[המקור: התארגנות אזרחית למאבק בפשיעה, על רקע אוזלת ידה של המשטרה לפתור בעיות בשכונה]
[להורדת המסמך: האם המשטרה מורידה פשיעה] [לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
האם ביכולתה של פעילות משטרתית לבדה להביא לירידה בפשיעה?
גימשי (2003, עמ' 239-238) מביא שלוש קבוצות עיקריות המקובלות בקרימינולוגיה כגורמים המניעים אנשים לבצע עבירות פליליות:
- גורמים הקשורים באדם היחיד: גורמים ביולוגיים; הפרעות אישיות פסיכולוגיות; התמכרויות, אידיאולוגיות, תועלתנות אישית, אי ידיעת חוק.
- גורמים חברתיים: סוציאליזציה פגומה של היחיד בחברה; פערים כלכליים וחברתיים; היעדר נורמות חברתיות ברורות (אנומיה), פער תרבויות; משברים הנובעים מהגירה או אבטלת מהגרים; נורמות התנהגות אלימות או קיומה של תת תרבות עבריינית.
- גורמים סביבתיים: משפחה הרוסה; מוסדות חינוך לקויים; תת תרבות של סמים ואלכוהול; זמינות של רכוש שאינו נמצא תחת פיקוח; הזנחה סביבתית וחברתית; זמינות של כלי נשק און אדישות קהילתית.
אם נתבונן בגורמים אלה נבין כי קשה מאוד להצביע על סוגי עבירות שהגורמים להם תלויים במשטרה לבדה.
פשיעה היא התנהגות חברתית שסיבותיה רבות ומגוונות. אין למשטרה שליטה על רובם המכריע של גורמי הפשיעה למגוון סוגיה. באותה מידה, אין בידיה גם שליטה על הגורמים המונעים פשיעה או על אלה המפחיתים אותה, שכן, היא רק מערכת אחת בתוך 'מערכת העל' החברתית בה היא פועלת.
- חלק מהגורמים היוצרים פשיעה תלויים במערכת אכיפת החוק כולה (כדוגמה ניתן להציג את השילוב שבין רמת הענישה בעבירה מסויימת; הסיכוי להיתפס; וודאות הענישה). חלקם האחר תלוי בגורמים חברתיים אחרים כמו חינוך ותרבות.
- קיימת מנטליות לאומית המתייחסת לעבירות מסוימות כמעין ספורט לאומי. בישראל ניתן למנות ביניהן עבירות של העלמות מס; נסיעה במהירות שמעל למותר וכדומה. סכסוכים לאומיים מציירים, לעיתים, גורמים עברייניים כלוחמי חירות, כל עוד מופנות העבירות כלפי הצד שכנגד (למשל, הסכסוך הישראלי פלסטיני ותופעת הפשיעה של פלסטינים בגבולות הקו הירוק); ועוד.
- חלק אחר של הגורמים אינו ניתן עדיין לשליטה בכלל, למשל, עבריינות מין כסטיה מולדת.
זה, בין היתר, הרקע לדבריו המפורסמים של החוקר האמריקני, דויד ה' ביילי (Bayley; ראו תמונה משמאל), אשר טען בשנת 1994, כי המשטרה אינה מונעת פשיעה. לדברי ביילי,
[למקור תמונתו של ביילי, לחצו כאן]
"זהו אחד הסודות השמורים ביותר של החיים המודרניים. המומחים יודעים זאת, המשטרה יודעת זאת, אולם, הציבור אינו יודע זאת. למרות זאת, המשטרה מעמידה פנים, כאילו היא ההגנה הטובה ביותר שיש לחברה כנגד הפשיעה. זאת, כדי ללבות את הוויכוח הציבורי שאינו נגמר, שאם רק יינתנו לה משאבים רבים יותר, בעיקר כוח אדם, הם יוכלו להגן על הקהילה נגד הפשיעה. זהו מיתוס!" (Bayley, 1994a, ע' 3)
כל עוד לא ניתן לכמת באופן מספרי מדויק את תרומת המשטרה לירידת הפשיעה, כמו גם את תרומת מכלול הגורמים האחרים לכך, תהיה סוגיה זו נתונה תמיד לספקולציות. יש חוקרים הנוטים ליחס למשטרה השפעה משמעותית על הפשיעה, בין הגורמים השונים המשפיעים עליה. זאת, בעיקר בשל העובדה שהמשטרה מצויה ב"קו הראשון" של תגובה נגד פעילות הפשיעה; ובעיקר בעתים בהן מגלה המשטרה חדשנות בשינוי האסטרטגיות המובילות שלה למאבק בפשיעה, כמו בארצות הברית בשנות ה- 90 של המאה הקודמת (Blumstein and Wallman, 2000, עמ' 9-8).
אולם, עצם העובדה שאין למשטרה שליטה על רוב הגורמים המובילים לפשיעה מצביעה בבירור על כך, שבדרך כלל, יכולתה הישירה להשפיע על רמת הפשיעה מוגבלת מאוד. קיימים גם מחקרים המראים כי השפעת המשטרה על רמת הפשיעה ואופיה היא מצומצמת (גימשי, 2003, ע' 235; Miller and Hess, 1998, ע' 70). פער זה בין הדימוי והמציאות בעבודת המשטרה משפיע גם על הפער שבין ציפיות הציבור מהמשטרה לבין יכולתה להיענות לציפיות הללו (גימשי, 2003, ע' 235).
למרות זאת, התדמית הציבורית של המשטרה ממוקדת סביב עיסוקה בהתמודדות עם הפשיעה והדימוי המקובל של המשטרה בציבור הוא של ארגון הממוקד במאבק בפשיעה (גימשי, 2003, ע' 28). גימשי טוען, כי הבולטות הרבה של המשטרה באמצעי התקשורת ההמוניים ממקדת את עיקר תשומת הלב הציבורית במכלול הנושאים העוסקים בהתמודדות המשטרה עם הפשיעה (שם, עמ' 235, 28).
למשטרה תרומה נכבדה לעיצוב הדימוי העצמי הכוזב שלה. היא מפרסמת נתוני פשיעה באמצעות דוחות של הסטטיסטיקה הפלילית התקופתית ומדווחת באופן שוטף לאמצעי התקשורת, בעיקר על אירועי פשיעה (גימשי, 2003, ע' 28; Bayley, b1994; Bittner, 1980). גם בקרב השוטרים, קיימת רטוריקה, לפיה עבודת המשטרה ה"אמיתית" היא המאבק בפשיעה. זאת למרות שבפועל, משקיע השוטר את עיקר זמנו ומרצו בשמירת הסדר הציבורי ובמתן שירות לציבור (גימשי, 2003, עמ' 242-241).
[המקור: תמונה חופשית להמחשה Bar-graph-illustration 566]
זו אולי הסיבה שגורמי משטרה בכל העולם נוהגים לנכס לעצמם ירידה בפשיעה כאשר היא מתרחשת (אך לתלות את הקולר בגורמים חברתיים שונים כאשר היא עולה). התנהגות זו נתמכת על ידי גורמים רבים אחרים כגון התקשורת.
ראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודולף ג'וליאני (Giuliani) המפכ"ל (הראשון) שלו, וויליאם ברטון (Bratton), וסגן המפכ"ל, ג'ק מייפל (Maple), עשו הון מכתיבת ספרים אודות הפלא של ירידת הפשיעה, שהתחולל בניו יורק. גוליאני ייחס את הירידה בפשיעה להיבטים הכוללים של מנהיגותו; ברטון ומייפל תלו זאת, בעיקר, בשיטת הפיקוח הייחודית שפיתחו – ה'קומפסטט' (Bratton, 1998; Maple, 2000). יחד עם זאת, קשה להתעלם מן העובדה שמגמת הירידה בפשיעה הקיפה את כל ארצות הברית, כולל מקומות בהם לא השתנה מאומה בתפקוד המשטרה.
[בתמונה: כריכות ספריהם של גוליאני (מימין) וברטון (משמאל). שניהם הפכו מיליונרים בעקבות הספר...]
לעובדה שהמשטרה (ובעקבותיה, התקשורת והציבור) מנכסת לעצמה את יכולת ההשפעה על הפשיעה יש אפקט שלילי בתקופות שבהן הפשיעה מתחילה לעלות. בדומה לחברות עסקיות המתחילות להפסיד ומנסות להבליע הפסדים ברישומים החשבונאיים, יש חשש, להתגברות תופעות של "משחק" עם הנתונים; כמו גם לשיבוש השגרה בפעילויות משטרתיות לא אפקטיביות (פש"מים – פעילות שיטור מיוחדת) שהן "עוד מאותו דבר" ושנועדו לשמש אליבי לעליית הפשיעה ("אמנם הפשיעה עלתה, אולם, עשינו ככל יכולתנו למנוע זאת"...). פעילות זו, למרות שהיא שכיחה בדרך כלל בארגוני משטרה, מערערת את פעילות היחידות והשפעתה שלילית.
לעיתים, חלק מהתופעות הללו מודלף לתקשורת. כך לדוגמה פרסם העיתונאי, בוקי נאה (2007), בידיעות אחרונות באוקטובר 2007 כתבה בשם "משטרת הכאילו – כך סייעו משחקי הסטטיסטיקה "להוריד" את הפשיעה":
"באגף החקירות של משטרת ישראל מתרחשות, לפרקים, תופעות חמורות של שקרים ושל זיופים: קציני חקירות ומפקדי תחנות מזייפים נתונים סטטיסטיים של שיעורי הפשיעה כדי להוכיח שהם עומדים ביעדים שהציב המפכ"ל החדש: למצמם את עבירות הרכוש ב- 15%. שיטת הזיוף פשוטה להפליא: דיווחים על גניבות ועל התפרצויות נרשמים בסטטיסטיקה כאילו היו הסגת גבול וגרימת נזק – מכיוון שהגנב בדרכו לגניבה גם הסיג גבול וגם שבר חלון או דלת..." (נאה, 2007).
נאה (2007) מצטט בכתבה את תת ניצב ורדה שחם, ראש חטיבת החקירות, שטענה לדבריו כי "זיוף הנתונים הוא שערוריה, וכי על המשטרה להפסיק לשקר לעצמה ולציבור".
[בתמונה: ורדה שחם מתמנה לתת ניצב, כראש חטיבת החקירות במשטרה. התמונה: דוברות המשטרה]
סביר להניח כי מגמות ארוכות טווח של ירידה או עליה בפשיעה, כמו אלה שהתרחשו בארצות הברית בשנות השבעים ולאחר מכן, בשנות התשעים של המאה הקודמת, נוצרות, בדרך כלל, מהצטברות של שינויים בסביבה החברתית, שהבשילו ברגע מסוים לכלל מסה קריטית. כאשר קיימת הצטברות כזו, יכולה פעולה ממוקדת של המשטרה לתת את ה"דחיפה" הנדרשת על מנת להפוך את המגמה, אולם, אם המשטרה לא תיתן את ה"דחיפה", היא תתרחש כפי הנראה ממילא בדרך כזו או אחרת.
מעצם הטענה שהמשטרה יכולה להתערב בתופעת הפשיעה ולהפחיתה, משתמע גם שפעילותה יכולה בחלק מהמקרים להביא להגברת הפשיעה.
לדוגמה: מעצר בעל מכה, פסיכופט, יכול להיות "טריגר" שיביא לרציחת האשה; מעצר פרוצות רחוב והרחקתן מאיזור מסויים לטווח ארוך, עלול להביא לפריצת מאבק אלים בין סרסורים על הטריטוריה שהתפנתה; "פיצוח" עבריין "כבד" וחיסול עסקיו עלול להביא למלחמת כנופיות על הירושה; ועוד.
זה המקום לציין, כי תפיסת המשטרה כסוכנות למלחמה בפשיעה אינה מובנת מאליה. לא לשם כך הקימו יוזמי המשטרה הממוסדת הראשונה במדים בלונדון את המשטרה ב- 1829. היא הוקמה כסוכנות לשמירת הסדר החברתי. התפיסה הרואה את המשטרה כצבא, המגן על החברה מפני "האויב מבפנים" התבססה בקרב המשטרות המערביות (ומשטרת ישראל בתוכן) רק מאוחר יותר, ורבים עדיין חולקים עליה (יחזקאלי, 2004).
[בתמונה: שוטרים ממשטרת לונדון, 1880; התמונה היא נחלת הכלל]
גישות שונות באשר לתפקידי המשטרה משפיעות גם על האסטרטגיה לפיה פועלת המשטרה. לדוגמה: הגישה הגורסת שתפקיד המשטרה לפתור בעיות המפריעות לאיכות חיי הקהילה, ושזוהי שגיאה להתייחס לנתוני הפשיעה כאמת מידה להצלחה משטרתית הולידה בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת את הטכניקה של "שיטור לפתרון בעיות" (Problem Oriented Policing) (Eck, 1996, ע' 118; Goldstein, 1990).
וריאציה מסויימת של אסטרטגיה זו – "שיטור לפי בעיות" (הקרויה בעגה המשטרתית הישראלית, "יעדים ומדדים") – יושמה גם במשטרת ישראל מאז 1997, וחלקים ממנה קיימים גם כיום בשיטות המדידה המשטרתיות בישראל.
אסטרטגיה אחרת היא הגישה הקהילתית, המבוססת על ההבנה, שאין למשטרה שליטה על גורמי הפשיעה העיקריים. כיוון שפשיעה מתפתחת על רקע של עזובה חברתית ופיסית, בעיקר ברמת השכונה, על המשטרה, יחד עם תושבי השכונה, "לתקן" את הסימפטומים ואת הגורמים לעזובה ולחוסר האיכפתיות (גימשי, 2003, ע' 137; Wilson and Kelling, 1982).
פשיעה מאופיינת בגלים (עליות וירידות מחזוריות). דוגמה לפשיעה המאופיינת בגלים היא תופעת ההתפרצויות לדירה (ראו תרשים למטה):
תרשים: דוגמה לפשיעה המאופיינת בגלים
הסיבות להיווצרות ה"גלים" רבות ומגוונות. אם נדמה התנהגויות חברתיות המובילות לפשיעה לרשת של גורמים המחוברים ביניהם בקשרי גומלין, דרך קשרי הגומלין עוברם מסרים רבים ושונים, חלקם סותרים ומושכים לכיוונים מנוגדים.
דרך נוספת לראות זאת היא דרך ראיית העבריינות כמערכת אחת בתוך מכלול המערכות החברתיות. כאשר גורם אחד ב'מערכת העל' משנה את פעילותו, יתר הגורמים מתארגנים ומנסים להשיב את המצב לקדמותו. כתוצאה מכך, לאורך זמן, מגיעה המערכת לכיוון תנועה שונה מזה שחפצה בו המערכת המתערבת במעין תנועה ספיראלית וחוזר חלילה (ראה תרשים למטה):
תרשים מס' 4: מחזוריות הפשיעה כתהליך ספירלי
![[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של פיטר סנג'י, הארגון הלומד, שראה אור בשנת 1998 בהוצאת מטר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]](https://www.xn--7dbl2a.com/wp-content/uploads/2017/10/הארגון-הלומד.jpg)
תופעה זו הומשגה על ידי פיטר סנג'י בספרו הדיסציפלינה החמישית (The Fifth Discipline). הספר תורגם לעברית ב- 1998 בשם 'הארגון הלומד; סנג'י, 1998; ראו תמונת כריכה משמאל). סנג'י כינה אותה 'משוב מפצה': "התערבות בכוונה טובה גוררת מן המערכת תגובות המקזזות את התועלת שבהתערבות" (Senge, 1998; סנג'י, 1998, ע' 68).
[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של פיטר סנג'י, הארגון הלומד, שראה אור בשנת 1998 בהוצאת מטר. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]יש המכנים תופעה זו בשם "מטוטלת", הנעה מצד לצד ולא מגיעה לעולם למצב של שווי משקל, אולם, ביטוי זה לקוח מעולם מושגים ליניארי, שאינו מתאים לתיאור מציאות דינאמית, המשתנה במהירות.
דוגמה לכך ניתן להביא מארצות הברית. בין שנות ה- 60' לשנות ה- 90' של המאה העשרים הוביל בית המשפט העליון האמריקאי מגמה בולטת של דגש על זכויות האזרח (ה- Due Process Revolution). המשטרות, שמצאו עצמן ללא כלי עבודה אפקטיביים, איבדו שליטה על הרחוב. התוצאה היתה עליה דרמטית בפשיעה, ששיאה היה בסוף שנות ה- 80' של המאה הקודמת. עד כדי כך הגיע המצב, שארצות הברית היתה מוצפת בנבואות זעם, מצד אנשי אקדמיה ומשטרה כאחד, שדינן של ערים מודרניות להתרוקן מתושביהן בשל הפשיעה חסרת המזור.
כתוצאה מעליה זו שינתה ה"מטוטלת" אט אט את כיוונה. בסדרה של רפורמות בחוק, במשפט ובעבודת המשטרה התהפכה ה"מטוטלת" עד כדי קיצוניות.
כיום, בחלק ממדינות ארצות הברית נהוגה שיטת ה- "3 Strikes", לפיה נשלחים אנשים למאסר עולם לאחר עבירה שלישית שהורשעו בה, גם אם היתה קלת ערך. המגמה הזו התחזקה עוד יותר לאחר הפיגועים במגדלי התאומים בניו יורק ובפנטגון בוושינגטון ב- 11 בספטמבר 2001, כיוון שאז התווסף צידוק נוסף, חזק יותר, לפגוע בזכויות הפרט – הצורך להבטיח ביטחון אישי וקבוצתי, בפני איומים על הביטחון הלאומי של ארצות הברית.
התוצאה היתה שינוי מגמת הפשיעה. הפשיעה החלה לרדת לאורך השנים, עד שהגיעה לרמה שלא נרשמה כמוה מאז 1960 (Blumstein and Wallman, 2000).
ניתן לציין היום שתי מגמות בכיוונים מנוגדים (אם כי משלימים) באשר לאופן שבו אמורה המשטרה להתמודד עם פשיעה – גישת הטווח הארוך וגישת הטווח הקצר.
גישת הטווח הארוך
גישה זו נובעת מ"תורת המערכות המורכבות" שהעיסוק בה הולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות (רזי ויחזקאלי, 2006).
[להרחבה בנושא מערכת מורכבת, לחצו כאן]
פרופ' ג'אי פורסטר (Forrester) – איש ביצוע ממפתחי הסימולטורים הראשונים לצי האמריקאי ומפתח התאוריה של "דינאמיקה מערכתית" (System Dynamics) – הגדיר כבר ב- 1971 שלוש התנהגויות לא צפויות של מערכות חברתיות, שיכולות לסייע בידנו להבין את המפתח להשפעה על הפשיעה, כמו גם את הסיבה לכך שפעמים רבות המשטרה אינה מצליחה להתמודד באפקטיביות עם גל פשיעה הנמצא בעליה (Forrester, 1971):
- האחת, מערכות חברתיות אינן רגישות מיסודן לרוב שינויי המדיניות שמערכות ציבוריות בוחרות לאמץ כתוצאה משינוי התנהגות המערכת. יתרה מכך, הן משקיעות בעיקר באותם שינויים שנועדו לכישלון.
- השניה, רק פרמטרים בודדים משפיעים על התנהגות מערכות חברתיות, בנקודת זמן מסויימת.
- השלישית: קיים קונפליקט במערכות חברתיות בתגובה לשינוי, בין תוצאות של הטווח הקצר לבין אלה של הטווח הארוך.
ההתנהגות השניה של מערכות חברתיות לפי פורסטר נותנת בידנו את המפתח להתערבות אפקטיבית:
"מערכות מורכבות" (ומערכת חברתית היא מערכת מורכבת) מושפעות על ידי פרמטרים ספורים בלבד בנקודת זמן מסויימת (שהרי מדובר במערכות דינאמיות, והגורמים הללו אינם קבועים אלא מתחלפים על ציר הזמן) (רזי ויחזקאלי, 2006, ע' 71). מכאן, שהדרך להשפיע על מערכות אלה היא באמצעות זיהוי הפרמטרים הספורים הללו וה"טיפול" בהם.
מאחר והמשטרה, כאמור, אינה שולטת ברוב הגורמים המשפיעים על פשיעה, ההתערבות חייבת להיות מערכתית, בשיתוף פעולה עם כל הגורמים הרלוונטיים (רזי ויחזקאלי, 2007).
מאחר והגורמים המשפיעים משתנים לפי הזמן והמקום, על המשטרה לפתח תהליכים, המגובים ביכולת מחשוב ותכנות, שיאפשרו את איתור האלגוריתם המגדיר/המגביל את נתיבי הפעולה של המערכת בעתיד (שם, ע' 73).
יש לציין, כי זיהוי הפרמטרים הללו על ציר זמן אינו פשוט כלל ועיקר, אך הוא בהחלט אפשרי. כבר בסוף שנות הששים ובשנות השבעים נתן פורסטר בהצלחה רבה, שירותי ייעוץ לחברות גדולות במשק האמריקני, בתחום הזיהוי, על ציר זמן, של אותו פרמטר, המשפיע בכל נקודת זמן.
גישה זו של איתור נקודות ההשפעה (Influence Points) חודרת לאיטה לתרבות הניהולית של מערכות, כולל מערכות צבאיות. בצה"ל למשל ניתן למצוא תרגום שלו למונח צבאי הקרוי "נקודת כובד": "כינוי למרכיב פיזי או אחר במערכת היריבה, שכמותו יש אחרים, ופגיעה בכל אלה תשפיע השפעה מכרעת על היכולת של היריב להשיג יעד צבאי נתון..." (מח' תו"ל, 2006, ע' 3).
אימוץ גישה זו בעייתי, שכן, היא מנוגדת לתפיסת המיקרו-ניהול השלטת במערכות ציבוריות, בה מנהלים קידשו את הירידה הדקדקנית והדווקנית לפרטים. מתברר כי בפרדיגמה הניהולית הרלוונטית למערכות מורכבות כל זה מיותר בתכלית. יש לשים את הדגש על קיומם ואכיפתם של חוקים ספורים המסדירים את השינוי העתידי.
הבעיה היא שאין לנו כל ערובה שקלענו ל"חוקים" הנכונים, המשפיעים על "נקודות הכובד" הנכונות. דוגמה לכך היא יוזמת מערכת אכיפת החוק לאשר את "חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות), תיקון מס' 3, התשס"ה – 2005". חוק זה חוקק על בסיס התזה שחלק נכבד של גנבות הרכב משמש לצורכי פירוקו לחלפים. מטרתו של החוק שנכנס לתוקף ביולי 2005, הייתה להביא להפחתה ניכרת בכמות כלי הרכב הנגנבים. מחוקקי החוק היו אופטימיים מאוד, וכבר היו פרסומים בעיתון, לפיהם ירדו גנבות הרכב, מאז נתקבל, ב- 29% (הדר, 2007). אולם, תחום אכיפת החוק הוא תחום מורכב שהבעיות בו אינן ליניאריות, ולא תמיד יש קשר ישיר בין הבעיה לפתרון. בפועל, שנתיים וחצי לאחר הפעלתו, לא מלמדים הנתונים על הצלחה. בהשוואה לשנתיים וחצי שלפני כן, עלתה כמות כלי הרכב הגנובים
ב- 12.5%. הנתונים שהוצגו בתקשורת היו, כפי הנראה נתוני המחוז הדרומי, שכן, בניגוד למגמה הארצית ירדה בו כמות כלי הרכב הגנובים ב- 28.1% (ראה הלוח שלמטה):
השפעת חוק רישום חלקי רכב על עבירת השבל"ר ברמה הארצית והמחוזית – כמו כלי רכב שנגנבו בין יולי 2005 ליולי 2007
| שנתיים לפני תחלות החוק (יולי 2003 עד יולי 2005) | שנתיים אחרי תחלות החוק (יולי 2005 עד יולי 2007) | הפרש | |
| ארצי | 60,697 | 68,290 | (12.5%+) |
| מחוז דרומי | 12,503 | 8,986 | (28.1%-) |
אסטרטגיה המבוססת על נקודות השפעה היא האסטרטגיה של 'שיטור קהילתי', המבוססת על הכוונה של כל הגורמים הפועלים בקהילה להשפעה על "נקודות הכובד", הגורמות לעזובה ולחוסר האיכפתיות ודרכם להשפיע על הפשיעה ואיכות החיים (גימשי, 2003, ע' 137; Wilson and Kelling, 1982).
סיכוי טוב לאיתור "נקודת כובד" בעבירה ספציפית היא כאשר בונים כוח משימה ספציפי לאותה עבירה, שימדד בהפחתתה. כוח כזה מעצם טיבו ינסה לסמן את מכלול הגורמים המשפיעים על העבירה ולטפל בהם. על כן, גדול גם הסיכוי שיפגע גם ב"נקודת הכובד" של אותה עבירה.
עם כניסתו של יהודה וילק לתפקיד מפכ"ל המשטרה, בשנת 1998, הקים במימון חברות הביטוח את יחידת אתג"ר למלחמה בתופעת גניבות הרכב שגברה לפני מינויו (בין 1994 ל- 1997 היה וילק מנכ"ל אבנר – חברת ביטוח לנפגעי תאונות דרכים). יחידה מיוחדת זו שנהנתה מאמצעים נדיבים (בעיקר כוח אדם ורכב) הביאה להצלחה במלחמה בתופעה (ראה תרשים מס' 5).
תרשים: השינויים בכמות הרכב שנגנב ברמה הארצית, מאז הקמת יחידת אתג"ר ב- 1998
הבעיה היא שככל שרבו הצלחות היחידה כך הצטמצמה כדאיות חברות הביטוח לתמוך בה. במקביל, לחצים אחרים על המשטרה הביאו אותה להסיט את המשאבים לתחום אחר (הפשע המאורגן), והיחידה נסגרה בשנת 2004 (ונפתחה שוב בשנת 2006, כאשר העליה בגניבות הרכב יצרה לחצים בכיוונים מנוגדים.
חסרונה של גישה זו מופיע בהתנהגות השלישית שמתאר פורסטר (קיים קונפליקט במערכות חברתיות בתגובה לשינוי, בין תוצאות של הטווח הקצר לבין אלה של הטווח הארוך). מערכות כמו המשטרה מוכוונות בעיקר לטווח הקצר ולא לטווח הארוך. הלחץ המופעל על המערכת המשטרתית בעת עליה בפשיעה הוא עצום, מתוך המערכת וגם מהסביבה החיצונית. על כן, מדיניות של הטווח הארוך, שאינה מראה תוצאות בטווח הקצר, צפויה להיזנח.
גישת הטווח הקצר
חוסר היכולת לעמוד מול הלחצים המשתנים במהירות במציאות דינאמית הולידה, בין היתר, גישות רבות להתמודדות קצרת טווח עם אתגרי המשטרה.
הטכניקה של "שיטור לפתרון בעיות" (Problem Oriented Policing; ראו את כריכת הספר משמאל) מבוססת על פתרון קובץ בעיות מוגדר, בכל פעם במקום תחום ובזמן קבוע. על פי גישה זו, מבחנה של המשטרה איננו נתוני הפשיעה המדווחת אלא בפתרון הבעיות המציקות לקהילה. "בעיה" מוגדרת כאשכול של אירועי פשיעה באזור תחום, הדומים במאפיין או במספר מאפיינים. "שיטור לפתרון בעיות" מניח, כי יש להתמקד בגורמים ובתהליכים היוצרים את ה"בעיה". מאמץ משותף של המשטרה ושל הקהילה יתרכז באיתור הגורמים לאירועים אלה ובהכנת תכניות משותפות לטיפול בהם. מרכיבי השיטור לפתרון בעיות כוללים אבחון הבעיה, מיקוד תשומת הלב אליה, איתור המשאבים הנדרשים, ביצוע פעולות לאיתור הבעיה ומדידה של הפעולות שהתבצעו והערכתן (גימשי, 2003, ע' 144; Goldstein, 1990).
טכניקה זו של "שיטור לפי בעיות" ("יעדים ומדדים") של משטרת ישראל מבוססת גם היא במקורה (יישומה היה בעייתי) על פתרון מספר בעיות קטן המשתנות כל חצי שנה.
בספרות המקצועית המשטרתית של העשור האחרון מקובלת התזה, שמשטרה יכולה להוריד פשיעה רק בעבירה מסויימת כל פעם, באזור תחום ובזמן מוגבל.
לפעילות זו יש, בין היתר, שתי תופעות לוואי עיקריות, הפוכות באופיין:
- "העתקה" (Displacement) של הפשיעה למקומות אחרים;
- "פיעפוע" (Diffusion) – הפחתה מסויימת גם בעבירות אחרות עקב הפעילות המשטרתית הנקודתית והממוקדת (Weisburd et a, 2004; Eck, 1993).
- עבודה לפי נתונים יומיים של פשיעה;
- העברת ידע בזמן אמת.
המהפכה המדעית בשיטור: המשטרה מורידה לראשונה פשיעה
מהפך ביכולת המשטרה להוריד פשיעה חלה עם התפתחות השיטור המדעי.[להרחבה בנושא השיטור המדעי, לחצו כאן]
- מסמך זה הוכן ב- 2007 במסגרת צוות חשיבה שהוקם במחוז הדרומי של המשטרה. הוא נערך ועודכן באוגוסט 2014.
[להורדת המסמך: האם המשטרה מורידה פשיעה] [לקובץ המאמרים: 'כשהאמצעי הופך למטרה - הכל על הסטטיסטיקה המשטרתית', לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- חגית לרנאו (2016), אין קשר בין ירידה בפשיעה לכמות המאסרים!, 30/12/16.
- פנחס יחזקאלי (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
- פנחס יחזקאלי (2016), המהפכה המדעית בשיטור ואנחנו, ייצור ידע, 29/8/16.
- יחזקאלי פנחס (2004), מבוא ללימודי משטרה ושיטור, תל אביב: משרד הביטחון.
- אתר המשרד לביטחון הפנים (2006), תכנית מיגון אזור התעשייה "עמק שרה", 22/2/05,
http://www.mops.gov.il/nr/exeres/F74E16F3-99AB-4752-AD14-6DF05C26B994.htm
- ג'וליאני רודולף (2002), מנהיגות, תל אביב: מטר.
- גימשי דני (2003), משטרה בדמוקרטיה, ירושלים: משטרת ישראל, המטה הארצי, אגף משאבי אנוש.
- הדר תומר (2006), חוק סימון החלפים בלם את גניבות הרכב: ירידה של 29% לעומת אוגוסט, הארץ Online,
-
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=903044&contrassID=2&subContrassID=6&sbSubContrassID=0
- הצעת חוק סימון כלי רכב (מניעת גניבות) (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשס"ד- 2004,
http://64.233.183.104/search?q=cache:JwsBZFlYTMwJ:www.knesset.gov.il/committees/heb/material/data/kalkala2005-07-19-02.doc+%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F+%D7%97%D7%9C%D7%A7%D7%99+%D7%A8%D7%9B%D7%91&hl=iw&ct=clnk&cd=1&gl=il
- זיגדון יעקב, פלג אריאל, בן-ישי עפרה, גולדהארט גילה, רביב אמירה, שורש רבקה, אסא חיים (2004), תפיסת ההפעלה, "רשת הלמידה המטכ"לית", טיוטא לאישור, גלילות: צה"ל, המכללה הבין זרועית לפיקוד ולמטה.
- יחזקאלי פנחס (2004), מבוא ללימודי משטרה ושיטור, תל אביב: משרד הביטחון.
- מח' תו"ל (2006), מונחון, אצל: מח' תו"ל, מפקדות, בטיחות והדרכה, התכנון המערכתי, תל אביב: צה"ל, אמ"ץ, חטיבת תוה"ד.
- נאה בוקי (2007), משטרת הכאילו, ידיעות אחרונות, 2/10/07, ע' 16.
- סנג'י פיטר מ' (1998), הארגון הלומד, תל אביב: מטר (הוצאה חמישית).
- רזי עפרון, יחזקאלי פנחס (2006), העולם איננו ליניארי, מבוא לתורת המערכות המורכבות, גלילות: המרכז לחקר הביטחון הלאומי, אוניברסיטת חיפה והמכללה לביטחון לאומי, צה"ל (הוצאה שנייה).
- רזי עפרון, יחזקאלי פנחס (2007), מינהל ציבורי על פרשת דרכים, מאנוכיות לשיתוף פעולה, גלילות: המרכז לחקר הביטחון הלאומי, אוניברסיטת חיפה והמכללה לביטחון לאומי, צה"ל.
- שלו אורית (2007), שיטת "הנקודות החמות" ויישומה במשטרת ישראל, ראיון מיום 14 בספטמבר 2007 (בכתובים בידי המחברים).
- Bayley David (1994a), Police for the Future, New York, Oxford University Press.
- Bayley D. (1994b), International Differences in Community Policing, In: Rosenbaum D. (ed.), The Challenge of Community Policing: Testing the Promises, Thousand Oaks, CA: Sage Publication Inc.
- Blumstein Alfred, Wallman Joel (2000), The Recent Rise and Fall of American Violence, In: Blumstein Alfred, Wallman Joel (eds.) The Crime Drop in America, Cambridge: University Press, pp. 1-12.
- Bittner E. (1970), The Function of Police in Modern Society, National Institute of Mental Health, Maryland: Chevy Chase.
- Bratton William (1998), Turnaround, New York: Random House.
- Blumstein Alfred, Wallman Joel (2000), The Crime Drop in America, Cambridge: Cambridge University Press.
- Eck John (1993), The Threat of Crime Displacement, A Police Executive Research Forum Publication Reporting on Innovative Approaches to Policing, Volume 6, Number 3, In: http://64.233.183.104/search?q=cache:cHXHUE5ENMgJ:www.popcenter.org/Library/PSQ/1993/Summer%25201993%2520Vol%25206_No.%25203.pdf+Displacement,+Police&hl=iw&ct=clnk&cd=2&gl=il
- Eck John E., Maguire Edward R. (2000), Have Changes in Policing Reduced Violent Crime? An Assessmant of the Evidence, In: Blumstein Alfred, Wallman Joel (eds.) The Crime Drop in America, Cambridge: University Press, pp. 265-207.
- Eck John E., Chainey Spencer, Cameron James G., Leitner Michael, Wilson Ronald E. (2005), Mapping Crime: Understanding Hot Spots, U.S. Department of Justice, Office of Justice Programes, National Institute of Justice, In: www.ncjrs.gov/pdffiles1/nij/209393.pdf
- Eck John E. (2006), Sience, Values and Problem Oriented Policing: Why Problem Oriented Policing?, In: Weisburd David, Braga Anthony A. (eds.) (2006), Police Innovation, Contrasting Perspectives, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 132-117.
- Forrester Jay W. (1971), Counterintuitive Behavior Of Social Systems, Technology Review, Vol. 73, No. 3pp. 52-68, In:
http://64.233.183.104/search?q=cache:nt_PbJg91G0J:web.mit.edu/sdg/www/D-4468-
- Goldstein H. (1990), Problem Oriented Policing, New York: McGraw Hill.
- Maple Jack (2000), The Crime Fighter: Putting the Bad Guys Out of Business, New York: Broadway.
- Miller L., Hess K. (1994), Community Policing: Theory and Practice, St. Paul Minn.: West Publishing Company.
- Senge Peter M. (1990), The Fifth Discipline: The Art and Practice of the Learning Organization, New York: Doubleday / Currency, pp. 57-67.
- Weisburd David, Wyckoff Laura A., Ready Justin, Eck John E., Hinkle Josh, Gajewski Frank (2004), Does Crime Just Move Around the Corner? A Study of Displacement and Diffusion in Jersey City, Washington DC: National Institute of Justice, NCJ 2116.
- Weisburd David, Braga Anthony A. (eds.) (2006), Police Innovation, Contrasting Perspectives, Cambridge: Cambridge University Press.
- Wilson J., Kelling G (1989), Broken Windows: Police and Neighborhood Safe, The Atlantic Monthly, vol. 249, pp. 29-38.
- Ready Justin, Eck John E., Hinkle Josh, Gajewski Frank (2004), usion in Jersey City, Washington DC: National Institute of Justice, NCJ 2116.
