בשקט יחסי נפל אתמול דבר. ישראל שברה את החרם של אבו מאזן על עזה. היא מאפשרת אספקת דלק, הזרמת כספים למשכורות, וזו רק ההתחלה...
הרצון של מקבלי ההחלטות בישראל להכיר בעזה כיישות עצמאית - בעצם כמדינה עצמאית - הוא טבעי. האינטרס הלאומי של כל מדינה, שיש לה אויבים, הוא פיצול במחנה האויב. אבל העיתוי בעייתי, ושלוש סיבות חייבו למשוך זמן:
[להרחבת המושג, 'אינטרסים לאומיים', לחצו כאן]
- עידן אבו מאזן ברשות הפלסטינית על סף סיום, ועדיף שחמאס יישאר חלש עד שחילופי הדורות יתבצעו והמצב יתייצב. יחסים עצמאיים עם מדינת עזה יחזקו את חמאס במאבקו להשתלט על על יהודה ושומרון ואת זה ישראל תמנע, גם בכוח.
- המצרים הימרו על אבו מאזן, ולא חכם היה לסכן את שיתוף הפעולה עימם. עתה, 'ירד להם האסימון', ונסללה הדרך לשינוי...
- גם הבחירות המתקרבות בישראל אינם עיתוי מתאים לצעד יוצא דופן כזה. נפתלי בנט לא יחמיץ את ההזדמנות להפוך את זה לנושא הבחירות, ולהפוך את בנימין נתניהו ל'שק חבטות'...
אבל הלחץ מעזה עלול להתפוצץ; ולכן, היה צורך להחליט. אז החליטו... הדלק נכנס וכך גם כסף קטארי. הצעדים הבאים, מן הסתם, הם חלוקת כספי המסים שאמורה ישראל להעביר לרשות בין שתי הישויות הללו (במידה מסוימת, זה כבר נעשה עתה, דרך 'קיזוזים'...); והקלות גדלות והולכות של הלחץ הישראלי על עזה. כך יתנהלו הדברים, 'מתחת לשולחן', בתיווך מצרי, עד להתייצבות השלטון החדש ברמאללה. אז, יגיע הזמן להסכמים ארוכי טווח.
[בתמונה: מכניסים דלק... למקור התמונה, לחצו כאן]
משיוסדרו היחסים עם המדינה העזתית, תהיה ישראל פנויה לגלות יצירתיות ויוזמה ביהודה ושומרון, במנותק מעזה; אבל, זה כבר נושא למאמר אחר...
