גרשון הכהן: מבצע "צוק איתן" והמנהיגות בצל המנהרות

[בתמונה: פוטנציאל שדות הנחיתות - כתב אל ג'זירה מדווח מתוך מנהרה בעזה. התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: פוטנציאל שדות הנחיתות - כתב אל ג'זירה מדווח מתוך מנהרה בעזה. התמונה היא צילום מסך]

לנוכח העליונות הישראלית בכל התווך האווירי עד לרום החלל, בהבנת השלטנות המודיעינית הישראלית בתצפית ומעקב עילי על כל צעד מצעדיהם, בתוספת יכולת אש ישראלית זמינה ומדויקת לכל איכון, החמאס חדרו במענה הסתגלותי, אל נבכיי רחם האדמה. זו מצוינות ממקום אחר, המתהווה מעומק המצוקה של תודעת הנחיתות...

[מאמר זה ראה אור בכתב העת מערכות גיליון 457. להורדת המאמר במערכות לחץ כאן: גרשון הכהן מחינוך למצוינות אל נכות מנהיגותית[לאסופת המאמרים בנושא הלוחמה התת-קרקעית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מגבלותיה של המצוינות התפעולית בת ימינו', לחצו כאן] [לחלקו הראשון של מאמר זה: 'על שתי הפנים של המצוינות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מבצע 'צוק איתן', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 7 ביוני 2022

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

כשאלוף (מיל') פרופסור יצחק בן ישראל (ראו תמונה משמאל למטה) נשא בתפקיד ראש מפא"ת (מנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות) הוא צידד בהכוונת בנין הכוח הביטחוני הישראלי למיצוי "שדות היתרון", הוא כיוון במושג זה שטבע, בעיקר לשדות היתרון הטכנולוגי.

[לחלקו הראשון של מאמר זה: 'על שתי הפנים של המצוינות', לחצו כאן]

[תמונתו של אלוף במיל' יצחק בן ישראל היא נחלת הכלל]

בהתמודדות עם תפיסתו, הצבעתי על הפוטנציאל הטמון גם בשדות הנחיתות - והצבעתי על האופן בו אויבינו, בכישרון הסתגלותם מתוך תודעת נחיתותם, מפתחים את פוטנציאל שדות הנחיתות.

[תמונתו של אלוף במיל' יצחק בן ישראל, משמאל, היא נחלת הכלל]

כך לדוגמה, מערכת המנהרות שנבנתה על ידי חמא"ס ברצועת עזה - שנחשפה במלוא היקפה ומורכבותה במבצע "צוק איתן" - היא דוגמה מובהקת לאורח הפעולה המסתגל באופן יצירתי למצבי מוגבלות ונחיתות וממצה בכישרון ובגישה מערכתית את פוטנציאל שדות הנחיתות.

בנאום שנשא ראש ממשלת החמא"ס אסמעיל הנייה, ב- 23/3/2014 בעצרת רבת משתתפים - לציון יום השנה למותם של השיח' אחמד יאסין ועבד אל עזיז אל-רנתיסי - אמר על מפעל המנהרות: "אחים ואחיות יקרים! אללה רצה כי לפני העצרת הזאת ידובר על מנהרת "עין-השלושה"... המנהרות הללו, חונכות היום אסטרטגיה חדשה במאבק עם האויב: אסטרטגיית המנהרות. מהמנהרות, מתחת פני האדמה, מעל פני האדמה אתם תצאו, גדודי אל קאסם, ההתנגדות המבורכת... הגברים הללו, בדם וביזע, במאמץ ובג'יהאד מדגישים כי הקו של יאסין הוא קו רציף ואיתן... יש החושבים, כי הרגיעה השוררת בעזה היא רגיעה מתוך חולשה וכניעה. זוהי רגיעה בעלת שיקולים מדוקדקים כדי שהתגובה תהיה תגובה מעשית, מעל פני האדמה, מתחת פני האדמה, בים באוויר וביבשה" (טלוויזיה אל-אקצה 23.3.2014).

[להרחבת המושג, 'הסתגלות', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא הלוחמה התת-קרקעית, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

[בתמונה: איסמעיל הנייה. מקור התמונה: התקשורת הפלסטינית]

[בתמונה: איסמעיל הנייה. מקור התמונה: התקשורת הפלסטינית]

[בתמונה: לבית גידולו של סאדאת כבן כפר בדלתא המצרית, יש לשייך את ההשראה לדרך בה יצר את רעיון המלחמה פורץ הדרך. תמונתו של אנוואר סאדאת היא נחלת הכלל]

לנוכח העליונות הישראלית בכל התווך האווירי עד לרום החלל, בהבנת השלטנות המודיעינית הישראלית בתצפית ומעקב עילי על כל צעד מצעדיהם, בתוספת יכולת אש ישראלית זמינה ומדויקת לכל איכון, החמאס חדרו במענה הסתגלותי, אל נבכיי רחם האדמה. זו מצוינות ממקום אחר, המתהווה מעומק המצוקה של תודעת הנחיתות.

כאן מתעוררת שאלת המהות לדיוננו: האם ניתן לחנך למצוינות טכנית, שאכן נדרשת, וללא ספק הוכיחה את תרומתה בכל תחומי הפעילות בהם מתברכת מדינת ישראל, מבלי לחסום את פוטנציאל ההתפתחות למצוינות יצירתית מסתגלת מהסוג המערכתי ההוליסטי?

בעניין זה ראוי לתת דעתנו להשערה כי היווצרות מענה מהסוג ההסתגלותי תלויה במקרים רבים בתודעת החסך שהיא מנת חלקם של האנשים הגדלים בבית הגידול של שולי החברה. אני אכן מבקש לטעון כי לבית גידולו של סאדאת כבן כפר בדלתא המצרית, יש לשייך את ההשראה לדרך בה יצר את רעיון המלחמה פורץ הדרך. כך גם התהוותה מגמת כריית המנהרות כרכיב מערכתי בהגיון המלחמה של חמאס.

[בתמונה משמאל: לבית גידולו של סאדאת כבן כפר בדלתא המצרית, יש לשייך את ההשראה לדרך בה יצר את רעיון המלחמה פורץ הדרך. תמונתו של אנוואר סאדאת היא נחלת הכלל]

[להרחבת המושג 'יצירתיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'מערכת מורכבת', לחצו כאן][להרחבת המושג: 'מערכה', לחצו כאן] [החוברת - בהוצאת המכללה לביטחון לאומי, צה"ל - ניתנת להורדה בחינם: על יצירת מענה רלבנטי לאיום: בין מענה טכני למענה הסתגלותי] 

[בתמונה: כריכת החוברת "יצירת מענה רלוונטי" לגרשון הכהן, שיצאה בהוצאת המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. החוברת ניתנת להורדה בחינם באתר ייצור ידע]

[בתמונה: כריכת החוברת "יצירת מענה רלוונטי" לגרשון הכהן, שיצאה בהוצאת המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. החוברת ניתנת להורדה בחינם באתר ייצור ידע]

לסיכום אדגיש מספר שאלות הנוגעות בהשערה שהעליתי בראשית דבריי, כי חינוך למצוינות מחולל אולי גם אם לא באופן ישיר, תחומי נכות מנהיגותית:

  • מצוינות הכרוכה בהתמחות ממוקדת במסגרת ברית הטכנאים, עלולה ליצור מגוון רב של מומחים המתנהלים ללא מומחיות אינטגרטיבית הנדרשת לפעולתו של מנהיג מתכלל ברמה המערכתית. כמובן גם למומחיות המערכתית נדרשת מצוינות אלא שמדובר כנראה במרכיבי הצטיינות מסוג אחר.
  • כאשר מצוינות טכנית ותפעולית הופכת לפרקטיקה מובילה של דימוי המצוינות - לא נותר מקום לפיתוח פרקטיקות מצוינות אלטרנטיביות ודווקא הן נדרשות למנהיגות.
  • כאשר הדרך לרכישת דימוי המצוינות, מתויגת באמצעות השתייכות למוסדות וארגונים יוקרתיים, דוגמת אוניברסיטאות אקסקלוסיביות או יחידות-עילית כמו סיירת מטכ"ל, קשה לפתח תודעת נחיצות להצמחת מנהיגות מתוך חיכוך עם שולי החברה. אם חיכוך זה נחוץ להתפתחותו של מנהיג ולתנאי ההתהוות של גישה הסתגלותית, היכן פוגשים אותו אלה הנהנים ממיתוגם כמצטיינים?

ניתן לומר כי המעבר ממצוינות טכנית למצוינות הסתגלותית מערכתית הוא רק עניין של מורכבות רבה יותר. יש שיטענו שבסך הכול מדובר בשינוי הדומה במהותו למעבר ממשוואה בשני נעלמים למשוואה במאה נעלמים. למי שמודע לעומת זאת לתורת המערכות המורכבות, ברור כי המעבר ממצוינות טכנית אל מצוינות מערכתית כרוך בשינוי קטגורי. אם מנהיגות נדרשת ביסודה לבעיות מורכבות הרי שמצוינות טכנית אכן עלולה לחסום את התפתחותה.

[להרחבה על 'תורת המערכות המורכבות', לחצו כאן] [בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

[בתמונה: מצויינות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי John Fischer לאתר flickr]

[בתמונה: מצויינות... תמונה חופשית שהועלתה על ידי John Fischer לאתר flickr]

אפילוג לנוכח "צוק-איתן"

ביקשנו אם תפרוץ המלחמה, להילחם אותה בגילום ומיצוי מצוינותינו הטכנולוגית. ביקשנו להילחם בלי להידרש לחיכוך הקרב הקרוב, בלי להיחשף לסיכון בלתי נשלט, בלי לתבוע ממיטב בנינו ובנותינו הקרבה וגבורה. היה מי שקיווה כי בהגנה נמצה את עליונותה המצטיינת של מערכת 'כיפת-ברזל' ובהתקפה נפעיל חימוש מדויק בהפעלה מנגד, מוכוון על ידי בנק המטרות הנחקר ונאסף בחדרי אגף המודיעין. מלחמה בלי חרדה ובלי להזיע, כמו לעשות ילדים במבחנות. קרב המנהרות הכריח אותנו לחזור אל חיק האדמה, אל החיכוך במגע הקרוב באש, בעשן ובעפר הארץ.

כמו באורח פלא, כוחותינו שבו במקום הזה אל ההסתגלות היצירתית. כמו נפרץ סכר שאצר בתוכו כישורי אלתור שהיו בעבר מוטיב ישראלי נפוץ והביאו לביטוי מצוינות מסוג נושן. בכל זאת, בחיכוך הממשי בעפר וברחם האדמה, יש משהו מעצב תודעה. על מנת להסביר רעיון זה אשתמש במשל: דיון הלכתי מעשי נדרש לשאלה האם תינוק שנולד לאם פונדקאית לא יהודיה, מביצית של אם יהודיה חייב בגיור. השאלה היא מה למעשה קובע יהודיותו של תינוק, הגנטיקה, או החיכוך ברחם. ההלכה היהודית בדעת רוב, פסקה כי הרחם קובע. דיון בהגיון דומה, התרחש בבית המשפט העליון באיטליה. עוברים הושתלו בטעות ברחמה של אישה אחרת, לכשנולדו תאומים, הוריהם הביולוגיים דרשו כי יכירו בהם כהורים החוקיים אך תביעתם נדחתה (הארץ 14.8.2014). לחיכוך הממשי של חודשי ההיריון, לסבל הכרוך בו, ישנה לפי הכרעת דין זה משמעות העולה במשמעותה על זכות ההורות הביולוגית. להגיון זה כנמשל, קיים לטענתי ביטוי בתופעות אנושיות רחבות ובכללן גם לתופעת המלחמה.

בכרזה - האלוף במיל' גרשון הכהן: האלוף במיל' גרשון הכהן: ביקשנו אם תפרוץ המלחמה, להילחם אותה בגילום ומיצוי מצוינותינו הטכנולוגית. ביקשנו להילחם בלי להידרש לחיכוך הקרב הקרוב, בלי להיחשף לסיכון בלתי נשלט, בלי לתבוע ממיטב בנינו ובנותינו הקרבה וגבורה. קרב המנהרות הכריח אותנו לחזור אל חיק האדמה, אל החיכוך במגע הקרוב באש, בעשן ובעפר הארץ [התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: ייצור ידע]

ומדוע כל זה חשוב לדיוננו על מצוינות ועל הקשר עליו הצבעתי בין חינוך למצוינות לבין מגבלות בתחום המנהיגות?

למצוינות הכרוכה גם בכישורי הסתגלות ומאבק הבאים לביטוי בכל אתגר מנהיגותי, נדרשים ככל הידוע כוח סבל, התמדה, וגם לא מעט הקרבה. מצוינות טכנית לכשעצמה, כביטוי למיומנות היא רעיון מודרני, התולה את תקוות האנושות במומחים מיומנים, עליהם אנו משליכים את יהבינו. עם החרדה המתלווה לרגע היציאה לקרב, מתברר כי גם ליחידים העומדים לפני כניסתם לקרב, גם לאומה בכללותה, המיומנות המצטיינת לכשעצמה אינה מספיקה. כל אמן יודע עד כמה הוא תלוי בהישגיו בהשראה והיא כפי שהוא מתאר ברגע של כנות, אינה תלויה רק בו ובמיומנותו.

זה נכון גם בספורט, אילו המצוינות והמיומנות היו מבטיחים ניצחון במשחקי כדורגל, המומחים האמונים על הערכתה של מצוינות קבוצתית, היו אמורים לנבא בסבירות גבוהה, את תוצאות המשחקים ולפחות מידי פעם לזכות בטוטו. הם לא זוכים לכך, גם לא מידי פעם.  כי במקום בו שולטת מידה רבה של אקראיות, נמנעת יכולתו של המומחה לשלוט בתוצאות עתידיות. במקום בו משתוקקים לניצחון, ומחלחלת חרדה הכרוכה בהליכה אל הבלתי נודע, שאינו נשלט במלואו בידי אדם, מתגלה לא פעם ההכרה באי מספיקותה של מיומנות מצטיינת, על מנת להבטיח בכוחה את תוצאת הניצחון. כאן נוצרת האפשרות להכרה בטבעה של תודעת מצוינות אחרת, השזורה במלוא עומקה בהבנת מוגבלותו של אדם לנוכח התהוות המציאות, החומקת לעתים משליטת אדם. כאן נדרשת אמונה וזו אמירה הומניסטית המצליחה להיחלץ מפיתוי ההיבריס המודרניסטי.

גישה מודרנית, הבוטחת באדם ובמומחיותו, מאמינה כי מצוינות ומיומנות נאותה יבטיחו אותנו מפני הכישלון, לא רק מפני כישלון טכני אלא גם מפני כישלון אסטרטגי. על כן בשעה שאירוע יוצא משליטה, גם באירוע רחב היקף כמו מלחמה, כהני המודרניזם מבקשים לא פעם לברר את נקודת הכשל, את רגע הרשלנות מאחריו עומד כביכול בעל תפקיד הניתן לתיאור כמי שכשל או שהתרשל בתפקידו. זו גישה מכניסטית המתייחסת לאיתור נקודות כשל בפעולתו של ארגון הפועל בסביבת פעולה מורכבת, כמו לאיתור כשל בעבודת מכונה. אכן המון תלוי באדם באחריותו ביוזמתו ובהשתדלותו. אבל מצוינות מנהיגותית חייבת להכיר במלוא עומק ההכרה גם את מגבלת האדם, במיוחד באירועים מורכבים מרובי חיכוך ומתהווים באופים, דוגמת תופעת המלחמה. כאן מבינים באופן מעשי את רצף הפסוקים בספר תהילים: "ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב, אצבעותיי למלחמה... ה', מה אדם ותדעהו, אנוש ותחשבהו. אדם להבל דמה ימיו כצל עובר" (תהילים קמ"ד א'-ד').

למצוינות מהסוג המסתגל - הנעלה בעיני, במיוחד לצרכים מנהיגותיים, על המצוינות הטכנית - נדרש אדם, המותיר בגישתו לפעולה במציאות, מקום ראוי להכרת האקראיות, להכרת מגבלת האדם, באי יכולתו להבטיח שליטה מלאה בתוצאת פעולותיו. תודעה כזו אכן פותחת פתח מאיים גם למצוקה ולחרדה, אך בלעדיה, לא ייווצר הדחף ליצירתיות, לא ייווצרו תנאים לפעולה פורצת דרך שכה נדרשת למנהיגות בשעות משבר ומאבק. תודעה כזו סוללת דרך לעיצובה של מצוינות במתווה אחר.

[להרחבה בנושא הצלחה וכישלון, לחצו כאן]

[בתמונה: היבריס - נדרש אדם, המותיר בגישתו לפעולה במציאות, מקום ראוי להכרת האקראיות, להכרת מגבלת האדם, באי יכולתו להבטיח שליטה מלאה בתוצאת פעולותיו... תמונה חופשית שהועלתה על ידי drtel לאתר flickr]

[בתמונה: היבריס - נדרש אדם, המותיר בגישתו לפעולה במציאות, מקום ראוי להכרת האקראיות, להכרת מגבלת האדם, באי יכולתו להבטיח שליטה מלאה בתוצאת פעולותיו... תמונה חופשית שהועלתה על ידי drtel לאתר flickr]

[לחלקו הראשון של מאמר זה: 'על שתי הפנים של המצוינות', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

[מאמר זה ראה אור בכתב העת מערכות גיליון 457. להורדת המאמר במערכות לחץ כאן: גרשון הכהן מחינוך למצוינות אל נכות מנהיגותית[לאסופת המאמרים בנושא הלוחמה התת-קרקעית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מגבלותיה של המצוינות התפעולית בת ימינו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מבצע 'צוק איתן', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

5 thoughts on “גרשון הכהן: מבצע "צוק איתן" והמנהיגות בצל המנהרות

  1. לגבי היעדר חזון ומטרות מדיניות צודק לגמרי!
    אבל בהיעדר רעיון מסדר לפיו תוכל המערכת להתארגן, האם לא מתפקידה של המנהיגות המסתגלת בדרג הנמוך יותר להבין את אילוצי הדרג העליון, להגדיר את המטרה המיטבית בעצמה, ולאתר את ההזדמנויות שדרכן ניתן להשיג "קפיצת מדרגה"?

  2. אותה "מצוינות מהסוג המסתגל" היא בעיני, סך הכל נגזרת של מטרות וחזון מדיני, דבר הנעדר ממאמר זה.
    לחמאס יש כזה פחות או יותר, לממשלה הנוכחית (וגם לאלו שקדמו לה) אין אותו.
    מכאן נגזרת כלל ההתנהלות המגיעה כמובן גם לצבא. לא פלא שחיילים וקצינים זוטרים יחסית עד רמת המג"ד (ואולי מח"ט) יכולים להתנהל בלי יעדים מדיניים כי אפשר להגיר את מטרותיהם היטב בלי להזדקק למטרת על. אבל אם אין מטרות מדיניות למבצע אז כיצד תושג הכרעה וכיצד יפותחו מענים. רוצה לומר, לא טיפלו בבעית המנהרות למרות שידעו על קיומה כי לא הוגדר שזה מה שחשוב לטפל בו, אלא השמדת המנהרות הוגדרה כמטרה רק תוך כדי לחימה (וכמעין מטרה שכביכול אפשר להשיגה)…

  3. ואוסיף עוד אמירה של אדם חכם:
    זה בדיוק ההבדל בין מונהג ומנהיג! קחי למשל את חלום פרעה כמקרה לימודי:

    וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה. וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן. וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.

    פרעה מתייעץ עם יועציו, נחרד מהפרשנות, ומבקש "חוות דעת שנייה". אז בא יוסף היהודי, ומלמד אותו שמכל צרה ניתן לעשות ביזנס.

    מי היהודי בסיפור הזה של עזה?
    מי לקח את הסגר והפך אותו לביזנס, וכמקור ביסוס שלטון, דרך יצירת מקור הכנסה מהמנהרות? מי היה יצירתי להפוך את מקור ההכנסה גם לכלי אסטרטגי, שהתהודה הפסיכולוגית שלו עולה בהרבה על נזקו הפוטנציאלי?

    ומי ממשיך גם פה בדפוס המוכר ומשקיע עכשיו מיליארדים בפיתוח טכנולוגיה, שעל נקלה ימצא אויב חכם דרך לעקוף אותה?

    יום נפלא…

  4. קתרין יקרה,

    העברתי את שאלתך לאלוף ואני מקווה שירצה להשיב בעצמו. רק אומר בינתיים את דעתי.

    הבעיה איננה בדרג הלוחם. החיילים, המ"פיים והמג"דים נלחמו כאריות, וגילו מיומנות טובה יחסית. שם יש תהליכים טבעיים של התאוששות מהפתעה. בקרב קבוצה שתופתע ברמה הטקטית יהיו תמיד כאלה שילקו בשיתוק, מבוכה וחוסר תקווה. אבל, אם ההפתעה לא הייתה קטלנית עבור המופתע, מתחיל תהליך שיקום שלאחריו הקבוצה תצא חזקה יותר. בהינתן זמן התאוששות, מנהיגים יצירתיים בקבוצה ברמה הטקטית ימצאו דרך להסתגל ויצברו ביטחון, והביטחון יחלחל אט אט גם לדרג ההנהגה.

    הבעיה העיקרית היא ברמת מקבלי ההחלטות. שם נדרשת מנהיגות מערכתית. זו חייבת להבין שהבסיס לכל פעולה מערכתית היא הגדרת מטרה מערכתית, לאורה יוכלו להתפתח תהליכי התארגנות עצמית, בין היתר ברמות, הצבאית והמדינית; היא צריכה להבין שאין מלחמות "אינסטנט" ו"אין ארוחות חינם", ושהתבססות יתר על טכנולוגיה יוצרת נכות אסטרטגית. ללא חיכוך אין לימוד, ואין צבירה של ידע הדרוש לתהליכים יצירתיים. להסתתר מאחורי הטכנולוגיה זו התנשאות שמחירה גבוה, כי כשיש נתק מהמציאות בשטח אין למידה.

    לצערי, דווקא הנהגת הצד השני, בשל אופיו הלאומי ואילוציו כצד החלש החייב לגלות יצירתיות, פועלים כך. שימי לב לציטוט של אסמעיל הנייה בתחילת המאמר: "המנהרות הללו, חונכות היום אסטרטגיה חדשה במאבק עם האויב: אסטרטגיית המנהרות" (האם לנו הייתה אסטרטגיה שנבעה ממטרות מערכתיות? מהי? עד היום כל מומחה שמתראיין מספר על אסטרטגיה אחרת… כך מבטלים במחי יד את יתרונו המוחלט של יריב ומשיגים שוויון אסטרטגי (איך אני יודע שיש שוויון? כי בעובדה, חמאס וישראל יושבים יחד בקהיר, משלמים דמי תיווך, ויגיעו להחלטה שסופה הוא התחזקות היכולת השלטונית של חמאס ברצועה, ולא החלשתה).
    האם תכננו אנחנו לבטל את יתרונותיו של היריב? כיצד? מי היה המגושם שחטף סנוקרות ונכנס ללחץ ומי היה זריז מסתגל ומגיב במהירות? מי הצליח להשיג הפתעה מערכתית, אנחנו או הוא? מי פעל בדיוק כפי שהצד השני ציפה, אנחנו או הוא? וניתן להמשיך עוד ועוד…

  5. היי פיני!
    תודה על שיתוף המאמר – הייתה קריאה מהנה ומעניינת ואשמח לנצל את האפשרות להפנות שאלה.
    האלוף תוען כי "למצוינות מהסוג המסתגל….נדרש אדם, המותיר בגישתו לפעולה במציאות, מקום ראוי להכרת האקראיות, להכרת מגבלת האדם, באי יכולתו להבטיח שליטה מלאה בתוצאת פעולותיו. תודעה כזו אכן פותחת פתח מאיים גם למצוקה ולחרדה, אך בלעדיה, לא ייווצר הדחף ליצירתיות, לא ייווצרו תנאים לפעולה פורצת דרך שכה נדרשת למנהיגות בשעות משבר ומאבק."
    במילים אחרות, האדם צריך להבין שאינו יכול לשלוט בתוצאות למרות כל מאמציו וזה גורם ל"מצוקה וחרדה" והם מניבים יצירתיות ויכולת הסתגלות.
    אך זה לא תמיד כך. לפעמים התחושות השליליות לא מניבות יצירתיות, אלא תחושות חוסר תקווה שמסכלות את הפעולות.
    נראה כי עולה השאלה: איך מייצרים לוחם או אתלט או מבטיחים שתהיה לו היכולת למנף את ה"מצוקה והחרדה" למצויינות הסתגלותית?
    אשמח לשמוע!
    רק טוב!
    קתרין צ'ארנס
    0502444606

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *