[בתמונה: דיוויזיה אמריקנית מול כוחות סיניים במלחמת קוריאה. דצמבר 1950 התמונה היא נחלת הכלל]
תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
האוגדה (Division) כשמה, מורכבת משלש/ארבע חטיבות מהדרג המסתער, בנלווה לשני אגדים (תותחנים ותחזוקה). משום כך, מידת ריחוקה/קרבתה להתנגשות הטקטית הנה כזו, המאפשרת תכנון וניהול ישיר ויעיל של הסיוע האווירי הצמוד - עדות להיותה הבסיס, למימוש "הקרב המשולב הבין זרועי והחיילי".
בהתאם להרכבה, היכולת לניהול קרב הלילה, כלומר, לחימה רצופה יום ולילה, היא יכולת אוגדתית. הגדוד והחטיבה הרכבם - ובעיקר, מידיות מגעם עם הלחימה הפיזית - הם כאלה, שביכולתם להתמקד בלבדית במשימה הטקטית המידית, וטווח תכנונם הוא "טקט" טקטי אחד.
חטיבה יכולה ליצור הצלחה, אך תתקשה להמשיך בעוצמה מספקת לשם ניצולה. לעומתם, לאוגדה טווח תכנון ולחימה ארוך דיו, משום היותה מורכבת משלש/ארבע חטיבות, כולל גופי הסיוע והמנהלה. לכן, יכולת כוחות השדה לנהל מבצעי לילה כהמשך למבצעי היום, וללא קטיעת הלחימה – עומדת על האוגדה.
[בתמונה: חטיבה 188 בעת אימון. חטיבה יכולה ליצור הצלחה, אך תתקשה להמשיך בעוצמה מספקת לשם ניצולה... המקור: אתר צה"ל]
האוגדה הקבועה הוקמה בצה"ל לאחר עשרים שנות לבטים: כוחות בסדר גודל של אוגדה הופעלו כמאמץ משותף כבר במלחמת העצמאות. במלחמת קדש הופעלו שתי אוגדות משימתיות, וארבע כאלה הופעלו במלחמת ששת הימים. אחריה כ"לקח על" הוחלט להפוך את "המשימתית" ל"קבועה", בהשקעות ניכרות לחיזוק תקורות המפקדה, לשילוב מסגרות כמו אגדי ארטילריה ותחזוקה כמסגרות קבועות. זאת, במטרה לנצל את ה"קביעות" כמכפיל כוח לכל דבר.
אלא שבפועל כבר במבחן הראשון (במלחמת יום הכיפורים) ושלא למרבה הפלא, גם במבחנה השני (מלחמת שלום הגליל), וגם בשלישי (מלחמת לבנון השנייה) ובכלל, התמוטטה תפיסת "האוגדה הקבועה" לחלוטין.
הראיה: טרם המלחמות שלעיל, הורכבו האוגדות (בעיקר, במלחמת יום הכיפורים) אך גם במלחמות שלום הגליל ולבנון השנייה, בחטיבות לא אורגניות, שהורכבו מגדודים מכל הבא ליד; ואלה, לעיתים רבות הורכבו אף מפלוגות לא אורגניות. ממש מוזר, כיצד נעלמה מעיני מקבלי ההחלטות, אחת מסיבות קריסתה של "האוגדה הקבועה".
שהרי, די להתבונן בתוכנית העבודה השנתית בימים של שגרה, כדי לזהות את פירוק אוגדות המילואים לגדוד ולעיתים לפלוגה, לשם אימונים, ו/או תעסוקה מבצעית, תחת פיקוד מפקדות מרחביות. עיוות זה המחיש למקבל ההחלטות, כי יחידות האוגדה יתפקדו במסגרת "זרה", באותה יעילות/ או אי יעילות כביחידה ה"קבועה". לא פלא, שערב מלחמה יאורגנו כוחות השדה בצוותי כוחות שבהישג יד, כאוגדות וכחטיבות "משימתיות" לכל דבר.
העיקרון הקובע כי "אופן פעולת צבא במלחמה, משקף את טיב/ואו כשל הכנתו - כפול מקדם הקטן מאחד". היה אמור לאחר ניתוח כשלי המלחמה, להעמיד שיטת אימונים שונה ותואמת לתפקודה של "האוגדה הקבועה". אלא, שזולת מסכן אחד (עבדכם הנאמן...) שהעמיד תוכנית סדורה ועניינית, מתמיד צה"ל לממש את הפגע הרע בדמות אותה תפיסת אימונים, השלטת בו, מאז ומתמיד.
לא פלא שבמטכ"ל שלטת תחושה, כי "האוגדה הקבועה" פשטה את הרגל; פתח לשינוי מבני שאין בו כלום, זולת בזבוז משאבים וציפיות.
