[בתמונה: כניעת מוצב המזח במלחמת יום הכיפורים. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Egyptian Armed Forces, והיא נחלת הכלל]

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

עודכן ב- 26 בספטמבר 2023

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

זהו מאמר ראשון מתוך שני מאמרים העוסקים ברלוונטיות של קו של בר לב להגנת סיני. המאמר האחר הוא:

• אביתר בן-צדף: קו בר-לב: הבלוף שקרס.

*  *  *

בתוכנית הבוקר של ירון דקל ב'גלי צהל', ב- 29 בנובמבר 2018, רואיין ד"ר ספי הנדלר, ראש החוג לאומנות באוניברסיטת ת"א, שערך השווה בין קוי הגנה – מאז'ינו (ראו תמונה למטה), ו- בר לב, ומסקנתו היא שהמשותף לשניהם הוא, שיוזמיהם האמינו וחשבו שהם בלתי עבירים, ושניהם קרסו תוך מספר שעות. מכאן, הסיקו ירון ועמית המראיינים, שקו בר-לב - שבו הושקעו מיליארדים - היה תכנית פגומה מיסודה, שכן לא הייתה לה כול היתכנות.

אני מבקש להעיר שמסקנה זו עושה עוול לקו בר-לב; שכן, היא לוקה בהבנה כיצד אמור קו הגנה כזה לפעול, ומהתעלמות מהנסיבות ההיסטוריות של 30 השעות שקדמו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים.

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

[בתמונה: קו מאזינו כקו בר לב? התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי en :User:Jorge1767, והוא נחלת הכלל]

'קו בר לב' מהו?

'קו בר-לב' (שנקרא גם קו המעוזים) היה מערך מבוצר שבנתה ישראל לאורך תעלת סואץ החל מסוף שנת 1968, כקו ההגנה הראשון כנגד מתקפה מצרית,

הקו נקרא בפי התקשורת על שמו של הרמטכ"ל באותה עת, חיים בר-לב (ראו תמונה משמאל), ומאז התקבע שמו בפי הציבור.

[מקור תמונתו של הרמטכ"ל השמיני של צה"ל, חיים בר לב: דובר צה"ל]

המוצבים שלאורכו נקראו 'מעוזים', והמוצבים העורפיים שנמצאו כ-10 ק"מ מזרחה נקראו 'תעוזים'. במלחמת יום הכיפורים התמוטט הקו הראשון של המערך - כאשר כל המוצבים הסמוכים לתעלה, למעט מוצב בודפשט, נכבשו (ראו את תמונת כניעת מוצב המזח בראש המאמר).

קו הגנה כמו קו בר-לב, הינה מערכת המורכבת ממכשול פיזי - המעכב התקדמות אויב (תעלת סואץ) - יחד עם שורה של מוצבים מחופרים מאוישים, הצופים על המכשול וסביבתו, שתפקידם לספק מודיעין לגבי כוונות והיערכות מוקדמת (ככל האפשר) של האויב לניסיונות חצייה. בנוסף לכוח הלוחם המצומצם הנמצא במוצב, קיימת מערכת גיבוי של כוחות שריון, המסוגלים בטווחי זמן קצרים ביותר להצטרף למוצבים; ובכך לספק כוח אש משמעותי נוכח התקדמות אויב. זאת, ביחד עם כוחות שריון ברמה המרחבית, המגבים את המוצבים בהתאם לנתוני המודיעין הנקודתיים, בשילוב ארטילריה ואמצעים מונעי צליחה אחרים. ומעל לכול- נמצא חיל האוויר, שבתנאים מתאימים יכול לצאת למתקפת מנע כדי לשבש לחלוטין את כוונת האויב. 

במצב אידאלי - כאשר כול רכיבי המערכת פועלים באופן מתואם בהתאם לייעודם - קו כזה עשוי להוות מענה הולם לבלימת ניסיון חציה. אך זה לא היה המצב והוא לא בא לידי ביטוי במלחמת יום כיפור.

[להרחבת המושגים: 'מגננה' ו- 'הגנה', לחצו כאן]

[תמונה חופשית שהועלתה על ידי Defence Images לאתר flickr]

מערך ההגנה של קו בר לב לא הופעל במלחמת יום הכיפורים

מודיעין: אף שחלק מהמוצבים זיהו ודיווחו מדי פעם על פעולות חריגות בצד השני, לא נלקחו התראות אלו ברצינות ונדחו כלאחר יד. מה עוד שנוכח ה'קונספציה' שאחז בה ראש אמ"ן, נדחו גם התראות המודיעיניות ברמה הגבוהה ביותר. לכן, הקו לא נערך כלל למצב חירום.

כוננות הכוח הלוחם במוצבים: עד לרגע פתיחת האש והפגזת המוצבים, לא היו החיילים מודעים כלל למערכה הממשמשת ובאה, ורבים אף ישבו בגופיות ושיחקו שש- בש על גדות התעלה...

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

גיבוי כוחות שריון: בהיעדר התראה מוקדמת, לא קודמה בזמן חטיבת הטנקים שהייתה אמורה לפי התכנית המבצעית לגבות את הקו, שנותר למעשה ללא כוח האש החיוני להגנתו. למעט כמה טנקים שנכנסו מיד למוצבים בהתאם לנוהל עם פתיחת האש, כפי שהיו אמורים לעשות, אך יכולתם הייתה דלה נוכח ההתקפה המסיבית.

חיל האוויר: כבר ביום שבת בשעה 11:00 התגלגלו מטוסי חיל האוויר על המסלול לצאת למתקפת מנע, שאפשר שהייתה משנה לחלוטין את פני המלחמה. אך משיקולים "שונים" קיבלו הוראה ממשה דיין לחזור לדירים.

לכן, לא פלא הוא שקו בר-לב, נכנס למערכה כאשר אף לא אחד מרכיביו לא היה ערוך למלא את ייעודו.

[להרחבת המושג: 'קונספציה', לחצו כאן]

[בתמונה: ועדת אגרנט. מולידי המושג 'קונספציה' בשיח הישראלי. צילום: יעקב סער, לע"מ]

עתה נותרו התהיות והשאלות:

הכיצד זה, כאשר ולמרות שהמטה הכללי ידע בוודאות מוחלטת כבר ביום שישי בבוקר על המועד המדויק של פרוץ המלחמה למחרת, יום שבת, שעה 14:00 (עדות אישית)- עדיין, קו בר-לב לא היה ערוך לממש את ייעודו.

היום אנו יודעים בברור שברמה המדינית, סירבה הממשלה (גולדה את דיין), לגייס את כוחות המילואים, ואף שמרה אמונים להבטחה שניתנה לשר החוץ האמריקני, הנרי קיסינג'ר (ראו תמונה משמאל), שלא לירות את הכדור הראשון, ומכאן -שלא לנקוט בשום פעולת מנע.

[בתמונה משמאל: שר החוץ האמריקני דאז, הנרי קיסינג'ר. התמונה היא נחלת הכלל]

ברמת המטה הכללי, עדיין היו חילוקי דעות לגבי פרשנות נתוני המודיעין באופן שיצר קיפאון מחשבתי ותפעולי, אף שהיה מידע ברור וודאי לחלוטין 30 שעות קודם לכן, שאפשר די זמן לנקוט בפעולות המנע, ההכרחיות להכשיל את יוזמת המלחמה.

ברמת השטח, לא ברור מדוע הרמטכ"ל, אף שלא קיבל אישור לגיוס מערך המילואים, לא הכניס לפחות את כול המערך הסדיר לכוננות חירום, ובמיוחד- להיכן נעלם אלוף פיקוד הדרום, שלמעשה הפקיר את קו בר-לב לגורלו המר (ראה תמונה של כניעת מוצב המזח, בראש המאמר) בכך שלא הכניס אותו לכוננות מידית אף שהיה סיפק בידו לעשות זאת באותם 30 השעות שעמדו לרשותו.

 לו היה קו בר-לב מופעל בהתאם לתוכנית המבצעית שלו, אפילו בחלקה, קרוב לוודאי שפני המערכה היו נראים לגמרי אחרת, אבל משלא כך, להאשים את מתכנני ויוזמי קו בר-לב בכישלון - כאשר ידיו ורגליו קשורות, ועיניו מכוסות - עושה עוול, לא צודק ולא ראוי, תוך התעלמות (מכוונת?) מהגורמים והנסיבות במלחמת יום הכיפורים, ועוד ב"גלי צהל"...

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2017), קונספציה, ייצור ידע, 6/10/17.
• פנחס יחזקאלי (2014), הגנה, ייצור ידע, 31/5/14.