[לקובץ המאמרים על הפעלת מדובבים בחקירות המשטרה, לחצו כאן]
עו"ד יאיר רגב הוא קצין משטרה בגמלאות, שמילא תפקידים רבים במערך החקירות והמודיעין. בין היתר שימש כעוזר לראש האגף לחקירות ולמודיעין, ראש מפלג חקירות כלכליות וביטחוניות ביאחב"ל, ראש לשכת החקירות במרחב השפלה ועוד.
רגב ניהל מספר רב של חקירות - בישראל ובחו"ל - כנגד ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל, ופענח מקרי שוד ורצח רבים.
הוא משמש כיום כעורך דין פרטי (משרד עורכי-דין יאיר רגב ושות'); וכמרצה בסוגיות של חוק ופשיעה.
.* * *
רקע
בית משפט המחוזי בירושלים זיכה את הנאשם סלומון רדאי מחמת הספק מרצח בת זוגו, זאת לאחר שנקבע, כי נפלו פגמים בשלוש ההודאות של הנאשם. ובשל קשיים בעדויות נוספות שהובאו בפני בית המשפט. סלומון רדאי הואשם בעבירת רצח. בכתב האישום נטען, כי הנאשם רצח את בת זוגו פוקטה בוגלה ב-2003 בשכונת גבעת המטוס בעיר, לאחר שדקר אותה, הנאשם נעצר נחקר ושוחרר לאחר מעצר של כחודש ימים.
ב-2014, כ-11 שנה לאחר הרצח, הצמידה המשטרה סוכן לרדאי כדי לחלץ ממנו אמירות מפלילות. במסגרת הפעילות שידל אותו הסוכן לבצע עבירות פליליות שהובילו לשני אישומים נוספים נגד רדאי: הצתת רכב בשכונת קריית יובל תמורת 2,000 שקל, וניסיון רצח באמצעות הטמנת לבנת חבלה מתחת למכונית (הפיצוץ לא יצא לפועל).
- תפח (י-ם) 20705-07-14 מדינת ישראל נ' סלומון רדאי
[בתמונה: סולומון רדאי. צילום מסך מכתבת כאן 11]
[לפוסט קודם של עו"ד יאיר רגב: 'זיכויו של סלומון רדאי', לחצו כאן]
שאלת קבילותן של אמרות של חשוד נבחנת על-פי מבחן כפול
המבחן האחד הוא המבחן הסטטוטורי הקבוע בסעיף 12(א) לפקודת הראיות, שלפיו הודאה תהא קבילה אם הוכח כי הייתה "חופשית ומרצון", והוא שם את הדגש על נסיבות מתן ההודאה, ועל השאלה האם הפגיעה בזכויותיו של הנחקר פגעה בפועל – פגיעה מהותית וחמורה – באוטונומיה שלו וביכולתו לבחור שלא להודות.
המבחן השני מבוסס על דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בהלכת יששכרוב, ובגדרו נבחן, האם ההודאה הושגה שלא כדין עד כי בקבלתה כראיה במשפט יש כדי לפגוע באופן מהותי בזכות להליך הוגן; כאשר מדובר בדוקטרינה של "בטלות יחסית", ולא כל סטייה מכללי החקירה תביא לפסילת ההודאה. יודגש, כי הפסיקה החילה את המבחנים האמורים – של שילוב דוקטרינת הפסילה הפסיקתית והפסילה הסטטוטורית לפי סעיף 12 לפקודת הראיות – מעבר למסירת אמרות לאיש מרות, גם להתוודות לפני מי שאינו נציג של הרשות, ובכלל זה, אמרות שהושמעו בפני מדובבים.
על-פי הדין, עצם קבילות הודאה אינה מעידה בהכרח על אמיתות תוכנה, ובית-המשפט נדרש לבחון את משקלה, ולברר אם אכן מדובר בהודאת אמת.
משקלה של הודאה נבחן באמצעות שני מבחנים מצטברים: מבחן פנימי ומבחן חיצוני.
- בהתאם למבחן הפנימי נבחנת משקלה של ההודאה על-פי סימני האמת העולים ממנה, "כגון הגיונה או חוסר הגיונה הפנימי, סידורם או בלבולם של הפרטים הנמסרים בה וכיוצא בהם סימנים של שכל ישר המביאים אדם בר-דעת להתייחס לדברי זולתו באמון".
- המבחן החיצוני דורש לתמוך את ההודאה בתוספת ראיה מאמתת, מסוג "דבר-מה נוסף", בין ראיה ישירה ובין ראיה נסיבתית, שיש לה אחיזה בחומר הראיות שמחוץ להודאה עצמה, ואשר מטרתה לאמת את תוכן ההודאה ולהפיג את החשש מהודאת שווא. במסגרת המבחן החיצוני "נבדקת ההודאה על-פי סימני האמת החיצוניים לה, שיש בהם, לפי מבחני השכל הישר, כדי לשפוך אור על אמיתותה של ההודאה". בין המבחן הפנימי לבין המבחן החיצוני "מתקיימת מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שההודאה זוכה למשקל רב יותר, כך יידרש "דבר מה נוסף" בעל משקל נמוך יותר; ולהפך, ככל שמשקלה של ההודאה נמוך יותר, יהיה צורך בתוספת ראייתית בעל משקל משמעותי יותר".
[בתמונה: סוף סוף חופשי... סלומון רדאי משתחרר מהכלא... התמונה היא צילום מסך מכתבת כאן 11]
אמרת חוץ שנמסרת לפני מדובב, ובפרט כאשר היא מהווה, ראיה עיקרית ומרכזית, מחייבת את בית-המשפט להתייחס לראיה בזהירות רבה. חשוב לזכור, המדובב הִנו עבריין ששימש כסוכן משטרתי, שמקבל עבור פעילותו כסוכן-מדובב, סכומי כסף לא מבוטלים, וכן הטבות נוספות תמורת חילוץ הודאה מהנאשם, על פי הסכם ההפעלה. הפסיקה התוותה קווים באשר להפעלת מדובבים על-ידי המשטרה כנגד נאשמים לצורך "חילוץ הודאה" (למשל בעניין אלזם ע"פ 1301/06; פרשה שבה נפסלה הודאתו של נחקר, הן לפני מדובבים והן לפני החוקרים בעקבות השיחה עם המדובבים, הואיל והמדובבים שידלו אותו לוותר על זכות השתיקה ולפקפק בעצותיו של סנגורו).
בהפללה עצמית של חשוד בשיחה עם מדובב, ייתכנו מצבים של מסירת ההתוודות כתוצאה מאמצעים פסולים הפוגעים ברצון החופשי ואף קיים פוטנציאל מסוכן של השמעת דברי רהב, הן מחמת החשש מפניו של המדובב, והן מתוך רצון לרצותו ו"לרכוש מעמד". בהקשר זה הדגישה הפסיקה את הזהירות הנדרשת בהערכת משקלה של התוודות בפני מדובב: "מדובב יכול להטיל חיתתו על חשוד, מדובב יכול לגרום לחשוד להתרברב בפניו על-מנת להרשימו, מדובב יכול לפתות או להשיא חשוד להודות במה שלא עשה – כל אלה אפשרויות שעל בית-המשפט לקחת בחשבון בבואו לבחון התוודות בפני מדובב".
שיטת "Mister big"
בפרשה של הנאשם סולומון רדאי (תפח (י-ם) 20705-07-14 מדינת ישראל נ' סלומון רדאי) המשטרה עשתה שימוש בשיטת הפעלה זו וציינה כי ניתן אישור הפרקליטות. בשיטה זו אין מדובר בהפעלה "שגרתית" של מדובב, אלא בהפעלה "ייחודית" וחריגה, של שימוש במדובב המציג עצמו כעבריין בכיר, מסוכן ורב עוצמה, המציע לנחקר לשתף עִמו פעולה בפעילויות עברייניות חמורות – של הטמנת מטעני חבלה ואף ניסיונות לרצח – תוך מתן תמריצים כספיים מפתים עבור פעילות זו.
ההצעה כרוכה בשילובו של החשוד באווירה של "ארגון עברייני" או "פשיעה מאורגנת", אשר מצד אחד מתמרצת ומפתה אותו להשתלב בפעילות הארגון, אך מן העבר השני עלולה "להעניש" אותו ככל ש"יסטה מן השורה". שיטת הפעלה זו של המדובב כלפי נאשם עלולה להביא להודאת שווא, בקרב נחקרים שיחששו מפני העבריין הבכיר המציע להם להצטרף לפעילותו, ויפחדו מתגובתו, ככל שלא יסכימו לשתף עִמו פעולה; שיתפתו לשתף פעולה בהתאם לתמריצים הכספיים, ולרצות אותו בפעילותו ובמידע שיבקש לקבל מהם; ואף "שיתרברבו", או "יתפארו" בפעילות עבריינית קודמת, ו"בניסיון פלילי" עשיר וחמור. חשש זה הִנו מוגבר כאשר קיימים "פערי כוחות" משמעותיים בין החשוד לבין הסוכן, אשר עשויים להוביל לתלות של הראשון בשני.
שיטת הפעלה זו ("Mister big") של מדובב טומנת, אפוא, בחובה פוטנציאל מסוכן של היגררות הנאשם לתוך "מלכודת"; שכן מסגרת הארגון העברייני ו"המציאות המדומה" שנוצרת, עלולה לגרום לו לוותר על זכותו לאי-הפללה עצמית ולמסור הודאות שווא. על-כן, יש לנקוט זהירות רבה בעת בחינת הודאות שמושמעות באוזניו של מדובב מסוג זה.
שיטה זו, של הפעלת מדובב כמי שיוצר מציאות מדומה של עבריין בכיר המנסה לרתום את החשוד לביצוע פשעים חמורים ובכללם מעשה רצח, כדי לדובבו, היא שיטה חריגה, ולמיטב ידיעתי טרם זכתה להתייחסות של בית המשפט העליון.
ההגנה הפנתה את בית-המשפט, במסגרת משפט משווה, לפסק-דינו של בית-המשפט העליון בקנדה בפרשת 2 S.C.R. 544 R .v. Hart [2014], שבה נעשה השימוש בשיטת חקירה זו. בפרשה האמורה הפעילה משטרת קנדה סוכן אשר גייס את הנאשם לעסקי פשיעה שבהם היה מעורב ורתם אותו לפעילות עבריינית משותפת תמורת תשלום כספי. באחד מהמפגשים, לאחר בניית יחסי אמון בין השניים, הודה הנאשם באוזני אותו סוכן בביצוע הרצח.
בית-המשפט העליון של קנדה קבע, כי הראיות שהושגו בשיטת ההפעלה מסוג זה אינן קבילות, אלא אם התביעה תצליח להוכיח, כי החשש לעיוות דין זניח לעומת העוצמה הראייתית של ההודאה, והתווה בפסק-הדין מבחנים שונים הנוגעים לסתירת החזקה, כמו למשל – אישיותם של הסוכן הנאשם, טיב היחסים ביניהם, היקף הפיתויים ויכולת התחכום של הסוכן אל מול יכולות הנאשם.
יודגש, כי דרך הפעלה של סוכן סמוי-מדובב, במתכונת האמורה, כשלעצמה, מעוררת שאלות גם בדבר "השחרה" של החשוד, שכן יש בה כדי להציג את הנאשם לפני בית-המשפט שידון בעניינו, כמי שנכון ליטול חלק בפעילות עבריינית חמורה, במנותק משאלת אשמתו בעבירה המקורית שבעטייה בוצעה הפעלת הסוכן.
כאמור, ניסיון שכזה היה בעניינו (תפח (י-ם) 20705-07-14 מדינת ישראל נ' סלומון רדאי), כאשר בכתב-האישום המקורי בנוסף לעבירת רצח המנוחה, גם הואשם הנאשם סולומון רדאי בעבירות החמורות שביצע יחד עם הסוכן, כמו הצתת רכב וניסיון רצח ע"י הטמנת מטען חבלה.
בפרשת חייבטוב (פסק-הדין בע"פ 2868/13 אלישע חייבטוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.8.18)) זיכה בית-המשפט העליון אדם שהתוודה בפני מדובב בביצוע רצח, לאחר שמצא כי יש לפסול את ההודאה, מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, זאת מחמת הצטברותם של אמצעים פסולים ולא חוקיים שבהם השתמשה המשטרה במסגרת גביית ההודעה באמצעות מדובב. באותו עניין הייתה התנהלות המשטרה נגועה במספר ליקויים מהותיים: חייבטוב נחקר במעמד של "עצור" (בתקופה שבה היה אסיר) במשך כשבועיים מבלי שהובא לפני שופט כדי שידון בדבר מעצרו; בפני חייבטוב הוטחו בתחילה אשמות שווא, שהחוקרים ידעו שאין בהן אמת; מחייבטוב נמנעה זכות היוועצות עם עורך-דין, והמדובב, בידיעת החוקרים, גרם לכך שתישלל מחייבטוב האפשרות להיפגש עם עורך-הדין שבו בחר; התדריכים שניתנו למדובב לגבי הפעלתו לא הועלו על כתב; למדובב ניתנו הבטחות החורגות מן המותר, אשר בחלקן היו תלויות בתוצאה של השגת הודאה מחייבטוב; חייבטוב והמדובב הורשו להשתמש בתא המעצר בסמים, אף בסם מסוג הרואין, אשר חייבטוב לא היה מנוסה לפני כן בסם זה, וייתכן שהשימוש בו השפיע על רצונו החופשי; ומשופט המעצרים הוסתרו עובדות רלבנטיות, כמו מעצרו הלא חוקי של חייבטוב במשך כשבועיים, ההגבלות שהוטלו עליו ודרכי חקירתו.
[בתמונה: אלישע חייבטוב: זוכה... צילום מסך מכתבת כאן 11]
[למאמרו של ד"ר יוסף זהר: יוסף זהר: זיכוי חייבטוב – פסילתה של הודאה והגינותו של ההליך הפלילי', לחצו כאן]
יצוין, כי בדומה באופן חלקי למקרה שלפנינו (פרשת סולומון רדאי), המדובב בפרשת חייבטוב, היה עבריין מורשע ונרקומן לשעבר, צרך סמים יחד עם חייבטוב והציג עצמו כעבריין רב-מעללים העומד בראש ארגון פשיעה. עם זאת, בשונה מהמקרה שלפנינו, לא שידל המדובב את חייבטוב לבצע עבירות נוספות, פרט לשימוש בסם מסוכן, ולא נתן לו טובות הנאה או כספים, זולת כיבוד וסיגריות בתא המעצר. לאחר מספר ימים של שהות בתא המעצר, התוודה חייבטוב בפני המדובב בביצוע רצח ושוד; אך במהלך חקירתו במשטרה הכחיש את המעורבות ברצח. בית-המשפט העליון פסל את ההודאה שנתן חייבטוב בפני המדובב, למרות שהיה לה משקל פנימי וחיצוני, זאת נוכח העובדה שחייבטוב והמדובב השתמשו יחד בסמים בתא המעצר; שהמדובב היה עבריין ונרקומן לשעבר שהובטחה לו תמורה תחת הודאתו של חייבטוב, ושאף הובטחה לו תמורה כספית משמעותית אם ייחלץ הודאה מחייבטוב; ושלא ניתנה לחייבטוב אפשרות להיוועץ בעורך-דין בזמן שהופעל כלפיו המדובב.
במהלך הדיון בבית-המשפט העליון, הצהירה המדינה כי אכן משנת 2009, במסגרת נוהל הפעלה חדש בעניין מדובבים, נאסרה העבודה עם מכורים לסם כמדובבים, נאסר מתן תגמול (בונוס) עבור הבאת ראיות מפלילות, נאסר קשר בין המדובב לבין צוות החקירה אלא רק עם מפעיל מיומן ומקצועי, נאסר השימוש בסמים על-ידי המדובב בזמן ההפעלה, וכן נקבע כי תדרוכי המדובב על-ידי יחידת המדובבים יתועדו ויועברו בבוא העת להגנה. במסגרת פסק-הדין בפרשת חייבטוב ציין בית-המשפט, בין-השאר, כי הפעלת אמצעי חקירה פסולים בתכלית, אינה פוגעת רק בזכויות אלא גם מסכלת את התכלית של בירור האמת ואכיפת הדין.
בפרשת סולומון רדאי טוענה ההגנה, כי הפעלת הסוכן הייתה נגועה בחלק מהפגמים שהביאו לפסילת האמרות בפרשת חייבטוב, ובניגוד לנהלי העבודה החדשים שעליה הצהירה המדינה בבית-המשפט העליון; שכן המשטרה הפעילה נרקומן כמדובב, מבלי להפסיק את פעילותו לאחר שהתברר לה שהוא משתמש בסמים; המשטרה התחייבה כלפי הסוכן, כי אם יביא להרשעתו של הנאשם יקבל גמול כספי נוסף ומשמעותי (בונוס); הפעלת הסוכן לא הייתה מופרדת מהיחידה החוקרת; ותדרוכי הסוכן כלל לא תועדו.
המדינה טענה, כי הטעם המרכזי לזיכויו של חייבטוב נסב על הפגיעה בזכות ההיוועצות בעורך-דין, והפגם המשמעותי בהפעלת המדובב היה בכך שהוא והנאשם השתמשו בסמים במהלך שהותם בתא עובר למסירת ההודאה, שהייתה הראיה היחידה בתיק. לטענתה, בשונה מעניינו של חייבטוב, אשר נעצר לצורך חקירה, ולא נתאפשר לו להיוועץ בעורך-דין, הרי שהנאשם סולומון רדאי לא נעצר, והראיות נאספו נגדו על-ידי סוכן סמוי; ואין כל דרישה בדין או בפסיקה שלאיסוף ראיות באמצעות סוכן סמוי, יוקדם שלב של מעצר ומתן זכות היוועצות.
כאמור, סולומון רדאי זוכה מהאישומים נגדו, והשופטים קבעו כי החשש, שלפיו מסר סולומון באוזני המדובב התוודות שווא ברצח המנוחה, הִנו מוגבר ומשמעותי, לנוכח "המציאות המדומה" שיצר המדובב בפני סולומון, עת הציג עצמו כעבריין בכיר בעל תעוזה עבריינית של ממש ויכולות רבות, ובשעה שפיתה את הנאשם, שהיה חסר כל יכולת כלכלית, באמצעות הטבות, תמריצים כספיים, הבטחות, ואף מתן סמים בתקופה מסוימת (בשנת 2009), להצטרף אליו לביצוע פעילות עבריינית חמורה, תוך שמירה על "דיסקרטיות", וכן "גילויי נפש" הדדיים שביקש הסוכן לשמוע.
על-רקע "פער הכוחות" בין השניים – בין הסוכן שיצר מצג של עבריין "בכיר" רב מעללים בתחום של פשיעה חמורה, לבין הנאשם סולומון שהיה בודד ומנותק חברתית ונתון ברמה סוציו-אקונומית נמוכה – אף הפעיל הסוכן על סולומון לחצים בלתי פוסקים, חוזרים ונשנים, לשמוע ממנו התוודות ברצח המנוחה, עת סיפר לסולומון סיפור כי רצח את חברתו (חברתו של הסוכן), וכי ככל שסולומון חפץ לקבל "עבודה" של ביצוע פעילות פלילית חמורה משותפת שיוכל להפיק ממנה רווח קל, ובטרם יוכל הסוכן "לסמוך עליו" בצרפו אותו לפעילות העבריינית המשותפת – עליו גם להוכיח את מקצועיותו כעבריין מנוסה, וכן להיות גלוי לב עם הסוכן בעניין מות חברתו, כפי שהסוכן היה גלוי לב עִמו עת התוודה ברצח חברתו שלו. בנסיבות אלו, קיים חשש ממשי ומוגבר, כי הודאתו של סולומון – שלפיה גם הוא, כמו הסוכן, רצח את חברתו – נועדה לרצות את הסוכן, הן בכך שיתרשם שמדובר בעבריין מקצועי בעל תעוזה, כמותו (כמו הסוכן), והלה יסכים לצרפו לפעילות העבריינית המשותפת שיוכל להפיק ממנה רווח כספי ניכר; והן בכך שיסיר את החשש, מהאיום המרומז של הסוכן, שלפיו נוצר מצב "בעייתי" בכך שהוא הודה באוזניו ברצח חברתו וסולומון אינו גלוי כלפיו באותה מידה, ומחזיק ב"יתרון" של קבלת מידע מפליל לגביו, מבלי שלסוכן יהיה מידע דומה, או מידע מפליל חמור אחר, אודות סולומון, על כל המשתמע מכך.
השופטים פסקו כי כאשר סולומון נמצא תחת אווירה של מציאות מדומה, עת הוטעה לחשוב שבפניו עבריין בכיר וקשוח שעשוי לספק לו עבודה בתחום הפשיעה החמורה, תמורת רווח כלכלי; ושאין כל סיכון הכרוך בכך שיספר לו על רצח חברתו – נפגעה זכותו לאי-הפללה עצמית, במידה כזו המצדיקה את פסילת ההתוודות; בין מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בהלכת "יששכרוב" ובהלכת חייבטוב; ובין מכוח הוראות סעיף 12 לפקודת הראיות, מחמת תחבולה פסולה ששללה את חופש הבחירה בזכותו של הנאשם לאי-הפללה עצמית, או פיתוי והשאה בדרך של קבלת תמריצים כלכליים והבטחת כספים וטובות הנאה מפעילויות עברייניות משותפות, ככל ש"יתוודה", כמבוקש ממנו, במעשים פליליים חמורים.
עוד קבעו השופטים, כי בשיטת ההפעלה הזו "Mister big" של המדובב, נוצרה מציאות מדומה, המקימה חשש ממשי להתוודות כוזבת, מתוך כוונה להתרברב באוזני הסוכן ולרצות אותו, על-מנת שיוכל לרכוש את אמונו, וכן לזכות בטובות הנאה כספיות ניכרות מפעילות עבריינית חמורה שהציע הסוכן לסולומון; והכל על-רקע פערי הכוחות ביניהם. במצב זה, החשש מהתוודות כוזבת הוא ממשי ומוגבר.
מפעיליו של הסוכן אישרו בעדותם שבמסגרת יצירת התדמית של עבריין בכיר, רב עוצמה וקשוח, יצרו החוקרים מציאות מדומה גם בביקורים שקיבל הסוכן בכלא בשנת 2009 על-ידי היועצת המשפטית של חוליית המדובבים, אשר התחזתה לסנגורית פרטית שבאה לבקר את הסוכן "כחלק מהתפאורה". מפעיליו של המדובב תיארו כי התאמצו לבנות דמות לא רק של עבריין בכיר וקשוח, אלא מי שמצוי בצמרת הפירמידה העבריינית והוא ניחן ביכולות בלתי מבוטלות, כך שלמעשה קשה לסרב להצעותיו, כמו בסרט "הסנדק" של מריו פוזו.
על-רקע זה, האמין וראה סולומון בסוכן כדמות בכירה מעולם הפשע גם מחוץ לכלא, עת התלווה אל הסוכן; כאשר הסוכן הציג עצמו – הן על-פי עדות הסוכן עצמו הן על-פי עדותו של סולומון – כדמות בכירה בהיררכיה העבריינית של ארגון פשיעה, המשדרת עוצמה מוגברת של תעוזה עבריינית, בשעה שהציג עצמו כ"גובה כספים" אגב ביצוע פעולות של סחיטה באיומים, כאשר סולומון אמור היה להבין שמי שלא משלם לו את דמי הסחיטה יטופל על-ידי אחֵר, רוצח מקצועי. את עוצמת הסיכון הנשקף ממנו כעבריין ללא עכבות, הפגין הסוכן גם בעת שאמר לסולומון בשיחתם בצינוק, כי רצח את חברתו לשעבר. יצירת התדמית העבריינית הקשוחה אף הושלמה בפעילות העבריינית שביצעו הסוכן וסולומון במסגרת המציאות המדומה של הצתת רכב והנחת מטען חבלה לשם רצח בשנת 2014.
אל מול מעמד זה של הסוכן ניצב כאמור סולומון, אדם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, חסר כל, נעדר השכלה (שכן נשר ממערכת החינוך באתיופיה ולא שולב במערכת חינוך ישראלית לאחר עלייתו ארצה), מבודד חברתית ואף משתמש בסמים. בנסיבות אלו הייתה לנאשם תלות מוגברת בסוכן, אשר בתחילה סיפק אף לו סמים בכלא, וגם נתן לו הטבות שונות ותמריצים כספיים (כמו אספקת סיגריות, קפה, אוכל, כרטיס טלפון וכיוצ"ב, כמו-גם הפקדות כסף בקנטינה במסגרת הכלא); ובהמשך הפעילות – אף הבטיח לו תמורות כספיות ניכרות במסגרת פעילויותיהם העברייניות החמורות העתידיות (ובין-השאר הציע לו סכומי כסף ניכרים בגין שריפת הרכב, הנחת המטען, בנוסף להצעה לשלם לו 10,000 דולר על תקיפת בחורה באמצעות חומצה).
בהקשר זה אישר הסוכן בעדותו בבית המשפט, כי נתן לסולומון תחושה, כי עומד מולו "אדם עם כסף וכוח", הן בתוך הכלא והן מחוצה לו. הסוכן האמין כי סולומון אכן פיתח תלות מוגברת בו, היה נתון להשפעתו וביקש לרצותו בכל מחיר.
אנו למדים כי המציאות המדומה שיצרה המשטרה בשיטת ההפעלה "Mister big" לצורך חילוץ הודאה מהנאשם, יצרה קשרי תלות בין אדם הנמצא בתחתית המעמד הסוציו-אקונומי של החברה הישראלית, חסר כל אמצעים וכסף, לבין אדם הנחזה כבעל כוח ואמצעים אשר לוקח אותו תחת חסותו, מבטיח לו עתיד מזהיר ואף נוטע בו את המחשבה שזו הזדמנותו היחידה לצאת מהמצוקה הכלכלית שבה הוא שרוי; תלות עד כדי הערצה ונטייה להיענות לכל בקשותיו של הסוכן, כמשתקף מהשיחות המוקלטות, וכעולה אף מעדות הסוכן עצמו.
השופטים פסקו כי במצב בו התלות של סולומון בסוכן, הייתה בעלת עוצמה חזקה מאוד, לא ניתן לשלול, כי בשיטת ההפעלה האמורה, מכוח יחסי התלות האמורים, הפך סולומון למעשה ל"שולייה של הסוכן" והפגין מוטיבציה להוכיח את עצמו כדי להתקדם ולעלות בסולם ההיררכיה העבריינית, דבר שאמור היה לשפר את מצבו הכלכלי כפועל יוצא מכך.
באשר לאינטרס ההפללה ולתמריצים הכספיים שהובטחו לסוכן, ציינו השופטים כי יש להיזהר מקביעת ממצאים מעבר לשיחות שהוקלטו, זאת ממספר טעמים:
- ראשית, ביסוד עדותו של הסוכן עומד מניע כספי, שכן שולמו לו והובטחו לו סכומי כסף ניכרים בגין פעילותו כסוכן וכמדובב, לרבות תוספת תשלום ככל שיצליח לחלץ הודאה מהנאשם. בהקשר זה כבר נפסק בעבר, "כי התמריץ הכספי הישיר המובטח בגין השגת הודאה מפלילה מעצים עד מאוד את האינטרס האישי של המדובב ותוצאות הדיבוב ומדרבן אותו לעשות כל שביכולתו כדי להשיג הודאה מפלילה, לרבות נקיטת פעולות המצויות על הגבול שבין הפסול למותר. פועל יוצא של התנהלות מסוג זה עלול להיות השגת הודאות שווא והרשעת חפים מפשע", וכי פעילות של מדובב עבור תמריץ כספי ישיר תמורת השגת הודאה, מחייבת את בית-המשפט "להתייחס בזהירות יתירה להודאה שהושגה בעקבות פעולת הדיבוב – לאמיתות תוכנה ולנסיבות בהן ניתנה" (ע"פ 4029/08 פלוני נ' מדינת ישראל (10.7.12) בפִסקאות 51 ו-53 לפסק-דינו של כב' השופט דנציגר). בפרשת סולומון, אף הובטח לסוכן "בונוס" כספי נוסף, ככל שיחלץ הודאה מהמערער, וגם בכך יש כדי להקטין את ערכה הראייתי של ההודאה, כאמור בהלכת חייבטוב.
- שנית, אסור לשכוח שהסוכן הוא עבריין בעל הרשעות קודמות בעבירות חמורות (ובכללן עבירת שוד מזוין וארבע עבירות שוד, בצד עבירות רכוש ועבירות כליאת שווא), שריצה מאסרים לתקופות לא קצרות, ואשר על-פי הודאתו, השתמש בסמים, ופעילותו כסוכן הייתה תמורת הטבות שקיבל מהמשטרה, לרבות תשלומים כספיים; וגם מטעם זה יש להתייחס לעדותו בזהירות.
- שלישית, במקרה שלפנינו הזהירות נדרשת שבעתיים לאור העובדה שהסוכן הודה כי בעבר היה מכור לסמים קשים, ואף אישר שבמהלך הפעלתו כסוכן בשנת 2009 אל מול סולומון, בין כותלי הכלא, השתמש בסמים, ואף סיפק לסולומון סמים במסגרת ההפעלה עצמה, תוך הפרת הסכם המדובב שנחתם עִמו; ושהוא אף אישר בעדותו, כי גם בשנת 2014, קרי – בתקופת הפעלתו האחרונה אל מול סולומון, השתמש בחשיש מעת לעת, מבלי שעדכן את מפעיליו על כך, ובניגוד להסכם ההפעלה, אם כי טען כי לא עשה זאת בנוכחות סולומון. לאור האמור לעיל, ובפרט לנוכח העובדה שהסוכן סיפק לסולומון סם מסוכן במסגרת פגישתו עם הנאשם בצינוק בית הכלא בשנת 2009, לשם חילוץ הודאה ממנו ברצח המנוחה, זאת תוך הפרת הסכם עד המדינה ומבלי לדווח באותה תקופה למפעיליו על כך – לפיכך, קבעו השופטים כי לא ניתן לקבוע ממצא כלשהו לחובתו של סולומון, בעניין התוודות שלו באוזני הסוכן, מלבד אִמרות שהוקלטו בשנת 2014.
בנוסף, קבעו השופטים בכל הנוגע למבחן הפנימי שלפיו נבחנת אמינות של הודיה, שלהתוודותו של סולומון משקל דל ונמוך ביותר, שכן מעבר לעצם ההתוודות בביצוע הרצח, סולומון לא מסר פרטים מלאים, ולא הציג את תיאור מהלך העניינים באופן קוהרנטי ורציף מעת שנפגש עם המנוחה ועד לשלב שבו עזב את זירת הרצח. כך למשל, הוא לא ציין היכן נפגש עם המנוחה, מנין השיג את הכלים לביצוע הרצח והיכן המקום המדויק שבו התבצע הרצח.
בכל הנוגע למבחן החיצוני של אמינות ההודאה, הרי שתיאור מנגנון גרימת המוות באמרותיו של סולומון אינו תואם את הממצאים הפורנזיים שמצאה המעבדה הניידת. ובנוסף הפרטים שנמסרו על-ידי סולומון אודות הרצח היו פרטים שפורסמו ברבים בעיתונות בסמוך למועד ביצוע הרצח, וסולומון נחשף לעיתונים אלה, בין-השאר כאשר החוקרים הכניסו לתא המעצר שבו שהה בשנת 2003 עיתונים שבהם דווח על הרצח.
באשר למבחן החיצוני אף ציינו השופטים, כי סולומון כלל בהתוודותו בביצוע פשעים חמורים באוזני הסוכן, גם מקרה של רצח נוסף שביצע לטענתו באתיופיה ומעשה אלימות חמור של פציעת אדם בירי ברגליו ברחוב המסגר בתל-אביב, כאשר אין חולק, כי אירועי הפשע הללו לא התרחשו, כעולה מבדיקת המשטרה. ומכאן שלנוכח העובדה שסולומון התוודה בביצוע עבירות, שלא אומתו על-ידי המשטרה, מתחזק החשש שלפיו גם ההתוודות ברצח המנוחה הייתה התוודות שווא; זאת ממכלול הטעמים שצוינו לעיל, ובעיקר התרברבותו בפני הסוכן והצגתו העצמית כ"מקצוען", כמו הסוכן אשר סיפר לו שרצח את חברתו שלו.
תפח (י-ם) 20705-07-14 מדינת ישראל נ' סלומון רדאי.
