[בתמונה: אחד מששת הטנקים שהושארו בשטח. הוא הועבר והוצג במוזיאון השריון של קובינקה שברוסיה. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]
לזכרו של זכריה באומל הי"ד
תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
כמו רוב הציבור התרגשתי אולי טיפה יותר, משנודע לי על השבת גופתו של זכריה באומל הי"ד (ראו תמונה למטה משמאל) לקבורה בישראל. סיבתה של ה"טיפה יותר" נעוצה משום נגיעה אישית לאירועי הקרב האומלל. שבו גדוד 362 שילם שלא באשמתו, את מחיר החובבנות השליטה בצה"ל מאז הקמתו.
בשלהי 1981 קבלתי את הפיקוד על אוגדת צאלים ו"בסיס האימונים לחיילות השדה". הגדוד הראשון שהגיע אלי לאמון בצאלים היה גדוד 362, שהיה האחרון ב"מבצע מרתון" לאמון מקוצר לגדודי השריון - לקראת מבצע "אורנים", שהתבצע בשמו החדש "מבצע שלום לגליל".
[מקור תמונתו של זכריה באומל ז"ל: המשפחה. אנחנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]
עובדתית, קודמי בתפקיד מיצה את רוב ההקצאות לאימון, זולת סדרת ירי אחת, שלש שעות מנוע, ותחמושת נק"ל מזערית. חמור מזה, המג"ד עירא עפרון והמח"ט מיקי סווט, קבלו את כתבי הסמכתם בסמוך לאמון.
על כן הפתרון שעמד לידי, היה להוציא את הגדוד לשטח. שם, במשך חמשת ימי האמון, עמדה השאיפה להקנות לעירא לפחות מקצת ניסיון פיקודי, פועל ביצוע מסלולי צוות, מחלקה ופלוגה, כשכל הג'ז הזה מתבצע "כאילו" היה זה קרב גדודי,כולל תכנונים ונוהלי קרב למימושם.
זאת בנוסף להטמעת יסודות המצביא, החל ממעשה "הבקרה ההדדית" בינו לבין מפקדי הפלוגות, עבור למעשה "החניכה" להכוונת פקודיו מניסיונו, ומימוש עקרון "השפיטה" לבחינת הביצוע (מעת לעת) בהתאמה לתורת הקרב המחייבת.
מקוצר היריעה, כל שכן מכמות הפרסומים (סרטים מאמרים ומלל), לא ארחיב על הקרב עצמו. זולת ציון מחירי העתק בדמים ובדם שנגבה במלואו: 20 הרוגים, 40 פצועים, שני לוחמים שנפלו בשבי, שלושה נעדרים. עשרות כלים משוריינים שנפגעו, כמו גם 6 טנקים ו- 3 נגמ"שים שהושארו בשטח.
לא פלא שתחת הרדידות הלאומית, בהבנת צבא ומלחמה. לא נמצא צדיק אחד נוסף, שיקרא חמס על הסחת הדעת לחסרונו של מידע מודיעיני כסיבת הכאוס שהתחולל. אמתלה שהסתירה את החובבנות השלטת בצה"ל, וככזו מנעה מעירא ומפקודיו להתכונן כהלכה (לפי הספר) למשימה. החל מקבלת פקודה, עבור לתכנון ולאישור תכניות, בד בבד להצטיידות (תחמושת דלקים), ביקורת כשרות, שילוח סיור מקדים לתצפיות, וביצוע מעין משחק מלחמה.
אכן העדר נוהל קרב הנה תופעה מסכנת חיים, ומונעת השגת משימות כפי תוכנן. אלא שהחומרה מוכפלת כפל כפליים, לאור העובדה, שלא מדובר באירוע מקרי, שבו הופכת התקפה לפעולת חילוץ - אלא כתופעה בזויה ומעיקה, החוזרת על עצמה במלחמות ישראל. תחילה במבצע "כרמה". ופעמיים במלחמת כיפור, בחווה הסינית, ובעיר ובסואץ.
אכן מעציב עד בלי די, להתבונן כיצד לקחים הנוצרים מחסרונם של נוהלי קרב, חוזרים על עצמם פעם אחר פעם. בלי להחסיר ולו טיפה אחת, שאותה משלמים הלוחמים בדמם.