[בתמונה: אדוארד לוטוואק וספרו "אסטרטגיה של מלחמה ושלום", שראה אור בהוצאה מערכות ב- 2002. תמונתו של לוטוואק נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידו. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

בימים אלה, כשכל שוחרי הרצון הטוב מתכנסים ומאיצים את התהליך – שיביא לבסוף לשוך הקרבות, סבורים כבר רבים שהסבב הנוכחי איננו סוף הסיפור. הוא רק תחנה אחת ממלחמה הבלתי נגמרת עם עזה החמאסית. מעין סבב אחד בקרב אגרוף אינסופי, שההפסקות בין סבב לסבב נועדות רק להתאוששות ולצבירת כוח לסבב הבא.

כדאי שנדע שהתחושות הללו מבוססות היטב בספרי האסטרטגיה. חוקר הביטחון הלאומי האמריקני המפורסם, אדוארד לוטוואק, כותב בדיוק על המצב הזה בספרו: אסטרטגיה של מלחמה ושלום.

לטענתו, מלחמות מכלות את עצמן, משום שהן "שורפות" את המשאבים והאנרגיה המניעים אותן. על כן, דווקא מלחמה שמוצתה לחלוטין ואשר מגיעה למצב שבו נגוזה כל תקווה להצלחה רבה יותר, יכולה להוביל אל שלום יציב.

אולם, אם המלחמה מופסקת לפני שהיא משמידה את עצמה, הפסקת הלחימה משמשת רק כפרק זמן להתאוששות ולצבירת אנרגיה מחודשת. היא מעניקה לצדדים הזדמנות להיערך ולהתחמש מחדש ולהעצים את הלחימה בסיבוב הבא. בכך, היא מביאה להנצחת המלחמה, מפני שהיא מגן על החלש מפני התוצאות של דחיית הוויתורים הנחוצים לשלום.

זהו אחד הגילויים של תופעה רחבת היקף המכונה: "ההיגיון הפרדוקסלי של האסטרטגיה" ("The Paradoxical Logic of Strategy") (לוטוואק, 2002, עמ' 36-35) ["פרדוקס" ("Paradox") הוא מושג או טענה, אשר הסיבה לאמתותו הופכת להיות בסופו של דבר, ב"הפוך על הפוך", הסיבה להפרכתו, וחוזר חלילה. סתירה פנימית היוצרת מעין "שלימות של ניגודים"].

מדינות אינטרסנטיות וגופים רב לאומיים הפועלים בעולם של תקשורת פתוחה, "בוחשים בקדירה" ומנסים לעצור את האלימות. הם יכולים לעשות זאת בגין אינטרסים ממוקדים, בגלל אינטרס כללי של צבירת עוצמה; וגם בשל הרבה כוונות טובות, המונעות מרגשי הזוועה של קהל צופי הטלוויזיה, החשוף למראות הקשים של המלחמה. הפסקת האש המושגת מאפשרת התאוששות וצבירת כוח, והאלימות מתחדשת במועד הנוח לאחד הצדדים (שם, עמ' 89-88).

לסיכום, התמריץ העיקרי ליצירת שלום הוא הפחד מתבוסה. בהיעדר פחד כזה הסכסוך לא יוכרע. נוצרים "מעגלי משוב" של התקפי אלימות וזמן התאוששות, המנציחים אותו. אם תרצו, זוהי תמונת המראה של הסכסוך הישראלי פלסטיני! 

[לאוסף המאמרים על ההיגיון הפרדוקסלי של מערכת מורכבת, לחצו כאן]

מקורות

• לוטוואק אדוארד (2002), אסטרטגיה של מלחמה ושלום, תל אביב: מערכות.