[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay. תמונת המטוס IL-20 הועלתה מויקיפדיה. הצלם: Kirill Naumenko]

[מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת 'פוליטיקה'. הוא מועלה לכאן באישורם ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

אי ההסכמה שנוצרה בין עמדת מדינת ישראל לבין העמדה הרוסית בבירור האחריות לנפילת המטוס הרוסי, אינה נסובה ככל הנראה על עצם העובדות.

המחלוקת נטועה בשאלת המסגרת: היכן ובאחריותו של מי החל התהליך, שחולל את נקודת הכשל. גם מבלי להכיר מקרוב את פרטיי תחקיר חיל האוויר הישראלי שהוצג במוסקבה, קרוב לוודאי שהתחקיר אמין, מקצועי ומדויק.

אלא שבהחלט ניתן לשאול שאלת יסוד על מסגרת ההתייחסות הכוללת לתחקיר: היכן, מתי ובאחריות מי הכל התחיל?

• מבחינת מוסקבה, הכל התחיל בהחלטה הישראלית לתקוף באזור הרגיש ברצועת החוף בלטקיה. מי בפועל לחץ על ההדק וגרם פיזית לנפילת המטוס, זו מבחינת הרוסים  שאלה משנית.
• מבחינת ישראל, הכל  התחיל עם איום הנוכחות האיראנית בסוריה ובמאמציה להעברת אמצעי לחימה מתקדמים לחיזבאללה. כאן טמון שורש המשבר האסטרטגי המונח בשעה זו לפתחה של ההנהגה הישראלית.

לצורך הבהרה, נתבונן במסקנות תחקיר חיל האוויר לאסון המסוקים בגבול לבנון בחורף 1997:

• בממד הטכני חשוב היה לברר את נהלי הטיסה שלא מנעו את התנגשות שני המסוקים.
• בממד המערכתי-אסטרטגי לעומת זאת, חשוב היה לברר שאלות נוספות, בראש ובראשונה מה גרם לבחירת פיקוד הצפון להטיס לוחמים למוצבי העומק בדרום לבנון.

במשוואת ניהול סיכונים פשוטה היה מתברר כי פוטנציאל הסיכון ממטענים בהובלת הלוחמים בנסיעה בצירים היה קטן משמעותית מפוטנציאל הסיכון הכרוך בנפילת מסוק עמוס לוחמים בחקירת האירוע מתוך מסגרת התייחסות רחבה יותר, היו יכולות להתברר אז שאלות מהותיות וחיוניות להמשך ניהול המערכה, עד כדי בירור מחודש לתכלית  החזקת כוחות צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון. כך גם לגבי מסגרת ההתייחסות לבחינת המשבר הנוכחי:

• אם מתמקדים באירוע כבחקירת כשל טכני, כמו בתאונת רכבת שירדה ממסילתה, השאלה 'לאן הייתה הרכבת מיועדת להגיע' ממש אינה רלוונטית לתחקיר.
• בחקירת אירוע אסטרטגי לעומת זאת, שאלת התכלית והיעד - שאותו ביקשה ישראל להשיג במשימת התקיפה בלטקיה ובמערכה הכוללת שהיא מנהלת בסוריה - נדרשת בשעה זו כשאלת רקע הכרחית לבחינת המשך המערכה.

בהיבט זה, למאמץ ההתפייסות מול המערכת הרוסית יש כמובן תפקיד חשוב אבל מעבר לו, הבירור העיקרי צריך להיעשות במערכת הביטחון הישראלית, בהכוונה מחודשת של הדרג המדיני. ממילא, השלטון הרוסי  ישאף למצות את פוטנציאל המשבר לצרכיו, ובירור כנה של הרצף העובדתי שחולל את המשבר, נותר ממש ממנו והלאה.

במורשתם השלטונית, בהנחלת המורשת הסובייטית, סיגלו במוסקבה מיומנויות עילאיות לספר את הסיפור באורח המתאים להם. "אין עוד מדינה בעולם שבה מייחס השלטון חשיבות כה עליונה להיסטוריה, לכתיבתה ולפירושה, כמו בברית המועצות, אין עוד ארץ שבה מסתייעים המנהיגים בהיסטוריה ובהיסטוריוגרפיה, כמכשיר להשגת מטרות פוליטיות... מובן מאליו, שההנהגה המפלגתית מדינית תתערב במחקר ההיסטורי, ותורה כיצד להתייחס למאורע מסוים..", כך כתב ז'אן דניאל (הפרדוקס הרוסי, ע' 13; ראו תמונת כריכה משמאל) בתיאורו  את תשומת הלב הרבה שמקדיש השלטון  במוסקבה למאמצי עיצוב הסיפור ההיסטורי, בהתאמה לאינטרסים המובילים אותו. מיומנויות אלה, אינן מותירות סיכוי רב לבירור עובדתי ענייני בין ירושלים למוסקבה.

[משמאל: כריכת הספר 'הפרדוקס הרוסי' לז'אן דניאל. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

בתנאים אלה, ההנהגה הישראלית מחויבת  לבחינה הסתגלותית של  התנאים החדשים. בראש ובראשונה, נדרשת ההנהגה הביטחונית לבחינת רלבנטיות צורת המערכה המובלת בשנים האחרונות באמצעות חיל האוויר  ברצף התקיפות בסוריה. המאבק הישראלי כנגד התבססות כוחות איראניים בסוריה וכנגד התחמשות חיזבאללה בנשק "שובר שוויון" חייב להימשך, אולם למערכה על פי טבעה יש שלב שבו היא ממצה את עצמה. נדרש כנראה רעיון מערכה חדש בתצורה שתסגל עצמה לאופק החדש ההולך ומוצב בימים אלה בידי מוסקבה.