[התמונה המקורית היא תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי NeuPaddy לאתר Pixabay]
[לאוסף המאמרים אודות הודאות שווא, הרשעות שווא והשלכותיהן, לחצו כאן]
ד"ר חגית לרנאו (בתמונה למטה משמאל), משפטנית, קרימינולוגית ומכהנת בעשור האחרון כמשנה לסנגור הציבורי הציבורי הארצי. מחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק ומנהלת דף פייסבוק בשם זה, העוסק בסוגיות הקשורות למשפט פלילי, עבריינות ואכיפת חוק.
* * *
בסוף אפריל 2018, נשמעה דפיקה בדלת של פנסיונר בן 72, שוטר בעברו, המתגורר בסקרמנטו והוא נעצר בחשד שהוא רוצח ואנס סידרתי, שהטיל אימה על תושבי קליפורניה בין השנים 1976 ל-1986. ג'וזף גיימס דיאנג'לו הואשם כי ביצע 12 מעשי רצח, ועשרות מעשי אונס אכזריים, שבמהלכם פרץ לבתים והתעלל פיזית ומינית בנשים ובבני הזוג שלהם.
פנסיונר לא מזיק או רוצח סידרתי?
מה הביא את בלשי משטרת סקרמנטו להאשים פנסיונר חביב בסדרה ארוכה של מעשי זוועה אחרי שנים כה רבות? פענוח המעשים התבסס על הפקת DNA ממוצגים שנאספו בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת, בזירות הפשע. טכניקה זו אינה חדשה, וגורמי אכיפת חוק ברחבי העולם משתמשים בה כבר משנות התשעים; ובעבר כבר נעשו מאמצים לבחון את התאמה בין DNA שנמצא בזירות הפשע השונות לבין מאגרי DNA שמנהלות רשויות החקירה.
אלא שבתחילת 2018, ניסו החוקרים לבחון את דגימות ה-DNA שנמצא בזירה במאגר בשם GEDmatch. מאגר, שהוקם כיוזמה מסחרית שמטרתה לאפשר לאנשים לעשות מחקר גינאולוגי, ולזהות את אילן היוחסין המשפחתיים. הוא מכיל כיום כמיליון פרופילים גנטיים, שהועלו באופן וולנטרי על-ידי משתמשים ברחבי ארצות הברית.
הפרופיל הגנטי של דיאנג'לו לא היה במאגר GEDmatch, אך האפשרות, לעקוב אחר קרבה משפחתית באמצעות דמיון בין פרופילים גנטיים, הובילה את החוקרים לזיהוי אדם שהוערך כבן משפחה מדרגה שלישית של הרוצח. הצלבת המידע הגנטי ומידע נוסף שנאסף במהלך החקירות עם מאגרים של נתונים דמוגרפיים אחרים, הובילה את החוקרים לבודד את דיאנג'לו כחשוד מרכזי. בשלב האחרון של החקירה הפיקו החוקרים דגימת DNA מתוצרי אשפה שנאספו ליד ביתו של דיאנג'לו, ומצאו כי היא תואמת ל-DNA שנאסף בזירת הרצח.
ודיאנג'לו לא לבד - בחודשים האחרונים נעזרו חוקרי משטרה בארצות הברית בטכניקת זיהוי באמצעות חקר אילן היוחסין, לצורך פענוח של אירועי רצח נוספים שהתרחשו ברחבי ארצות הברית לפני עשרות שנים.
[לכתבה המלאה בניו יורק טיימס, לחצו כאן]
מפות גנטיות, איתור עבריינים ופרטיות
בשנים האחרונות, תרמו כ-15 מיליון בני אדם את הפרופיל הגנטי שלהם למאגרים מסחריים, שנועדו לסייע לאיתור קרובי משפחה. הערכה חוקרים מתחום הגינאולוגיה היא, שגודלם של המאגרים הגנטיים יאפשר בעתיד הקרוב זיהוי של כלל האוכלוסייה, באמצעות התאמה גנטית לקרובי משפחה רחוקים המצויים במאגר; ואז, הצלבת המידע עם מאגרי מידע דמוגרפיים עד לזיהוי אדם ספציפי, גם אם הפרופיל הגנטי שלו עצמו לא מופיע במאגר.
במאמר שהתפרסם ב- 11.10.18 ב-Science, מעריכים יניב ארליך וצוותו כי על בסיס מאגרי הפרופילים הגנטיים הקיימים כיום, ניתן להגיע להתאמה עם קרובי משפחה בדרגה שלישית של כ-60% מהאוכלוסייה ממוצא אירופאי (שהיא האוכלוסייה העיקרית התורמת למאגרים הוולנטריים, בניסיון להתחקות אחר היוחסין המשפחתיים). הערכת החוקרים היא, שלצורך זיהוי כמעט מוחלט של אוכלוסיית יעד מסוימת, נדרש מאגר של פרופילים גנטיים של 2% מאותה אוכלוסייה.
להערכת החוקרים, ניתן להתבסס על טכניקה זו כדי לחשוף עבריינים לא מזוהים, תוך צמצום מספר החשודים הפוטנציאליים המתאימים לפרופיל DNA. זאת, בהתבסס על נתונים דמוגרפיים, מיקום גאוגרפי של העבירה והערכת גיל ומין מבצע העבירה, לחשודים בודדים. בשלב זה, ניתן לבצע בדיקת התאמה של ה-DNA שנמצא בזירה לזה של החשודים שעלו במאגרים.
החוקרים מסיימים את המאמר באזהרה, כי על אף הפוטנציאל הגדול שבשימוש במאגרים פתוחים אלו לצרכים של מערכת החוק, יש צורך בהסדרה חוקית שתצמצם את פוטנציאל השימוש לרעה במאגרים אלו.
[למאמר המלא של יניב ארליך ב- Science, לחצו כאן]
ואכן, לצד ההצלחות המדהימות של החודשים האחרונים בפענוח מקרי רצח מהעבר קמים גם משפטנים ומומחים המזהירים מפני שימוש יתר באמצעים אלו:
- ראשית, קיים חשש שזיהוי DNA מזירות פשע עלול להוביל לחשדות ולאישומים גם נגד חפים מפשע, שלא יצליחו להסביר - אם בשל חלוף הזמן ואם מסיבות אחרות - איך ה- DNA שלהם הגיע לזירה. הערכת יתר של משקלן של ראיות DNA עלולה להוביל להרשעות שווא.
- ביקורת שנייה מתייחסת לחשש מפני פגיעה עודפת בפרטיות. החוקרים שמבקשים לצמצם את השימוש של רשויות אכיפת החוק במתאמי DNA מזכירים כי בניגוד לרשומות אישיות אחרות, כמו מידע על הכשרה ולימודים ואף מידע רפואי, ה-DNA מגלה מידע רב לא רק על האדם עצמו אלא גם על קרובי משפחה אחרים דבר המעצים מאוד את הפגיעה האפשרית בפרטיות.
[לאוסף המאמרים אודות הודאות שווא, הרשעות שווא והשלכותיהן, לחצו כאן]
בסדר…מה היא חידשה למעשה? אין ספק שהיא מקצעונית אך המאמר לא חידש. דווקא, הסייפא במאמרה הוא החשוב וצפיתי לקרוא דיון מעמיק על אתיקה, מוסר וחוק. מצפה למאמר נוסף שיתעמק בסוגיה זו.