[תמונתה המקורית של אשרת קוטלר נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי ערו 10. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

אושרת קוטלר הצליחה שוב לגרום לסערה במהלך הגשת תוכנית המגזין שלה במוצאי שבת בערוץ 13, כשהתייחסה לפרשת הכאת הפלסטינים על ידי חיילי נצח יהודה ואמרה "שולחים חיילים לשטחים, והם חוזרים חיות אדם".

רק אמרה, והשמים התהפכו... אז בלי כל קשר לפוליטיקה - למה?

ראשית, אין ארוחות חינם!

החיכוך עם האוכלוסיה האזרחית הפלסטינית ביהודה ושומרון באמת גורם לפגיעה משמעותית בחיילי צה"ל שאינם מוכשרים לכך.

בינואר 200, רצה האלוף עמוס ידלין, ששימש אז מפקד המכללות בצה"ל, לבדוק על בשרו את הדילמות העומדות בפני חייל במחסום. הוא התחפש לחייל מילואים ועמד במשך שמונה שעות בשני מחסומי צה"ל בשטחים. "זאת עבודה מחורבנת. לא הייתי רוצה להמשיך בה ולו דקה. אתה אף פעם לא יודע מי המחבל וצריך להתייחס לכל אחד בחשדנות. לא כל החיילים דוקטורים, ואם היו להם כישורים טובים, הם היו במקומות אחרים. זאת עבודה קשה וכפוית טובה" (גרינברג, 2004):

[לכתבה המלאה של חנן גרינברג ב- ynet, לחצו כאן]

ידלין כמובן שצודק והחיכוך עם אוכלוסיה אזרחית גובה מחירים כבדים, בלי קשר לדעות פוליטיות. להיכנס לבית של אזרחים פלסטינים ולעשות מיפויים בשעות היום והלילה? יש לזה מחיר על נפש האדם. גם לעמידה במחסומים. פרשת אזריה היא עדות להתבהמות המתפשטת בקרב החברה הישראלית בעיקר בגלל השליטה על אנשים חסרי זכויות. את ההשפעה ארוכת הטווח של כל זה עלינו כחברה, אף אחד לא מדד.

ושוב: אפשר לראות במחסומים הללו כורח, ואפשר לחשוב שאין לנו מה לחפש ביהודה ושומרון. אבל אין ארוחות חינם, ולא צריכה להיות מחלוקת מכך שזה גובה מחיר!

ושנית, אנחנו חיים בדמוקרטיה, לא?

וחזרה לדבריה של הגברת קוטלר. אנחנו חיים בדמוקרטיה והגברת קוטלר יכולה להגיד כל מה שעולה על רוחה. מי שזה לא מוצא חן בעיניו ? שיחליף ערוץ בשלט.

מקורות והעשרה

• חנן גרינברג (2004), האלוף שהלך למחסומים: "לא כל החיילים דוקטורים", 27/1/04, ynet.