[בתמונה: החיפושים אחר המחבל מברקן. צילום: דובר צה"ל]
[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
אירועי הטרור שהתרחשו השבוע על כביש 60 בגזרת עפרה, דורשים בחינה בשתי נקודות מבט: האחת טקטית, השנייה אסטרטגית:
- בנקודת המבט הראשונה, יש להתמקד בדחיפות עליונה בשאלת מרכיבי ההתגוננות הנדרשים לאבטחת היישובים והתנועה בצירים.
- בנקודת המבט השנייה, על ממשלת ישראל והחברה הישראלית לגשת לברור מחודש בשאלת היסוד השנויה במחלוקת: "מה אנחנו מחפשים שם?".
בכל הקשור במענה הביטחוני הטקטי, חזקה על צה"ל וכוחות הביטחון שימצאו כיווני מענה הולמים. בשאלה האסטרטגית לעומת זאת, בכל הקשור לעתידה של מדינת ישראל במרחבי יהודה ושומרון, נדרשת ההנהגה הישראלית לבירור האינטרסים הלאומיים המנחים אותה.
[להרחבת המושג, 'אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים, לחצו כאן]
כאן ראוי לשוב למוסכמות היסוד שהנחו את מנהיגי ישראל עד לתפנית הסכם אוסלו: משה דיין לדוגמה, קבע בספרו האחרון, "הלנצח תאכל חרב?":
[בתמונה משמאל: תמונת הכריכה של ספרו של משה דיין, הלנצח תאכל חרב, יצא בהוצאת ספרי ידיעות אחרונות ב- 1981. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]"למען ביטחונה של ישראל צריך שיהיה ישוב אזרחי יהודי באזורים אלה. אם יחידות הצבא שלנו ומתקניהן ימצאו בקרב אוכלוסייה ערבית טהורה, נחשב ככובשים זרים ובסופו של דבר נאלץ לפנותם. רק אם תהיה אוכלוסייה יהודית אזרחית בגושים גדולים, כמו בקעת הירדן, גוש עציון וגב ההר בשומרון, תוכלנה יחידות צה"ל להימצא באזורים אלה, לא ככובשים זרים, אלא למען המטרה להבטיח את שלום ישראל, אשר אוכלוסייתה הצפופה מתרכזת בגזרה צרה על חוף הים התיכון."
אחיזתנו שם נחוצה לעד, לא רק מתוך זיקה לנחלת אבות, אלא גם מפני שברצועת החוף הצרה לא מתקיימים התנאים הנדרשים להגנת מדינת ישראל. שוחרי הנסיגה בשם הצורך ל"היפרדות מהפלסטינים", טוענים שגם אם צה"ל נאלץ לפי שעה משיקולי הביטחון להמשיך לפעול במרחב, למה צריך להחזיק ולחזק שם נוכחות אזרחית ישראלית?
התשובה פשוטה: ללא התיישבות יהודית רחבת היקף, כפי שפרוסה כיום ביהודה ושומרון, צה"ל היה מתקשה לשהות במרחב ולמצות באורח אפקטיבי את תפקידו הצבאי. גם הישגי מבצע 'חומת מגן' באביב 2002, התהוו רק מתוך המאמץ הרציף, שהתקיים בשנים שלאחר המבצע, כאשר היישובים הישראליים, דוגמת הר ברכה, בהר גריזים מעל שכם, משמשים לכוחות צה"ל נקודת יציאה מוגנת למבצעים חוזרים ונשנים בתוככי שכם. צה"ל פועל שם גם להגנת המתנחלים אבל בעיקר מעניק בפעולתו שם הגנה לרצועת החוף ולגוש דן.
בנוסף לכך, התייחסות ישראלית לנוכחותה במרחב כארעית, בהמתנה להסדר ונסיגה היא המעניקה תקווה לטרור. בחיזוק ההתיישבות טמון המסר שאנחנו כאן כדי להישאר. מדינת ישראל תוכר בכך כקיר איתן, שראוי לתושבי האזור להיתמך בו ולשתף עמו פעולה.
