[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי Alexas_Fotos לאתר Pixabay]
[מאמר זה ראה אור במקור באתר של דוקטור רועי צזנה]
המחבר (ראו תמונה משמאל), רועי צזנה, הוא דוקטור לננו-טכנולוגיה; עמית בסדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב, ומרצה בפקולטה להנדסה ביו-רפואית בטכניון. בוגר קורס המנהלים של אוניברסיטת הסינגולריות ומחבר הספר המדריך לעתיד.
[התמונה משמאל: מאלבום התמונות הפרטי של המחבר]
האתרים של ד"ר רועי צזנה
* * *
אפליקציית סמארטפון חדשה בסין מכה גלים עם יכולת מרשימה חדשה: התלמיד צריך רק לצלם את השאלות בשיעורי הבית שלו, והאפליקציה מספקת לו מיד את התשובות.
לפי חברת יואנפודאו שפיתחה את האפליקציה, היא נהנית כיום ממאתיים מיליון משתמשים, וסיימה זה עתה גיוס כספים שהקפיץ את שווי החברה ליותר משלושה מיליארד דולרים. היא מתכוונת להשתמש במשאבים הללו למימון מחקר ופיתוח בבינה מלאכותית ולשיפור חוויית המשתמש באפליקציה – בתקווה, כנראה, להביא אותה גם למערב בהקדם.
[תמונה: האפליקציה שמכינה שעורי בית]
נשמע כמו חלום מתוק עבור התלמידים, וסיוט מבעית עבור המורים?
ובכן, נכון, אבל כבר מזמן היה ברור ששיעורי הבית אינם 'מספקים את הסחורה' בבית הספר. מאז שוויקיפדיה הופיעה על במת ההיסטוריה, אפשר היה למצוא תלמידים שהעתיקו משפטים, פסקאות וערכים שלמים מהאנציקלופדיה המקוונת ישירות למעבד התמלילים. ואם המורה היה מודיע שנמאס לו לקרוא את אותו המשפט חוזר על עצמו אצל כולם, הרי שהתלמידים החכמים יותר היו משנים מילה או שתיים במשפט ו – הופ! הם כתבו תשובה מקורית לשיעורי הבית, מבלי להבין דבר וחצי-דבר.
עתה כשהבינה המלאכותית הגיעה לרמה, שבה היא מסוגלת לענות על שיעורי הבית בעצמה במגוון מקצועות, הגיע הזמן להבין שאי אפשר להמשיך בשיטת הלימוד הקודמת. המורה לא יכול יותר לבזבז זמן בבדיקת התשובות של התלמידים בשיעורי הבית. אין בתשובות האלו שום ערך. מטרתם של שיעורי הבית, מאז ומתמיד, הייתה לסייע לתלמידים להגיע לרמה מספקת של שליטה בחומר הנלמד, כדי שיוכלו להבין את החומר שילמדו בשיעור הבא. לרוע המזל, תלמידים רבים אינם אוהבים להשקיע זמן בחומר הנלמד בין השיעורים – וכך השתרש המנהג בו המורה נאלץ לבדוק את שיעורי הבית של התלמידים, כמעין משגיח או מנהל מפעל שמוודא שהעובדים פועלים כשורה. ובכן, עכשיו יש דרך ל- 'עובדים' האלו לרמות את המורה.
מה אפשר לעשות?
בתור התחלה, לדבר. חשוב שהמורים ידברו עם התלמידים ויגיעו להבנה משותפת שלמרות שאפליקציות כאלו קיימות, הן נוגדות את כל מטרת הלימוד בבית-הספר. שימוש אגבי בהן אינו מוביל להבנת החומר הנלמד, אלא להפך. יואנפודאו מתרכזת בדיוק בכיוון הזה: מטרתה היא לסייע לתלמידים לשפר את הציונים במבחנים, לא בשיעורי הבית; ולכן האפליקציה אמורה רק לשמש כסוג של 'מורה פרטי' לתלמיד, שינחה אותו בפתרון שיעורי הבית ויספר לו אם הגיע בכוחות עצמו לתשובה הנכונה.
זהו, בעצם, גם הפתרון השני: אנו צריכים לחשוש פחות מהשפעותיה השליליות של הטכנולוגיה על תהליך הלמידה, ובמקום זאת לנסות להבין איך אפשר להשתמש בה לטובה. אם אפליקציות מסוגלות לפתור עבור התלמידים את שיעורי הבית בעצמן, הרי שהן יוכלו גם לספק הוראה צמודה לכל ילד בפתרון כל שאלה – שירות שרק הורים אמידים יכולים לרכוש לילדיהם. התלמידים יצטרכו עדיין להוכיח את הידע שלהם במבחנים, או בעבודה היומיומית והצמודה מול האפליקציות והמחשב, אבל בדרך לשם הם יזכו לרמת הוראה שהתלמידים בני-דורי יכלו רק לחלום עליה. לא רק התלמידים בבתי הספר היוקרתיים יזכו ברמת הוראה שכזו, אלא כולם: כל ילד בעולם, כולל העניים המרודים ביותר, יוכלו לקבל אותה. ובתנאי, כמובן, שיהיה להם סמארטפון.
