[בתמונה: מצוות ביכורים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

עודכן ב- 19 בספטמבר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת כי תבוא בספר דברים, עוסקת בתחילתה בהבאת ומקרא ביכורים. אין זו הפעם הראשונה שהמקרא מזכיר מצווה זו. היא מופיעה בספר שמות כדלקמן: "יט רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ;  כו רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ" [1].

בספר דברים חוזר ציווי הבאת ביכורים תוך השמטת המונח ביכורים, אולם כאן מצוי פירוט על דרך קיום המצווה: " א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" [2].

"בתמונה: "לָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא". תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי doritous לאתר Pixabay]

לאחר ההגעה למקום הנבחר על ידי האל, יש לומר את מקרא ביכורים כדלקמן: "ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.  ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"[3].

לפי פשט הדברים, מצוות ביכורים חלה רק לאחר ירושת ארץ כנען וההתנחלות בה, כאשר בני ישראל הופכים מעם של נוודים לעם של עובדי אדמה. למרות שהמקרא לא מפרט את תדירות הבאת הביכורים, היכן שוכן המקום הנבחר להבאתם, ומאיזה מינים מביאים אותם, חז"ל קבעו כי הבאת ביכורים הינה חובה שנתית של כל בעל קרקע, המינים שמהם מביאים ביכורים הם רק משבעת המינים, זמן הבאתם הוא מחג שבועות ועד חג הסוכות, והמקום אשר יבחר מכוון לירושלים.

[בתמונה: וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם... ציורי תנ"ך/ עליה לרגל לירושלים/ ציירה: אהובה קליין (c)]

במעמד הבאת הביכורים יש על פי הפסוקים בפרשת כי-תבוא שני חלקים ושתי הכרזות:

• בחלק הראשון משמיע המביא של הביכורים כי הוא התנחל בארץ שנתן האל לבני ישראל ובעקבות הכרזה זו הכוהן לוקח את סל הביכורים מידיו ומניחו סמוך למזבח. לאחר מכן,
• בחלק השני של הטקס, חוזר מביא הביכורים ומספר על תולדותיו של עם ישראל, על שיעבוד מצרים והיציאה משם, עד הגעת העם לארץ כנען המובטחת. מביא הביכורים מסיים את דבריו בהודעה שהוא מביא את ביכוריו מראשית פרי אדמתו.

למרות שטקס הביכורים נראה על פניו ברור ומובן, הביטוי ארמי אובד אבי אינו ברור כלל, וכן לא ברור מה מטרתה של מצווה זו. מדוע אדם שעמל כל השנה על הוצאת יבול בשדהו, צריך לתת חלק מיבול זה לאחרים?

הפרשנות המקובלת מתלבטת בדבר זהותו של אותו ארמי, והאפשרויות הן: אברהם, יעקב או לבן. הזיהוי על אברהם נשען על מוצאו של אברהם על פי המסורת, מארם נהריים, והתואר אובד משמעותו ציון הסטאטוס של אברהם כנווד [4]. לדעת בובר [5], זיהוי ארמי עם אברהם הוא הפירוש המדויק ביותר, והוא לדעתו מביע באופן ראוי את גורלו של אבי האומה אברהם.

זיהוי ארמי עם יעקב מבוסס על שהייתו של זה האחרון בארם בבית לבן [6]. לפי דעה זו, התואר אובד כוונתו תיאור סבלו של יעקב בבית לבן.

אם אנו מזהים את ארמי עם לבן, הרי שפירוש הכתוב הוא שארמי אובד את אבי, כלומר – ארמי מנסה לאבד את אבי [7]. לפי פירוש זה, נושא המשפט הוא ארמי ולא אבי כפי שנבע משני הפירושים הקודמים.

מנהג הבאת ביכורים היה רווח במזרח הקדום, אולם הכוונה בעצם הבאתם הייתה לשם פיוס האלים האחראיים על יבול הארץ. לעומת זאת בספר דברים מצוות ביכורים מבטאת הכרת תודה לאל המקראי. שוני נוסף בין עמי המזרח הקדום למצוות הבאת ביכורים בעם ישראל הוא מעמדו של האל. האל המתואר בספר דברים הוא אל ההיסטוריה, ואילו בעמי המזרח הקדום המדובר על האלים הקשורים לטבע הארץ בלבד. בכך אולי ניתן למצוא רמז למאבקו של המקרא כנגד אלילי ארץ כנען בפרט ואלילי העמים מסביב בכלל.

[בתמונה: ביכורים... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

למצוות הבאת ביכורים בספר דברים יש מגמה חינוכית, מגמה שהרמב"ם מפתח באופן הבא:" במקרא ביכורים,יש גם מידת הענווה, כי הוא אשר נוטל את הסל על כתפיו. יש בזה הודאה בחסד ובטוּב שהאל מעניק, כדי שהאדם יֵדע שחלק מעבודת ה' הוא שיזכיר את מצבי מצוקתו בשעה שירווח לו...מפני שחוששים מן התכונות המפורסמות אצל כל מי שחונך ברווחה, כלומר, היוהרה, זחיחות הדעת והזנחת הדעות הנכונות...בגלל חשש זה ציווה על מקרא ביכורים בכל שנה לפניו יתעלה ובנוכחות שכינתו" [8].
לפי דבריו אלה הביכורים הם נדבך מרכזי באמונת האדם, היות והם מלמדים אותו ענווה, ויש בה הכרת הטוב על ההצלה האלוהית במצרים. אדם שזוכר את קורותיו ההיסטוריים, ומכיר תודה על כך, לא ימהר לבעוט באמונתו ובמסורתו.

אחרית דבר

מצוות ביכורים מוזכרת במקרא בשני מקומות מרכזיים, בספר שמות ובספר דברים. בספר זה, יש תיאור של המצווה, והטקס הנלווה אליה. המקרא לא פירט יתר על המידה אודות הביצוע של המצווה, ואת פרטי המצווה משלימים חז"ל.

אמנם נכון שעמי המזרח הקדום הביאו גם הם ביכורים, אולם יש שוני מהותי במשמעות הדברים אצלכם ובמשמעות הבאת הביכורים במקרא. שם המדובר היה בפיוס אלי האדמה ואילו במקרא הכוונה הכרת הטוב לאל המקראי שנתפס כאל היסטורי ולא כאל השולט על יבולי השדה בלבד. הבאת ביכורים יוצרת לכאורה אנטגוניזם, בכך שאדם שעמל קשה כל השנה בעבודה חקלאית מפרכת, יש עליו חובה לתת חלק מהיבול לאחר.

ההסבר ההגיוני פרט להכרת הטוב, נעוץ במגמה החינוכית של המצווה. אין היא באה לגזול את יבולו של החקלאי העובד קשה בכל ימות השנה, אלא כוונתה שבסוף העונה, עת היבול המבורך מונח לפניו, הוא לא יחטא בחטא הגאווה והיוהרה של כוחי ועוצם ידי עשתה את החיל הזה. עוצמה כלכלית יכולה להביא בנקל את האדם להיבריס, ובכך לנתק את עצמו מהמציאות סביבו, ולא להתייחס נכונה אל החוליה החלשה כלכלית בחברה. היבריס זה יכול להביא כאוס מוחלט ברמה החברתית. את זה מצוות הביכורים עושה, בכך שהיא מחייבת את האדם, בניגוד להגיון האישי, ומלמדת אותו  לוותר על חלק קטן מעצמתו הכלכלית. כאשר זה נעשה, יש סיכוי סביר, שאותו אדם, למרות עוצמתו הכלכלית ידע להתייחס כראוי  לעמיתיו שההצלחה הכלכלית לא האירה להם פנים.

[בתמונה: ביכורים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Pavlofox לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על פרשת כי תבוא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת כי תבוא.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת כי תבוא באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 14/9/19.

[1] שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ט, פרק ל"ד, פסוק כ"ו בהתאמה.

[2] דברים, פרק כ"ו, פסוקים: א' –ב'.

[3] שם, פסוקים:ה' – י'.

[4] בראשית, פרק כ', פסוק י"ג.

[5] מרטין בובר, בין עם לארצו, דרכו של מקרא, 1984,שוקן,  עמוד 84. מרטין בּוּבֶּר, חוקר ופילוסוף. עיקר כתביו של בובר עסקו בתודעה דתית, ביחסים בין-אישיים ובענייני קהילה.1878 – 1965.

• על משנתו הפילוסופית ראה : אדמיאל קוסמן, מבוא למשנת בובר, בתוך מרדכי מרטין בובר, אני ואתה, ירושלים, מוסד ביאליק, תשע"ג, עמודים: 160- 231 .

[6] בראשית, פרקים: כ"ט – ל"א.

[7] שם, פרק ל"א, פסוקים: כ"ב – מ"ב.

[8] רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ג', פרק ל"ט, (מהדורת שוורץ).