו. בשבועות השמיני-עשירי לחיי העובר מתחילה מערכת התנועה להתפתח ולהפעיל את אברי התנועה שלו והוא מתחיל לנוע בכוחות עצמו. תפקידה של תנועה ראשונית זו הוא לגרות את מערכת העצבים, השלד והשרירים לגדילה, התפתחות ופעולה ולהכנת מערכת התנועה לקראת הלידה ולקראת החיים שמחוץ לרחם (רצון, 2001).
קיימת זיקה בין פעילותו של הילד בשנים הראשונות ובין התפתחות מערכת העצבים שלו. ככל שהילד פועל בסביבה שיש בה גירויים, כך מתפתחת מערכת העצבים; וככל שיש התפתחות עצבית של המוח, הילד מנצל יותר את האפשרויות השונות שהסביבה מעניקה לו. ככל שהילד מנצל אפשרויות אלו, כך משתכללות המערכות הניו-פיזיולוגיות, התפיסתיות והשכליות, המאפשרות ביצוע של פעולות מורכבות יותר.
בשנותיו הראשונות של הילד, חלה ההתפתחות המוטורית והגופנית שלו, הגוף הופך למוקד ההתעניינות בהיותו מעין בית המעניק בטחון, מן הינקות הילד חוקר ומגלה פעילות תנועתית שתוך כדי תרגול ואימון משתפרת. שיפור המיומנויות הללו מאפשרות לילד מידה גדולה והולכת של שליטה על גופו ועל המרחב. התנועה מאפשרת תחושות המגבירות את המודעות של הילד לגבולות גופו, ובכך מתייעלת התנועה במרחב, מתאפשרת התכנון של התנועה, בידוד התנועה של האיברים השונים, תפיסת הכיוונים והביצוע של תנועות מורכבות ביעילות.
לכל ילד קצב התפתחות משלו ועלינו כהורים לעודד את הילד למצות את הפוטנציאל הגלום בו. פעילות גופנית מותאמת היא מעצימה את הילד מבחינה גופנית, חברתית, רגשית ושכלית. חשיפה יום יומית של הילד לתנועה מהווה חלק חשוב ולא מבוטל להתפתחות תקינה.
כבר משנות השמונים של המאה הקודמת, שמו דעתם חוקרים בתחום הלמידה המוטורית והזהירו שאם הילד הקטן לא יפתח מגוון רחב של מיומנויות מוטוריות יסודיות, כגון הליכה, ריצה, קפיצה, תפיסה ובעיטה, סביר להניח שלא ימצא את הזמן לכך גם בתקופה מאוחרת יותר. לחסך ברפרטואר תנועתי במהלך גיל הילדות המוקדמת ישנן השלכות שליליות על הביטחון העצמי והדימוי העצמי של הילד, היות ובאמצעות השתתפות במשחקי ילדים ושימוש במיומנויות יסוד מתעצבת התפתחות החברתית והרגשית של הילד (יזדי-עוגב, 1995).
למה צריך תנועה בגיל הרך?
באמצעות הפעילות התנועתית הילד מבטא סקרנות וחקרנות, שבלעדיהן לא תיתכן כל התפתחות שכלית. הילד המתנועע לומד לארגן מחדש את הידע שלו על העולם בצורה מורכבת יותר, בעזרת התייחסותו לנתונים רבים יותר הנדרשים להסתגלות למצב הנתון.
בזמן התנועה הילד בודק חפצים שונים ולומד את תכונותיהם. הילד לומד להקשיב, לעקוב אחר הוראות ולהבין אותן. הוא לומד להיות מרוכז ולהתעלם מגירויים שאינם רלוונטיים, הוא מפתח את הזיכרון לרצף של גירויים תחושתיים, שמיעתיים וחזותיים והוא לומד להבחין בין דמיון למציאות.לפעילות התנועתית חשיבות רבה גם בתחום הרגשי. התנועה מאפשרת לילד תחושת שליטה הן על הגוף והן על החפצים בסביבה. השליטה הזו מעניקה לו תחושה של מסוגלות, הילד מגלה יוזמה, עצמאות ואחריות באמצעות התנועה.
המשימות התנועתיות עוזרות לילד לעבור מ"עיקרון העונג" לעיקרון "ההתחשבות במציאות" על-ידי דחיית סיפוקים, התאפקות, עמידה בתסכולים, שליטה על התנועה, על הדחפים, על הרגשות, על המחשבות ועל ההתנהגות. הילד לומד להשקיע מאמצים ובו זמנית להעריך את המשאבים והיכולות שלו לעומת הדרישות הניצבות לפניו. הוא לומד להיות מודע למגבלות שלו, הוא לומד להעז להתמודד עם המכשולים, להתגבר על החרדות ופחדים ולקבל סיכון מחושב.בגיל זה הילדים לא סובלים מתסמין "אין לי כוח" שמגיע אליהם מאוחר יותר. בגיל זה הילדים צמאים לפעילות גופנית כלשהי, כמובן שלכל ילד תחומי עניין משלו.
כדי להכיר את גופו, על הילד להפעילו, למששו ללחוץ על איברים שונים, עליו לחוש היכן מתחילים איברי גופו והיכן הם מסתיימים, כלומר, תוך הפעלת הגוף הילד מקבל מידע מחוש הראיה, השמיעה והמישוש מודעות גופנית. מודעות לגוף חיונית לביצוע תנועות נכונות ויעילות, לשליטה בגוף ולשימוש באיברי הגוף באופן מודע. הכרת איברי הגוף והשימוש בהם בצורות שונות עוזרים לילד לפתח דימוי גוף ריאלי שבהמשך מוביל לדימוי גוף חיובי. דימוי הגוף מושפע ממודעות לגוף ונובע מהרגשות שהילד מפתח כלפי גופו, תוך התייחסות למבנה הגוף, ליכולות הביצוע ולמשובים פנימיים וחיצוניים. דימוי הגוף הוא פועל יוצא של מכלול החוויות וההתנסויות של הילד עם גופו ותגובות החברה. (גלאור ואחרים, 1983). ילד שחש בנוח עם גופו החיברות שלו תהיה טובה יותר בבית, בגן, בבית-הספר, בחברת הילדים ובכל מקום. להתנסות בגיל הרך יש השפעה על שיפור הדימוי העצמי של הילד.
הביטחון העצמי, אשר שורשיו נעוצים בהתנהגות מוטורית ובהצלחות מוטוריות. פיתוח תפיסת גוף ריאלית, שליטה טובה בגוף וביטחון בו תורמים להגברת הביטחון העצמי ולשיפור הביצועים הקוגנטיביים, מפתחים גישה חיובית, מעודדים מוטיבציה לנסות אתגרים חדשים ומחזקים את הילד בבואו להתמודד עם הלמידה העיונית.
התפתחות קוגניטיבית תקינה תלויה בהתנסות הסנסומוטורית, או מה שמכונה התפתחות תפיסתית-מוטורית. לפי כך, תנועה והתנסות בתנועה היא הבסיס ללמידה ולהתפתחות הקוגניטיבית של הילד. מחקרים מראים שהשתתפות בתנועה ופעילות גופנית מסודרת לילדים בכל הגילאים, יתכן ויש לה חלק חשוב בשיפור הביצוע הלימודי בכיתה. מחקר רחב שנעשה על-ידי ג'נסין 1998 והנפורד 1995, אצל אהרוני (2006) מוכיח קיומו של קשר ישיר בין התנסות בפעילות גופנית והצלחה בבית-הספר. ילדים שהשתתפו בפעילות גופנית בבית-הספר הראו שיפור בכושרם הפיזי, בלימודיהם וביחסם החיובי לבת-הספר בהשוואה לילדים שלא נטלו חלק בפעילות גופנית יומיומית ומסודרת.
.