יגאל חדד: נשק בלתי חוקי במגזר הערבי

[בתמונה: נשק בלתי חוקי שנתפס במגזר הערבי. התמונה: דוברות המשטרה]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 18 בפברואר 2021

ניצב משנה יגאל חדד הוא קצין משטרה. פיקד בעבר על תחנות - רמלה, קרית שמונה ועפולה; הקים את מרחב כנרת ושימש כמפקדו הראשון. הוא בעל תואר ראשון בחוג למדעי בעלי חיים, בפקולטה לחקלאות שבאוניברסיטה העברית; ובעל תואר שני במינהל ומדיניות ציבורית מאוניברסיטת בן גוריון. 

חומרים אלה הם חלק מעבודת הגמר שלו במכללה לביטחון לאומי, צה"ל.

*  *  *

החזקת נשק בלתי חוקי והשימוש בו הנה תופעת פשיעה חמורה אשר השלכותיה מרובות והיא חלק מתופעה רחבה יותר של אלימות בחברה.

בשנים האחרונות ניכרת מגמה של החמרה המתבטאת בהיקף ההחזקה והשימוש בנשק בלתי חוקי בחברה הערבית בישראל. לכך ניתנה התייחסות בפסקי דין לא מעטים של בית המשפט העליון, רוח הפסיקה מתבטא בדוגמה הבאה:

המחזיקים בנשק בעבירה, או הסוחרים בו, על פי רוב וככלל, אינם עושים זאת אלא, לצורכי עבירות אחרות, הכרוכות באלימות או בהפחדה. נשק נועד לירות, וטבעו גם שבשעת "הצורך" הסובייקטיבי, זדוני ומרושע ככל שיהיה, עלולה האצבע להיות קלה על ההדק... עבירה לה נודעת השלכות חמורות במיוחד בשנים האחרונות, כאשר עבריינים עושים שימוש תכוף בנשק חם כדי לבצע עבירות או כדי לחסל חשבונות עם יריבים (ע"פ 3361/08 נתנאל לייבוביץ נגד מדינת ישראל, 2008)

נתוני המשטרה מלמדים כי שיעור המעורבים בפשיעה החמורה מקרב הציבור הערבי גדול באופן משמעותי ביחס למשקלו באוכלוסיה:

  • בעבירות אלימות חמורה (עבירות נגד גוף) שיעור המעורבים הערבים גדול פי שניים משיעורם באוכלוסיה ובעבירות רצח, פי שניים וחצי (מבקר המדינה, 2018).
  • המיעוט הערבי מהווה כחמישית מכלל האוכלוסייה בישראל אולם, שיעור האסירים הפליליים גבוה בהרבה משיעור הערבים בכלל אוכלוסיית המדינה. ביוני 2014 למשל, עמד שיעור האסירים הפליליים הערבים על כ - 49% מכלל האסירים בישראל (חסייסי וטשנר, 2014); והמגמה אף מחריפה.

אחת התופעות החמורות והבולטות בחברה הערבית הנה החזקה ושימוש באמצעי לחימה בלתי חוקיים. בין השנים 2016-2014 היה שיעור עבירות הירי, מסכנות החיים, בחברה הערבית גדול פי שבע עשרה וחצי מאשר במגזר היהודי. כמו כן, שיעור הנפגעים מעבירות אלימות, שנעשה בהן שימוש באמצעי לחימה בקרב האוכלוסייה הערבית גבוה פי שניים וחצי עד פי 12 משיעור הנפגעים באירועי אלימות כאלה במגזרים אחרים בחברה הישראלית. בין השנים 2017-2000, נרצחו 1,236 גברים ונשים מהחברה הערבית ובין השנים 2014 ועד 2016 נרצחו 30 נשים, שהן 42% מכלל הנשים שנרצחו באותה תקופה בישראל (מבקר המדינה, 2018).

[בתמונה: נשק בלתי חוקי שנתפס במגזר הערבי. התמונה: דוברות המשטרה]

היקף האלימות והשימוש בנשק ובאמצעי לחימה בחברה הערבית פוגעים בתחושת הביטחון של האזרחים הערבים. 32% מהתושבים בישובים הערבים אינם חשים ביטחון ביישובם; ו- 49% חשים כי ביישובם יש תופעה של ירי ושימוש בנשק (סעדה ולוין, 2018).

קשה מאוד לאמוד את היקף הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית. על פי הערכות של אנשי משטרה העוסקים בתחום; וכן של פעילים חברתיים ומנהיגי ציבור ערבים, מדובר בעשרות עד מאות אלפי כלי נשק, כמו גם אמצעי לחימה רבים כמו רימוני רסס, רימוני הלם, מטעני חבלה ועוד.

הנשק מגיע ממקורות שונים שהעיקריים שבהם, גנבות מצה"ל, ייצור עצמי והברחות משטחי יהודה ושומרון, הברחות בגבולות, מפריצות לבתים ומהסבה של נשק אימונים וספורט (Air soft) לנשק חם.

המניע המרכזי להחזקת הנשק הבלתי חוקי הוא פלילי. דהיינו, על מנת לבצע באמצעותו עבירות חמורות כמו רצח, שוד וסחיטת דמי חסות וגם כדי לצבור כוח ועוצמה במסגרת מאבקים בין ארגוני פשיעה וסכסוכי חמולות. בנוסף לכך, גם אזרחים נורמטיביים רבים מחזיקים בנשק בלתי חוקי, משום שתחושת הביטחון שלהם נמוכה ובכך הם סבורים שיגנו על משפחתם או יתמודדו עם סכסוכים באופן עצמאי וללא מעורבות של רשויות החוק.

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

הביקוש הגבוה לכלי נשק ואמצעי לחימה גרם להתפתחות של שוק כלכלי שבו באים לביטוי חוקי הכלכלה המוכרים, כמו היחסים שבין הביקוש וההיצע. ככל שהביקוש לנשק עולה, כך מאמיר מחירו והרווח הצפוי מסחר בנשק הולך וגדל. כתוצאה מכך, צעירים רבים נחשפים להזדמנות לגרוף רווח קל ומגדילים את ההיצע באמצעות הברחות, גנבות וסחר בנשק.

לאחרונה, מתגברת מגמה מדאיגה נוספת - שימוש בנשק הבלתי חוקי שהוחזק על רקע פלילי, לביצוע פיגועי טרור. הדוגמאות הבולטות לכך היו הפיגועים בדיזנגוף (2016), בחיפה (2017) ובהר הבית (2017). בשלושת המקרים מדובר בערבים, אזרחי ישראל, שלא היו מוכרים כפעילי טרור ולא פעלו במסגרת תשתית חבלנית.

[בתמונה: הפיגוע בהר הבית שנעשה על ידי ערבים אזרחי ישראל בנשק בלתי חוקי. התמונה: דוברות המשטרה]

תופעה נוספת המחברת בין העולם הפלילי לטרור, הנה השימוש בתשתית פלילית לצורך פעילות חבלנית. עברייני רכוש וסמים נהנים בדרך כלל מהיכרות טובה מאוד עם השטח ועם פעילות המשטרה ומיומנים בדרכים ובשיטות לחמוק ממנה. היתרון היחסי הזה, כמו הסיבה שאלו הם סוגי פשיעה נפוצים בחברה הערבית, נוצל על ידי פעילי טרור כדי להבריח אמצעי לחימה או מפגעים אל זירת הפעולה.

מכל אלה ניתן להסיק, כי:

  1. ההיקף המתגבר של החזקה ושימוש בנשק ואמצעי לחימה בלתי חוקיים הוא חלק מתמונה רחבה יותר של הסלמת תופעת האלימות בחברה הערבית, המתבטאת גם בהיקפה וגם בחומרתה.
  2. האלימות הגוברת גורמת לעליית הביקוש לנשק בלתי חוקי בקרב עבריינים, אך גם בקרב אזרחים נורמטיביים הנדרשים לכך בעיקר כדי להגן על עצמם ועל משפחתם.
  3. הזמינות הגבוהה של נשק בלתי חוקי, מגבירה את הסיכון שיעשה בו שימוש לצורך ביצוע עבירות פליליות אך גם למטרות פיגועי טרור.
  4. השתנות הטרור המתרחשת בשנים האחרונות, שעיקרה, מעבר מתשתיות ארגוניות היררכיות להפעלה מבוזרת המבוססת על השראה המפעילה תאים עצמאיים או מפגעים בודדים, מגבירה את הסיכון שהנשק הבלתי חוקי ישמש לביצוע פיגועים.

על בסיס מסקנות אלה, ניתן לקבוע כי מדובר בתופעה המהווה איום ממשי על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל ועל כן נדרשת פעולה מערכתית ברמה הלאומית להסרתו.

[בתמונה: "נקו את ביתכם" כרזה של קרן אברהם המופצת במגזר הערבי בישראל. אמו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

מדינת ישראל מתמודדת עם תופעת הנשק ואמצעי הלחימה הבלתי חוקיים באמצעות ריכוז מאמץ של משטרת ישראל בתפיסת כלי הנשק עצמם, כדי להקטין את זמינותם ובתפיסת מבצעי עבירות השימוש בנשק והחזקתו. בעשור האחרון, מדי שנה, יש עלייה מובהקת בתפוקות המשטרה. יותר כלי נשק נתפסים ויותר עבריינים עומדים לדין, אלא, לא רק שתפוקות אלה לא הביאו למיגור התופעה. ניתן לומר, בוודאות, שחלה עלייה בהיקף הנשק ובחומרת השימוש בו. התפיסה הקיימת של מערכת אכיפת החוק גורסת כי, ככל שתהיינה יותר תפיסות של נשק ושל מבצעי עבירות בנשק, כך תגבר האפקטיביות בהתמודדות עם התופעה.

דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם אשתקד ועסק בנושא קבע, בין היתר, כי רשויות האכיפה בישראל פועלות מול החברה הערבית באופן לא מתואם ולא מספק ולכן האפקטיביות של פעולתן נמוכה.

כדי להתמודד עם התופעה הרחבה באופן אפקטיבי, על גופי האכיפה לפעול באופן מתואם ולגבש אסטרטגיה לאומית כוללת המורכבת משלושה מאמצים מערכתיים:

  • המאמץ הראשון – יצירת הרתעה אפקטיבית כלפי מחזיקי הנשק, המבוססת על חיזוק התפיסה הסובייקטיבית שהסיכוי להיתפס, לעמוד לדין ולהיענש הוא גבוה וחישוב רציונאלי פשוט יוביל אותם להבנה שהעונש הצפוי להם רב מן התועלת שהם עשויים להפיק מביצוע העבירה (לרנאו, 2016).
  • המאמץ השני – פעולות הממוקדות בהורדת היקף הביקוש לנשק הבלתי חוקי, באמצעות פעילות אופרטיבית, ביוזמות חקיקה ושילוב של סנקציות מנהליות. זאת, תוך טיפול מקיף לצמצום היקף האלימות וחומרתה בדרך של אכיפה, הסברה וחינוך לצד גיבוש מנגנונים קהילתיים לטיפול בסכסוכים.
  • המאמץ השלישי – מאבק כולל ובלתי מתפשר בארגוני הפשיעה הערביים וסוחרי הנשק המשמשים כמחולל מרכזי של תופעת האלימות בכלל והחזקה ושימוש בנשק ואמצעי לחימה בלתי חוקיים בפרט.

[להרחבה על המושג 'הרתעה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'אפקטיביות', לחצו כאן]

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

  • יחזקאלי פנחס (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
  • ע"פ 3361/08 נתנאל לייבוביץ נגד מדינת ישראל, 2008.
  • מבקר המדינה. (2018). התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים. ירושלים: מבקר המדינה.
  • ראדה חסייסי ונעמה טשנר. (2014). מדיניות הטיפול של המשרד לביטחון הפנים והמשטרה באלימות חמורה בחברה הערבית. ירושלים: מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
  • רסול סעדה ורות לוין (29 נובמבר 2018), פעילות קרן אברהם בתחום חברה בטוחה (יגאל חדד, מראיין).
  • חגית לרנאו (2016), עבריינות ואכיפת חוק. פרדס הוצאה לאור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *