[בתמונה: עבורי פיסת אדמה ועצי זית חשובים פי כמה מזכות בחירה בבחירות... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי liggraphy לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים: 'הפולמוס על מלכוד 67 למיכה גודמן', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 9 ביולי 2021

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

מאמר זה הוא הוא חלק משיח שקיים המחבר עם ד"ר מיכה גודמן, שהופך עם הזמן לאידאולוג של המרכז הפוליטי, הכמה לביטחון מחד גיסא; ומבקש לסיים את הכיבוש של עם אחר, מאידך גיסא. בהיעדר היכולת להשיג את שניהם, הוא מבקש ליצור תהליך זוחל שיאפשר לו גם לאכול את העוגה, וגם להשאיר אותה שלמה...

*  *  *

מיכה יקר,

המחלוקת שלי עמך רחבה מעצם שאלת המשך הבנייה וההתפשטות בשטחי C. אני טוען ומאמין, שדווקא הדרך שאני הולך בה תביא לצמצום הסכסוך ולדו קיום; כי אני, בערכיי, שייך למזרח התיכון האסלאמי. אני סוג של ערבי באמונה הפשוטה המובילה אותי בדרכי החיים, גם בדרך למכולת, וגם בהיצמדות לאדמה, כבסיס הקיום ובסיס הכבוד האנושי.

בשבילי הוויכוח הזה בינינו הוא ויכוח על ההומניזם: מה זה להיות אדם?

עבורי פיסת אדמה ועצי זית חשובים פי כמה מזכות בחירה בבחירות. חבריי הערבים - ויש רבים כאלה - מזהים בסנסור עמוק, שעוד לא לגמרי עמדתי על טיבו, שאני כמוהם ״איבן אל באלד״. עולם ומלואו טמון בזה; בין היתר, ההבנה שהכל באמת משתנה מידי יום, ומצב היסוד הקיומי בחיי האדם הוא המאבק. בתורת הקבלה זה גם מצב היסוד של השכינה ויסוד ההתנהלות בפמליה של מעלה, בדינמיקה של מאבק מתמיד. מה שנראה כמצב שלום, הוא מצב רגעי של שיווי משקל בין כוחות במאבק. עם הגישה הזו אפשר לסדר כאן משהו קצת יותר חיובי.

[הכרזה: ייצור ידע]

שאלת אותי אם אני רוצה להמשיך להיות אדון ולשלוט בפלסטינים; ועניתי כי 90% מהם כבר מזמן מצויים תחת הרשות הפלסטינית. נותרו שאלת ירושלים ושטח C, וזה לא בעייתי כלל. אם רוצים, תהיה להם זכות בחירה. אבל בעיני - כמו בעיני דוד בן גוריון - מדינה אינה המהות של שיבת ציון, היא רק אמצעי. במקום הזה דרכי במאבק ברורה.

הפרט בקוסמולוגיה שלי אינו ישות ממשית...

אתה מסביר, שהפלסטינים סובלים מהעדר רצף מרחבי וקשיי תנועה ועוד מגבלות... מיכה, זו באמת בעיה ויש לה פתרונות טכניים; אבל, אני באמת לא ליברל.

גם ברמה האונטולוגית, הפרט בקוסמולוגיה שלי אינו ישות ממשית; כמו שאבן בודדת בפסיפס היא, לכשעצמה, חסרת משמעות. כמובן אין דרך לבנות פסיפס בלי כל אבן ואבן; ונכון, אסור שהפרט יהיה שמן על גלגלי המהפכה. אבל, את משמעותו הוא בונה מתוך מקומו בכלל מתוך חובותיו לכלל.

אכן, קודם כל יש משפחה, שבט ואומה רק אחר כך פרט. כך חשבו בן גוריון וכל מפלגות הפועלים. את הממד הזה אצלם אני טוען שהחמצת בניתוח הגניאלוגי שלך. מתוך כך גם העניין של באנו לשלוט בהם או באנו רק להקים מדינה לעצמנו. באנו לבנות את מולדת אבותנו, ולרשת אותה בהבטחה, ״לזרעך אתן את הארץ הזו״. בן גוריון לקח את ההבטחה הזו בשיא הממשות כמצפן. כל היתר משני, ומצב הערבים שחיים עמנו רק הולך ומשתפר. המקופחים הגדולים במרחב שבין הירדן לים הם דווקא היהודים. הכל תלוי, מה חשוב לך בחיים... לפי זה נקבעת אמת המעידה על השאלה, מי באמת מקופח!

[מקור תמונתו של דוד בן גוריון: ארכיון משרד הביטחון. הכרזה: ייצור ידע]

אתה ממשיך להקשות שאדם יכול ליטול על עצמו חובות אידאליסטיות; אבל כאן, זה על חשבון החיים של הפלסטיניים. יהודים שפוגעים בזכויות של הפלסטינים אינם יהודים... כן, יש כאן מתח לא פתור... תראה בחת״ם סופר, בפירושו על התורה ״תורת משה״ על הפסוק ״לזרעך אתן את הארץ הזו... והכנעני אז בארץ״.

בניגוד למדרש הידוע, שאברהם שמח בהבטחה הזו והקריב קרבן כתודה, החת״ם סופר מספר משהו אחר חתרני ומפוכח: כשנענה אברהם לציווי ״לך לך מארצך..״ חשב שיוליך אותו האלוהים לארץ של הפקר - שאחר המבול היו ארצות רבות של הפקר - ושם יוריש את אמונתו לילדיו בשלווה ונחת וללא מאבק. כשהגיע לארץ כנען ונאמר לו ״לזרעך אתן את הארץ הזו״ התאכזב אברהם אכזבה גדולה, כי הכנעני אז בארץ. הבין שלא בדורו ירש את הארץ ולא מבלי המאבק. ובכל זאת התגבר אברהם על אכזבתו הקריב קרבן והודה לה׳.

[בתמונה משמאל: כריכת ספר "תורת משה" שיצא בווינה בשנת 1906. התמונה היא נחלת הכלל]

מייחסים להרצל את האמירה ״ארץ ללא עם לעם ללא ארץ״. הוא מעולם לא אמר מילים אלה. אבל כנראה לא עמד על מלוא משמעות המאבק עם יושבי הארץ.

הפתרון בתקוותי, שיגיע הרגע ויובן, שכולנו כאן לא רק זרע אברהם, אלא זרע ישראל. רוב הפלסטינים בארץ הזו הם צאצאי יהודים שדבקו באדמתם, ובכל דרך בחרו לא לעזוב את הארץ. על האחרים שעזבו ונשארו יהודים אומרים בתפילת מוסף ברגלים: ״ומפני חטאינו גלינו מארצנו והתרחקנו מעל אדמתנו״ זה אנו שהתרחקנו מן האדמה וזה החטא הנמשך מאז חטא המרגלים. כנאמר בספר דברים פרק א׳ ״ובדבר הזה אינכם מאמינים בו״; שם ברמב״ן בדבר הזה שאני מבטיחחכם לרשת את הארץ...

ראוי להדגיש: ״אינכם מאמינים״ בהווה מתמשך מאז עד ימינו. זה הקונפליקט שבין מזרח למערב...

אדם מערבי מתקשה לחיות עם מתחים בלתי פתורים. הוא חותר לשנות את המציאות כדי לפתור אותם. אדם אסייתי רוסי או ערבי וגם סיני ניגש אל החיים כנתונים מעיקרם בסבך מתחים בלתי פתור.

[הכרזה: ייצור ידע]

לפי הקבלה גם הקב״ה עצמו מנהל את היקום בסבך מתחים, שלרגע אינו נפתר. רק נקבעת בו, בכל רגע ורגע, נקודת שיווי משקל אחרת בהיטלטלות המתמדת בין המתחים.

כך גם הסיפור של שיבת ציון מראשיתו היה כרוך בסבך מתחים, עד כדי להכיר בכך שציונות אקטיבית מתבטאת בניווט מתמיד בין מתחים.

[לקובץ המאמרים: 'הפולמוס על מלכוד 67 למיכה גודמן', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים אודות 'פרדיגמת החשיבה המזרחית', לחצו כאן]