האלוף במיל' יעקב עמידרור, כשעמד בראש המכללה לביטחון לאומי של צה"ל, נהג להטיף לתלמידיו, ש'ממפגש בורים יוצאת תמיד בורות מזוקקת'. דומה שההגדרה הזו בהחלט מאפיינת את השיח הנוכחי בתקשורת על מטרות המלחמה ועד כמה הושגו בפועל.
על מנת לא להישאר בקטגוריה של "בור", פתחתי אחד מהספרים הרבים על מחשבה צבאית, לבחון מה כתוב שם.
בין שלושת הרמות של אומנות המלחמה: טקטיקה, מערכה ואסטרטגיה, חזית עזה היא רמה מערכתית. משמע, מאבק אפשרי בכל אחת מהחזיתות הנוספות שמולנו – גבול מצרים, ירדן, מה שהיה סוריה ולבנון – גם הוא מאמץ מערכתי, והאינטראקציה ביניהם מתווה את ההיבט האסטרטגי הכולל של מדינת ישראל.
מה אם כן תכליתה של פעולה ברמה המערכתית?
קראתי כך: יש לתפוס את היריב כמערכת מורכבת רב-ממדית, שיש לנטרל את יכולת התפקוד שלה באמצעות מהלומה מבתרת, שתבודד את מערכות המשנה הצבאיות של האויב ממערכת העל והאסטרטגיה שלו, ותשבש את ההיגיון המלכד שלהן. כל המבצעים אמורים להיערך בעת ובעונה אחת (באופן סימולטני), כדי להמם ולשתק את המערכת היריבה, ותוך שמירה על מומנטום, על מנת לנצל את האפקט הסינרגטי (שסך התפוקה של הכוחות הפועלים גדולה מסכום תפוקותיהם המצרפי), לא לתת לאויב להתאושש ולגרום לשיתוקו המערכתי ולקריסתו האפשרית (אדמסקי, 2012, ע' 165).
אבל הרי לא רצינו למוטט את החמאס...
גם אז התכלית אינה משתנה. מערכות שלטוניות אינן מתאבדות מרצון. כש"יורד האסימון" למערכת היריבה שהיא עומדת לפני קריסה, היא כבר תעשה הכל להפסיק הלחימה מבעוד מועד... אז זה דווקא רצינו, לא?
אמרו בעצמכם: האם ניסינו לבנות תכנית על פי התכלית הזו וכשלנו?
האם הצבא בכלל התבקש להגיש תכנית שתענה על התכלית הזו; או שאולי עשה כן בעצמו?
איך הייתם מתארים את הפער בין מה שאמור להיעשות לפי התורה, למה שנעשה?
איך לאור זאת ניתן להגדיר את התוצאות עד כאן?
האם לא הגיע הזמן להבין שאלתור נעשה מיטבי, רק אחרי שלומדים את התורה, ולא כתחליף לכך?
בריאות ואושר!
מקורות
- אדמסקי דמיטרי (דימה) (2012), תרבות אסטרטגית וחדשנות צבאית, תל אביב: מערכות ומודן.
בדיוק ההפך. ההתשה והכתישה הביאו מהר מאוד לכך שהצבא עבר את מה שמכונה בשפה המקצועית – נקודת השיא של ההצלחה. התמקדות בטקטיקה הביא להיעדר מטרה מערכתית וכל אלה הביאו לאבדן קרדיט בינ"ל, לשחיקת העורף הישראלי ולרמות הרס מטורפות בעזה.
כל זה היה נמנע בפעולה מהירה, מפתיעה וחכמה, שמיועדת, לא לכיבוש עזה אלא לביתור האויב, לגדיעת הקשר בין חלקיו ולאיום על המשך השלטון החמאסי בעזה, מה שהיה מוליך מהר מאוד להפסקת אש.
בעובדה, צה"ל לא הכין ולא נתבקש להכין תוכנית שתענה על התכלית המערכתית. גם מפקדיו וגם ההנהגה מדברים רק טקטיקה מתחילת המבצע!
הטענה המרכזית במאמר מוכרת מן הסתם גם למנהיגי ומפקדי ישראל ולכן ייתכן שיש גורמים נוספים שראש הממשלה כינה אותם "מרחביים" שמונעים את הפעולה המוצעת. למשל:
אילוצים מדיניים ( אולטימטום אמריקאי כנגד כניסה קרקעית עמוקה לעזה )
שיקולים דיפלומטיים ( מצבה הדיפלומטי של ישראל בזירה הבינלאומית וברחוב באירופה )
איומים צבאיים ואזוריים ( חשש מאינתיפאדה שלישית, התקוממות עממית בשטחי ישראל, התלקחות בצפון )
שיקולים אסטרטגיים ( המו"מ הבינלאומי מול איראן בעניין הגרעין, הבנות שקטות עם אל סיסי )
היבטים ציבוריים ( סובלנות ציבורית נמוכה לנפילת לוחמים במלחמות לא הכרחיות )
השקפות פוליטיות ( חיזוק אבו מאזן, האחדה של הרצועה והגדה )
שיקולים צבאיים טקטיים ( יכולת הצבא לנהל מלחמת מנהרות באזור בנוי )
מעל הכל, יש סיכוי לא מבוטל שההתשה והכתישה ישיגו לבסוף את המטרה המבוקשת במחיר זול יותר.
אגב, הזמן למהלומה מערכתית בעזה הוא ממש עכשיו. העזתים יורים כמטורפים כיוון שהפסקת האש באופק. יש תחושה של סוף עונה. הם לא מוכנים, ולכן – מועד אידיאלי להפתעה מושלמת. אבל מי אצלנו בעניין של לנצל הזדמנויות??
צודקת לגמרי! חיבוק…
יקירי.. עפ"י התיאוריה ולא עפ"י התורה..
חייבת להסביר בהזדמנות את ההבדל החיוני; תורה מיועדת לרמה הטקטית והיא אוסף של דפוסי לוחמה בדרכ גינריים.. לעומת תיאוריה שהיא ייחודית ובהקשר וצריך להמציאה כל פעם מחדש )לפרשה עפי היגיון ההכרעה הכללי שהזכרת). הרי מה העניין – שהעצלנים (אינטלקטואלית) חושבים שרעיון מערכתי יכול לחזור על עצמו בסדרתיות.. הרי זה בגדול אותו רעיון למלחמת לבנון השנייה, עופרת יצוקה, עמוד ענן ועכשיו לצוק איתן (רעיון שהוא אנטי מערכתי בבסיסו – ואשמח להסביר גם את זה). הרעיון המרכזי שלך – יותר מנכון!!! עינת