[בתמונה: שאול מופז. המקור: פייסבוק]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
בחידת התמיכה ברב אלוף במיל בני גנץ, טמון מפתח להבנת החברה הישראלית, בשאיפותיה וחלומותיה.
הרמטכ"ל לשעבר, רב אלוף בני גנץ הקים מפלגה, רץ לכנסת, וכבר זוכה לסקרים מעודדים. סוגיית גנץ היא סוגיה סוציולוגית מרתקת, שאומרת הרבה על החברה הישראלית, יותר משהיא אומרת עליו.
כדאי לשאול: למה דווקא גנץ? למה רמטכ"ל אחר שרץ לפוליטיקה, שאול מופז, לא נחשב לתקווה הגדולה? הוא היה הרי רמטכ"ל מעולה. אפשר לרשום לזכותו את מבצע 'חומת מגן' ואירועי ספטמבר 2000, והוא גם התכונן אליהם כראוי. מדוע רב אלוף במילואים מופז, למרות עמדותיו המדיניות - הקרובות לעמדות המרכז-שמאל, לא קיבל את ההילה שמקבל בני גנץ?
עצם העובדה שרק אחד משני רמטכ"לים מוצלחים קיבל את אותה הילה - ודווקא זה שטרם אמר ולו מילה פוליטית אחת - יכולה לתמוך בהשערה, שהסוד לא טמון באיכויותיו המיוחדות של גנץ, אלא בחברה הישראלית; וליתר דיוק, במאבק האליטות בחברה הישראלית!
בעיני, גנץ הוא סוג של "עומר אדם של האליטה הוותיקה, במידה רבה האשכנזית (והמשוכנזת)". האייקון של כל תקוותיה, להשיב לה את ההגמוניה בחברה הישראלית.
[בתמונה: בני גנ מול עומר אדם... תמונתו של בני גנץ מימין נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Israel Defense Forces קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0; תמונתו של עומר אדם משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Asher 1984. רישיון להפצה: GFDL]
האליטה הישנה איננה עניין של עדות (ספרדים מול אשכנזים); לא רק של כיפה (דתיים מול חילונים)... זה עניין של תפיסת עולם שקושרת בתוכה סוגיות רבות; כמו למשל, מקומו של בית המשפט העליון בחברה הישראלית, ויכולתו לבטל את חקיקת נבחרי הציבור בכנסת.
איני מטיל דופי בבני גנץ. הוא היה רמטכ"ל טוב. גם אם היה גנץ רמטכ"ל עילוי, בין להיות רמטכ"ל ובין להיות מנהיג פוליטי ולאומי רחוקה הדרך. עם ישראל עומד בפני אתגרים עצומים, ומנהיג בעם ישראל חייב להיות, לא רק מנהל טוב, אלא מנהיג עם שיעור קומה להנהגה רוחנית ופוליטית של עם ישראל, בארץ ובתפוצות.
מנהיג לעם ישראל, לא רק באתגרי העת הזו, לא יוכל להנהיג ללא בשורה בשאלת זהותנו היהודית. זהות זו, בתכניה, אינה מונחת כמוצר מדף. היא דורשת לגיבושה שיעור קומה מנהיגותי בחיבור חומר ורוח. במדינת היהודים, מצוינות ניהולית כמובן נחוצה למנהיג, אבל איננה תנאי מספיק להצלחה.
חלק מגדולתו של מנהיג כזה טמונה ביכולתו להבין שהשתנו הנסיבות, ופתרונות שהיו אולי ריאליים בשנות ה-90 של המאה הקודמת (שתי מדינות לשני עמים...), הפכו פשוט לבלתי רלוונטיים מבחינה צבאית.
אם תרצו, זהו מבחן המנהיגות של גנץ: יכולתו לקחת את הקבוצה הזו שעורגת אליו, ולהוביל אותה מעולם האשליה של פתרון שתי המדינות, שאיננו עוד, לעולם מציאותי חדש ומאתגר, שיש בו הרבה סיכונים, אבל גם הרבה מאוד הזדמנויות.
למה דווקא גאנץ?
לדעתי, בגלל העיניים הכחולות.
בגלל הפוטוגניות……
וזו תכונה שהולכת יופי עם שתיקה.
לפי דעתי אם ביבי ימנה את מופז לשר הביטחון במידי
היה נותן שובה טובה לכל הרמטכלים שרוצים להתמודד בבחירות