[בתמונה: אחד מששת הטנקים שהושארו בשטח. הוא הועבר והוצג במוזיאון השריון של קובינקה שברוסיה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Hornet Driver. הוא הוחזר לישראל על ידי הרוסים ב- 2016, והוצב במוזיאון השריון בלטרון. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

לזכרו של זכריה באומל הי"ד

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

כמו רוב הציבור התרגשתי אולי טיפה יותר, משנודע לי על השבת גופתו של זכריה באומל הי"ד (ראו תמונה למטה משמאל) לקבורה בישראל. סיבתה של ה"טיפה יותר" נעוצה משום נגיעה אישית לאירועי הקרב האומלל. שבו גדוד 362 שילם שלא באשמתו, את מחיר החובבנות השליטה בצה"ל מאז הקמתו.

בשלהי 1981 קבלתי את הפיקוד על אוגדת צאלים ו"בסיס האימונים לחיילות השדה". הגדוד הראשון שהגיע אלי לאמון בצאלים היה גדוד 362, שהיה האחרון ב"מבצע מרתון" לאמון מקוצר לגדודי השריון - לקראת מבצע "אורנים", שהתבצע בשמו החדש "מבצע שלום לגליל". 

[מקור תמונתו של זכריה באומל ז"ל: המשפחה. אנחנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

עובדתית, קודמי בתפקיד מיצה את רוב ההקצאות לאימון, זולת סדרת ירי אחת, שלש שעות מנוע, ותחמושת נק"ל מזערית. חמור מזה, המג"ד עירא עפרון והמח"ט מיקי סווט, קבלו את כתבי הסמכתם בסמוך לאמון.

על כן הפתרון שעמד לידי, היה להוציא את הגדוד לשטח. שם, במשך חמשת ימי האמון, עמדה השאיפה להקנות לעירא לפחות מקצת ניסיון פיקודי, פועל ביצוע מסלולי צוות, מחלקה ופלוגה, כשכל הג'ז הזה מתבצע "כאילו" היה זה קרב גדודי,כולל תכנונים ונוהלי קרב למימושם.

זאת בנוסף להטמעת יסודות המצביא, החל ממעשה "הבקרה ההדדית" בינו לבין מפקדי הפלוגות, עבור למעשה "החניכה" להכוונת פקודיו מניסיונו, ומימוש עקרון "השפיטה" לבחינת הביצוע (מעת לעת) בהתאמה לתורת הקרב המחייבת.