תקציר: מומלץ לקרוא את מגילת אסתר בקריאה פוליטית חתרנית, שמטילה ספק באשליה שהעניינים הגדולים המנוהלים בבית המלוכה, באמת מתנהלים בשליטה ובקו תבוני. ואם הכל נתון לקפריזה, כולל החלטות שלטוניות, על מה יוכל האדם מן הרחוב לבסס את שאיפתו ליציבות?
[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]
עודכן ב-21 במרץ 2024
אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.
* * *
מגילת אסתר לפי פירוש קיצור אלשיך, מלמדת אותנו פרק בהלכות אסטרטגיה של שליט.
משה אלשיך - תלמידו של האר״י הקדוש, בצפת של המאה ה- 16, מדגיש כיוון פרשני אקטואלי, כבר במילות הפתיחה של מגילת אסתר: ״ויהי בימי אחשוורוש״...
במילה ״ויהי״ נעשה שימוש בלשון צער. משמע, פתיחת המגילה באה להדגיש, שכל הצער והחרדה מהשמדת עם, אינם רק בגלל המן; אלא, בראש ובראשונה, בגלל המלך אחשוורוש.
[בתמונה: אסתר מוכתרת בחיתוך עץ זה משנת 1860. היוצר: יוליוס שנור פון קרולספלד. התמונה היא נחלת הכלל]
נוח למלך שיש לו גורם מרושע, שמשאיר אותו, כביכול, נקי מהרוע:
- כשהרוע מצליח, הכסף שהוא מניב ילך לקופת המלך;
- ואם התרחשה תפנית, המלך - שלכאורה אינו זה שחולל בעצמו את הרוע - יכול להיהפך ברגע, למקור ההצלה והישועה.
זה לא נוגע רק לסיפור המלך אחשוורוש שמצטייר כחלש. זו אסטרטגיה מודעת ומחושבת, שמאפיינת את המובילים בראש. לכן למשל, אפילו חמאס שהוא התגלמות הרוע, כשהחזיק בשלטון בעזה, היה חייב לידו גוף נוסף אחר כמו הג׳יהאד האסלאמי הפלסטיני, שהפך, עד מלחמת חרבות ברזל, להיות מחולל הרוע החדש.
יש לאלשיך (משה בן חיים, 1520-1593) גם נקודת מבט אחרת על ושתי
היא רחוקה, לפי פירושו, מלהיות אייקון של מאבק פמיניסטי נגד החפצת נשים. אלשיך טוען, שגם משתה הנשים של ושתי היה אורגיה, לא פחות סוערת מזו שהתנהלה בארמון המלך על ״מיטות זהב״.
והדבר האחרון המרתק: איך המלך 'נפל' בוועדה שהקים, בציפייה להמלצות בסוגיית המרי של ושתי
המלך הבין, שאם יסלח לושתי ויכיל את המרי שלה, יחשב לחלש. לכן, הוא העביר את הדיון לידי וועדת שופטים עליונה, שהיא תהיה זו שתאלץ את המלך להכיל את הסיפור ולא לפגוע בושתי. כמו שקורה בלא מעט מקרים, הוועדה לא קלטה את הציפייה המלכותית, והכריחה את המלך לנקוט בצעד שהוא עצמו לא רצה בו.
הנה, דברים טובים (וגם רעים…) קורים פעמים רבות מהסיבות הלא נכונות…
מנקודת מבט זו, מומלץ לקרוא את המגילה בקריאה פוליטית חתרנית, שמטילה ספק באשליה שהעניינים הגדולים המנוהלים בבית המלוכה, באמת מתנהלים בשליטה ובקו תבוני. ואם הכל נתון לקפריזה גם החלטות שלטוניות, על מה יוכל האדם מן הרחוב לבסס את שאיפתו ליציבות?
[לאוסף המאמרים אודות פורים, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!