[מקור תמונתו של רביב דרוקר: פייסבוק]
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
תוכנית הגנרל אלן באה להציע מענה ביטחוני למדינת ישראל, לאחר נסיגה כמעט מלאה ביהודה ושומרון לקווי 67, כולל מבקעת הירדן. להבטחת הפיקוח על פירוז המדינה הפלסטינית מנשק ומכניסת כוחות צבא זרים, הוצע בתכנית אלן להציב לאורך נהר הירדן כוחות אמריקאים, שיסתייעו באמצעי פיקוח ואתרעה טכנולוגיים מתקדמים.
לאור המגבלות הקשות שנלמדו על ידי האמריקאים בדם רב באפגניסטן, בעיראק ובסוריה בשנים האחרונות, ברור כי מימוש ההישג המובטח בפירוז המדינה הפלסטינית על ידי נוכחות כוחות אמריקנים, מוטל בספק משמעותי.
מי - שאחרי ניסיון השנים האחרונות בעיראק, בסוריה וברצועת עזה - מי שנותר נאיבי בג'ונגל המזרח תיכוני; טרם נגמל מסדרת ההימורים הפוליטיים הכושלים של העשורים האחרונים, וטרם הבין שאין תחליף לנוכחות של צבא בבקעת הירדן, המגובה על ידי מתיישבים, שיערב לו...
רביב דרוקר הוא כנראה אחד מאלה. ב- במרץ 2019, הוא פרסם בהארץ כתבה תחת השם "שרלטנות המאה", ובה הוא "מאשים את משה (בוגי) יעלון כשר ביטחון שהכשיל את תכנית ג'ון קרי לנסיגת צה"ל מהבקעה, למרות רצונו של נתניהו.
דרוקר מספר, שג'ון קרי (חבר נוסף במסדר התמימות...) נפגש עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו והתרשם, שנתניהו הסכים. הוא מצטט מספר זכרונותיו של ג'ון קרי: "אם התהליך הזה ייכשל, זה לא יהיה בגלל הנושא הזה"...
והנה, כותב דרוקר, למחרת שינה נתניהו את טעמו. הוא מצביע על שר הביטחון דאז, בוגי יעלון כ'אשם'. המסקנה שהוא הסיק מכך (ונקווה שהפעם יצדק) היא, ש"הסיפור הזה צריך לשמש תזכורת נוספת לכך ש'כחול לבן' — גם אם תנצח בבחירות — לא תביא למהפכה בתהליך המדיני (משמע, לא תיסוג מבקעת הירדן...).
[לכתבה המלאה של רביב דרוקר ב'האר'ץ, לחצו כאן]
בתחבולות תעשה לך מלחמה
נכון שבוגי (ראו תמונה משמאל) היה זה שגרם לכאורה להכשלת התכנית. אבל הסיפור מורכב הרבה יותר:
היה זה העיתונאי והסופר, תומס פרידמן, שכתב אז, שתכלית תכנית אלן - מלבד המאמץ להציע מענה לחרדת הביטחון הישראלית - באה להציב את נתניהו בפני צומת ברורה : ״שלום או אידיאולוגיה סרבנית״.
נתניהו פשוט סרב להיכנס למלכודת! מול האסטרטגיה של קרי, ראינו פרק ראוי לציון בתחבולות נתניהו, ששיחק מול ממשל אובמה משחק כפול:
- האחד, הוא הרשה לעצמו לשחק פתוח ל״מהלכי שלום״ , כמו לוליין שמעז להסתכן כי יש לו רשת ביטחון.
- והשני, בוגי סיפק לנתניהו את רשת הביטחון; ונתניהו נותר, בזכותו, נקי מ"סרבנות שלום".
זהו פרק מרתק בשימוש המניפולטיבי המתקיים במשחק שבין, ה״פוליטי״ ל״מקצועי״!
גם איציק מרדכי בבחירות 1999 טען כנגד נתניהו שהיה מוכן לוותר על הגולן; וגם הוא סרב לראות את הסמוי מן העין: נתניהו יכול היה להרשות לעצמו ללכת על הסף, לקראת ויתור כביכול, בהסתמכות על שר ביטחון שיכשיל את המהלך. בהיבט זה נתניהו זקוק למישהו מרסן שמעניק לו רשת ביטחון להליכה על הסף.
הסמוי מן העין ממשי יותר מן הגלוי
אחרי חטא המרגלים שהלכו לתור את הארץ, באה מצוות ציצית ובה נצטווינו: ״ולא תתורו אחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם״.
יהודים נטו לפרש פסוק זה כפשוטו: לא להימשך אחר מראה עיניים מפתה. אבל, ההקשר - בסמוך לחטא המרגלים - מציב פירוש רחב עד כדי אמירה קוסמולוגית:
הסמוי מן העין ממשי יותר מן הגלוי. הציווי הוא לא ללכת שבי אחר מראה עיניים העלול להיות מצג שווא. בממד האונטולוגי כאמירה על אודות הממשות ישנה כאן אמירה מרחיקת ראות: הדברים הממשיים הם לעיתים אלה הסמויים מן העין!
