[לקובץ המאמרים על על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]
תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
כמו רבים וטובים חזיתי בערוץ 13, בסרט "מי אתה בני גנץ?". ללא ספק ספור המעיד על תלמיד שקדן, שאימץ ללבו, את כללי החובבנות השלטת בצה"ל.
בעבר קוזזו נזקיהם של כללים אלה, "בזכות מימוש הברירה", לקבוע את השיטה המקום והמועד לצאת למלחמה; עד שלימים, בעקבות פתיחת חזית פוליטית מקבילה למלחמת שלום הגליל, נעלמה הברירה ואתה היזמה. מבוא לאסטרטגיית ההכלה, ממש כמו זו שעמדה לאבותינו בגלויות מזרח אירופה ובמגרב. דהיינו, לספוג כי אין ברירה, בתקווה שיהיה זה הרע במיעוטו.
למען ההגינות, לא בני גנץ המציא את השיטה, שהרי ספק אם אי מי מקודמיו המציא משהו. אולי, זולת רא"ל שאול מופז, שמשום מה מייחסים לו (את שהיה נהוג בסיירת שקד) להצליב מחסניות. כל היתר מאז רא"ל משה לוי ז"ל אימצו - מה זה אימצו, חיבקו בחום - את מורשתו, לאמור: להבדיל מתפיסת הביטחון נוסח דוד בן גוריון (1952), הפעם ימנע המטה כללי מליזום, וכחליף יאמץ את אסטרטגיית ההכלה, שאין כמותה לשמר את הרכוש והנפש".
[מקור תמונתו של משה לוי למעלה: אתר צה"ל]
לא פלא שבליית יוזמה, נשכחה - בין שאר נזקיה - החובה לתכנן משימה ולתרגל מבעוד זמן. בהתאם לכך, בתפקידו כמפקד יק"ל, נמנע בני גנץ מהכנת תכניות לנסיגה מלבנון; ואם תכנן, בוודאי שלא השלים את נוהל הקרב (תכנוני משנה בחטיבות ובגדודים, כולל תרגול ומשחקי מלחמה). בלעדיהם, כאילו לא עשה דבר.
צא וראה עד כמה השתרש ה"חיפוף", שהיה מקובל ביחידות הפלמ"ח בתש"ח. שהרי קשה להעלות על הדעת, ביטוי הולם לחובבנות, שבה באופן עקום ומפותל, תרגם בני גנץ כמפקד יק"ל. החלטת ממשלה לנסיגה סדורה, שהפכה בהרף לבריחה מבוהלת, לבגידה צינית וקצרת טווח בצד"ל (לך תדע מתי נזדקק לאלה בעתיד), וכמהלך שאין כמותו לשחיקת ההרתעה.
לימים וללא הפתעה, המחיש בני גנץ את סלידתו מקיום נוהלי קרב כהלכה, כפתח להעדר הישגיות כמפקד אוגדה בלחימה באיו"ש.
לאחר מכן, בשני כובעיו כאלוף פיקוד הצפון וכמפקד זרוע היבשה, כשל ועוד איך, בהכנה ובהפעלה הגייסות, באופן "הכי חובבני" שהומחש במלחמת "לבנון השנייה". זאת, בהבדל איכותי כדי מילימטר וחצי, מהישגיו של גנץ כרמטכ"ל, במבצעי "עמוד ענן" וצוק איתן".
למען האמת, אין בלבי טענה אישית כנגד בני גנץ. שהרי, את החובבנות הצרופה, ירש - ביחד עם אשכנזי ויעלון - מקודמיהם, בעידן שאחרי מלחמת שלום הגליל.
מנגד, עצם כניסתם לפוליטיקה מטרידה. דווקא משום גורלם של הלקחים, שעלו בתקופת שירותם של השלושה. שהרי מובטח, שכבר בעת כניסתם למערכת, יזכו הלקחים לקבורת חמור - למרות שמחירם שולם ועוד איך, בדמים ובדם!
