[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת, מראות המשטרה, גיליון 175, ינו'-פב' 2000]
[לקובץ המאמרים אודות 'ועד שוטרים' ו'התאגדות שוטרים', לחצו כאן]
כללי
איגודים מקצועיים של שוטרים ("Police unions", או "Police benevolent associations") קיימים ברוב העולם המערבי אולם ההתייחסויות אליהם מצד הממסד השלטוני והמשטרתי חלוקות במקומות רבים. יש הרואים בהם איזון בריא לפיקוד המשטרה וגורם המשחרר לחצים, המונעים נזקים רבים הרבה יותר.
ההיסטוריה של משטרת ישראל ידעה לפני עשרים שנה ניסיון כושל אחד של התארגנות שוטרים, אולם עצם ניסיון ההתאגדות הביא לשוטרים רווחים לא מבוטלים, בזכויות ובתנאי שכר. עקב ניסיון זה, אסורה היום התאגדות כזו על פי החוק.
לאחרונה, בעת הדיונים על קיצוץ תנאי השירות של השוטרים, התריעה ראש אגף משאבי אנוש, בתקשורת, כי פגיעה בתנאי השירות של השוטרים יכולה להביא לחידוש המאבק על הקמת איגוד שוטרים.
העלאת הנושא בשנית לסדר היום הציבורי הינה הזדמנות טובה לבחון מחדש את הסוגיה, יתרונותיה וחסרונותיה. המסקנות, לדעתי, אינן חד משמעיות...
על איגודים מקצועיים בכלל ואיגודי שוטרים בפרט
איגודים מקצועיים נוצרו במטרה להגן ולקדם את רווחתם הכלכלית והחברתית של חבריהם (סמובסקי, 1981). סמובסקי מציין, כי למרות שכיום נתפסים איגודים מקצועיים כחלק פרמננטי של המערכת הכלכלית, אין לשכוח שהם תופעה חדשה יחסית והמצב היום משקף שינוי משמעותי מהימים שהמאבק להכרה בזכותם של איגודים מקצועיים להתקיים ולייצג את האינטרסים של חבריהם, היה כרוך במאבקים, לעתים אלימים.
אם התופעה של איגודים מקצועיים היא חדשה יחסית, הרי איגודי שוטרים הינם תופעה צעירה עוד יותר. האיגוד המקצועי של שוטרים באירופה הוקם בהולנד בשנת 1887. בארה"ב נוסדו איגודי שוטרים בין השנים 1915-1890 בניו-יורק, באפלו, רוצ'סטר, מילווקי, וושינגטון ופיטסבורג (סמובסקי, 1981). איגודי שוטרים פועלים גם במדינות שבסביבתנו הקרובה, כמו למשל קפריסין (ישראל, 1998).
נגד ובעד התאגדות שוטרים
הגישה הממסדית בארץ שוללת את נושא התארגנות השוטרים ורואה בה סכנה קיומית למשטרה ולחברה. הביטוי העיקרי לכך היא פקודת המשטרה האוסרת התאגדות כזו. יעקב מרקוביץ' (1997), ראש אגף המשטרה במשרד הפנים בתקופת ניסיון ההתאגדות של השוטרים בישראל, כינה את ניסיון ההתאגדות "אסון". לפי מרקוביץ' "באותו יום, שיקום ועד שיעמוד מול מפקד, לא תהיה משטרה. משטרה זה פקודות. הררכיה. זה לא הולך יחד (עם התאגדות שוטרים)".
כנגד גישה זו טוען ישראל (1998), כי "גם רופאים, כבאים, עובדי חברת החשמל ועובדים בשירותים חיוניים נוספים שובתים ונלחמים על זכויותיהם" ומה המפריד בעצם בינם לבין השוטרים? Alpert & Dunham (1997) רואים בארגונים אלה כלי חיוני ומאזן, הנותן ביטוי לתת-התרבות המשטרתית: לצרכים ולסדר העדיפויות של שוטרים, המנוגדים לעתים לאלה של פיקוד המשטרה.
הנימוקים העיקריים המוכרים נגד הקמת איגוד שוטרים הם חמישה
הנימוק האחד הוא הטעם המוסרי, שעיקרו הסכנה הנשקפת לחברה משביתת שוטרים (סמובסקי, 1981). לנימוק זה יש לצרף את הבעיה הישראלית של כורח הביטחון. כיוון שמשטרת ישראל, בניגוד למשטרות אחרות בעולם המערבי, קיבלה אחריות על בטחון הפנים, אין היא יכולה להרשות לעצמה את המותרות שבמתן זכות השביתה לאנשיה. אולם, למרות שהשביתה היא הכלי המוכר והאפקטיבי ביותר של האיגודים המקצועיים, הרי שברוב המקומות בהם פועלים איגודי שוטרים, הם מנועים מלשבות בתוקף חוק, כך שנימוק זה ממילא אינו תופס. ישראל (1998) מצטט את ראש איגוד השוטרים בקפריסין, הגורס כי גם ללא זכות השביתה קיימות מספיק דרכים לאיגוד להשיג את מטרותיו. במידה ותהליכי השכנוע והמחאה אינם עוזרים מתקיימת פנייה לבוררות מוסכמת. יתרה מכך, לקפריסין, השסועה והמחולקת יש, בדומה לישראל, בעיות ביטחוניות כבדות משקל, ויחד עם זאת, איגוד השוטרים הוא עובדה של קבע (ישראל, 1998).
הנימוק השני הינו פרופסיונלי. הוא גורס כי לבעלי דרגות שונות במשטרה יש אינטרסים שונים, הנמצאים לעתים בקונפליקט, ועל כן, ארגון אחד יביא להם יותר נזק מתועלת, כיוון שלא יוכל לייצג את כולם נאמנה (סמובסקי, 1981). לפי סמובסקי גם נימוק זה בעייתי. הוא מביא מחקרים לפיהם אחוז גדול מהשוטרים סבור כי אין ניגודי אינטרסים משמעותיים בין בעלי דרגות שונות במשטרה, ולכן, השוטרים צריכים להיות מיוצגים ע"י איגוד פרופסיונלי אחד, שישפר את כוחם של השוטרים במשא ומתן ובהשפעה על החקיקה.
הנימוק השלישי גורס כי השוטר משרת את הציבור ורווחתו האישית חייבת להיות משנית לשירותו הציבורי. הסכנה היא כי התחייבות של שוטר כלפי האיגוד המקצועי עלולה לבוא לפני התחייבותו לציבור (סמובסקי, 1981). אולם, לפי Alpert & Dunham (1997), מרירות שהצטברה אצל שוטרים על החלטות מפקדיהם הביאה בעבר לשיבוש המאבק בפשיעה ולחבלה מכוונת בעבודה, מעין שביתות לא פורמליות. כך שהאיגודים המקצועיים מיסדו בעצם את המחאה של השוטרים ותיעלו אותה לפסים בונים, חיוביים.
הנימוק הרביעי הוא החשש שהאיגוד ידרוש את שיתופו בקביעת מדיניות, תכנון וקווי פעולה, דבר שייתן בידיו עצמת יתר ויפגום ביכולת המפקד לנהל כראוי את היחידה עלה הוא מופקד (סמובסקי, 1981). אולם מה בעצם רע בכך? עצם העדרו של ארגון עובדים יכולה ליצור פגיעה בזכויותיהם של עובדים, גם ללא כוונה מכוונת מצד המעביד ומקרים כאלה מתרחשים גם אצלנו.
דוגמה: כל שוטר מכיר את המצב שבו כניסת שוטרים לביתם של חשודים, לתפוס סם, גוררת מאבק עם בני הבית, כדי להרוויח זמן ולהשמיד את הסם מחד וכדי ליצור בסיס למשפט זוטא על קבילות הראיות מאידך. שוטרים רבים סובלים היום מעיכוב בדרגותיהם עקב תלונות עבריינים על שימוש בכוח בסיטואציות כאלה. אין ספק שאיגוד שוטרים היה מונע כניסה לבתי עבריינים ללא הגנה, מצב שהיה מחייב את המחוקק לפעול בכיוון זה ולמצוא לכך פתרון חוקי. דומה שבמקרה כזה, איגוד שוטרים, לא רק שהיה מונע נזק לשוטרים, אלא אף היה דוחף לפתרון, שהיה מקדם גם את מאבק החברה בנגע בסמים.
הנימוק האחרון הוא החשש מפוליטיזציה של המשטרה. האיגוד ינסה להשתתף בחיים הפוליטיים של הקהילה ובכך יגרום להכנסת לחצים ושיקולים פוליטיים למערכת המשטרתית (סמובסקי, 1981). לנימוק זה נמצא דווקא חיזוק בראיון שהביא ישראל (1998) עם ראש האיגוד הקפריסאי, לפיו יש לאיגוד את הסמכות לפנות לכל חבר פרלמנט, או פוליטיקאי, כדי להציג לו את דרישות האיגוד, בתנאי שהפנייה היא לחברי כל המפלגות.
על עובדה אחת לא יכולה להיות מחלוקת: שאיגוד מקצועי טוב לשוטרים. איגודי השוטרים בארה"ב ידעו פריחה והישגים לא מבוטלים בשנות ה- 60', על רקע התעוררות המאבקים על תנאי העבודה בארגונים רבים במשק האמריקאי (Alpert & Dunham, 1997). גם בישראל, למרות כישלון התאגדות השוטרים, הביא עצם הניסיון למספר הישגים, שראש אגף המשטרה במשרד הפנים דאז, מרקוביץ' (1997; סמובסקי 1981) מודה כי הגענו אליהם בזכות פרשיה זו:
- השוואת השכר והתנאים הנלווים של השוטרים לאלה של משרתי הקבע.
- העלאת מצוקת השוטר לתודעה הציבורית.
- הקמת מועצה ציבורית לרווחת השוטר.
- הקמת נציב קבילות השוטרים.
- הקניית זכות ערעור לשוטרים בדיון משמעתי ובדיון משפטי של בית הדין של המשטרה.
סמובסקי (1981) מסכם בטענה כי "גדיעת ניסיון ההקמה (של איגוד השוטרים בישראל) באמצעות חקיקה של הכנסת אינו מביא לפתרון לגורמים שהביאו לניסיון הקמת האיגוד בישראל... איגוד שוטרים ישראלי, המעוגן בחוק, או בתקנות, בעל תפקידים ופונקציות מוגדרות, המקיים משא ומתן על תנאי העבודה של השוטר ושלרשותו דרך חליפית לשביתה, לטיפול בסכסוכי עבודה, יביא ליצירת משטרה טובה יותר".
מתי מוקמים איגודי שוטרים ומתי הם מצליחים?
סמובסקי (1981) ו- Alpert & Dunham (1997) מביאים מספר סיבות לצמיחת איגודי שוטרים:
- העלייה ברמת העוינות כלפי המשטרה בקרב קבוצות חברתיות ומגזרים שונים בחברה.
- העלייה בדרישות החברה מהמשטרה לפתור את בעיות הפשיעה.
- תפיסתם של השוטרים בדבר תגמולים נמוכים יחסית להשקעה במילוי תפקידם, המוחמרת עקב העלייה בקושי התפקיד ובסכנה הנובעת ממילואו.
- רמה גבוהה של נורמות ונוהלי כוח אדם לקויים במשטרה.
כל אלה, ע"פ סמובסקי, מביאים לתחושה חדה של אי שביעות רצון. שביעות רצון זו באה לידי ביטוי בהיעדרויות, התפטרות, עיצומים וגם להצהרות מיליטנטיות ופעילות ארגונית להקמת איגוד מקצועי של שוטרים, ע"י אנשי משטרה צעירים, המגלים יותר נכונות לפעול אקטיבית, על מנת לתקן את מה שנתפס על ידם כלקוי.
סמובסקי מונה 5 גורמים עיקריים לכישלון הקמת איגוד השוטרים בישראל. גורמים אלה יכולים ללמד אותנו על התנאים להצלחה של איגוד שוטרים:
- אי הקמת מנהיגות אלטרנטיבית.
- פעילות ארגונית רדודה.
- חוסר השפעה ושליטה של ועדי הפעולה במחוזות השונים.
- חוסר הצלחה לגייס קצינים כפעילים באיגוד.
- אי שירוש פחד השוטרים.
סיכום
ניתן לראות כי חלק גדול מהמרכיבים שאותם מנה סמובסקי (1981) כגורמים שעוררו את הקמת איגוד השוטרים, שרירים וקיימים גם היום. דומה כי גם חלק מחמשת הגורמים העיקריים לכישלון התארגנות השוטרים עדיין בתוקף.
השוואת שכר השוטרים לשכר אנשי הקבע, אחד ההישגים שנבעו משביתת השוטרים, תרמה רבות בעיקר להעלאת שכר הקצינים בדרג הבינוני והגבוה והשוטרים הוותיקים. היא סייעה פחות לשדרת השוטרים והקצונה הצעירה, הנושאת בעיקר הנטל. לדעתי, אחת הסיבות העיקריות להעדר ניסיונות התאגדות של שוטרים בעשרים השנים האחרונות היא העדר המוטיבציה לכך בקרב הקצונה הבינונית, שיש לה הרבה מה להפסיד. אם כך הדבר, הרי אזהרת ראש אמ"ש בתקשורת באה במקומה. ערעור זכויותיה של שכבה זו יכול לפרוץ את הסטטוס קוו בתחום זה ולהוביל לחבירה של אוכלוסיית הקצינים בדרג הבינוני (שאליהם תצטרף מיד אוכלוסיית הקצינים בדרג הנמוך) לאוכלוסיית השוטרים ולפתיחת המאבק מחדש. אבל, אם יש בכך להזיק באמת למשטרה ולחברה או רק לחזק ולהשלים את מבנה המשטרה ודרכי פעולתה - זהו כבר סיפור אחר...
מקורות
- ישראל ערן, יש למשטרה איגוד מקצועי בקפריסין, מראות המשטרה, גיליון 167, יולי-אוג' 1998, עמ' 9.
- מרקוביץ' יעקב, לשעבר ראש אגף המשטרה במשרד הפנים, ראיון במשרדו שברמת גן, 6/6/97 (בהקלטה ובכתובים אצל המחבר).
- סמובסקי אבי, האיגוד המקצועי של שוטרים בישראל - אנטומיה של כישלון התארגנות, עבודה לתואר "מוסמך למדעי החברה", אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למדעי החברה, ינואר 1981.
- Alpert P. Geoffrey, Dunham G. Roger, Policing Urban America, third edition, Waveland Press Inc.Illinois, 1997, pp. 115-117.
