אמציה חן: בזבוז, הונאה, ואולי סתם חלמאות

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

אחת הדוגמאות הקלאסיות כיצד שנאה פוליטית, מערפלת דעתם של טובי העם, ובכלל זה בכירים בממסד הביטחוני. מצויה איך לא, בפסק דינו של החייל אלאור עזריה.

שם, מציין אב בית הדין הצבאי, לאמור: "כי לא ניכרה ידו של מפקד שינחה את הנוכחים כיצד לפעול. לא ניתנו לאיש, גם לא למערער, פקודות מסודרות איך להתנהל בזירה".

על אף זאת, לא תמצא בכיר בצה"ל, פוליטיקאי, ואף לא איש תקשורת, שנתנו דעת לדברי השופט, בהצביעו על ההפקרות ששרתה בזירת חברון. מה שהשתקף בעבור זמן, בכשלי הלחימה של חיילינו בתקרית האש בחבל בנימין, והשבוע בצומת אריאל.

למזלי, זכיתי להוביל לוחמים להכרעת טרור, המעורב באוכלוסיה אזרחית. רק מה, בטרם חכמי הדור ידגישו כי "היום זה אחרת", ראוי שייחשבו פעמיים. שהרי זולת הח"מ שחקר אותה תקופה (אולי אחד נוסף), מובטח שלהללו אין מושג, אפילו לא רבע ממנו - על מה שהיה פעם.

מה שכן, מובטחת הסכמה על כך שלראשונה, נוכח האינתיפאדה שפרצה בתחילת 1971 (לאחר רצח בני משפחת ארויו הי"ד בשערי עזה). עמד צה"ל חסר ידע אמצעים ותורה לסוג לחימה שכזה.

[בתמונה: אירוע אלאור עזריה: בפסק הדין נכתב - "לא ניכרה ידו של מפקד שינחה את הנוכחים כיצד לפעול. לא ניתנו לאיש, גם לא למערער, פקודות מסודרות איך להתנהל בזירה". התמונה המקורית היא צילום מסך]

ההכרה בחוסר הידע, והעובדה שלצה"ל שלי אין מענה, לא נתנה מנוח, לי ולחברי. לכדי כך שהפכנו את החזית למעבדה, על מנת לאתר שיטות פעולה, להעמידם לניסוי, להיכשל פעם, אפילו שלש. עדי הגדרתם כדרך פעולה נבחרת. מה שהביא באמצעותה לחיסול הטרור, ולחמש עשרה שנים של פריחת הכלכלה בעזה, כזאת שלא פקדה את החבל, מאז בני האי כפתור נחתו בחופיה.

ההסבר למצב העגום אומרים החכמים בעיני עצמם, ובכלל זה הפיקוד הבכיר בסדיר בקבע, במיל' ובדימוס - נעוץ בחוסר אימונים מסיבה תקציבית.

לך תבין תשובה חסרת בסיס שכזו, שהרי תעסוקה מבצעית שאין בה סדר יום מתוכנן, החל ממסדרי בוקר, תדריך ביציאה לתעסוקה, ותחקיר בסופם - הגם שאין משולבים בהם רכיבי אימון. כמוהם כבזבוז זמן, משאבים, אבדן ממשי של תפוקה מבצעית, וחמור מזה פי אלף - בשילוח לוחמים הנמנים על הכוח המבצעי, ללא מיומנות להישרד מול אתגרי הטרור. אתגר שכידוע, מהווה אלפית לעומת אתגרי ההישרדות בשדות המלחמה.

הערה לסיום: שמעתי שהפתרון המוצע, להחליף לוחמי חת"מ, בשריונרים / בצנחנים / בגולני וכדומה. אם חס וחליליה ימומש הרעיון, יהיה בכך הודאת מערכת - על חוסר יכולתה להכשיר כהלכה את הלוחמים לבט"ש, קל וחומר למלחמה. השם ישמור!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *