אודי מנור: האם 'מרכז רבין' מסתיר בכוונה את נאומו המדיני האחרון בכנסת?

תקציר: באתר של מרכז רבין, לא מופיע הנאום שמוכיח, שמה שבמרכז רבין רוצים שנחשוב שהוא מורשת רבין, איננו מורשת רבין!

[בתמונה: הישיבה הראשונה של ממשלת רבין הראשונה בכנסת. מעלה התמונה לויקיפדיה ושם הצלם אינם מוזכרים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: הישיבה הראשונה של ממשלת רבין הראשונה בכנסת. מעלה התמונה לויקיפדיה ושם הצלם אינם מוזכרים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לקובץ המאמרים על יצחק רבין ומורשת רבין באתרנו, לחצו כאן]

עודכן ב- 5 בנובמבר 2022

פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, במכללת אורנים. חבר מפלגת העבודה.
[לבלוג של אודי מנור, לחצו כאן]

פרופסור אודי מנור (ראו תמונה משמאל) הוא היסטוריון של העם היהודי בעת החדשה, במכללת אורנים. חבר מפלגת העבודה.

[לבלוג של אודי מנור, לחצו כאן]

*  *  *

ב-3 ביוני 1974, הושבעה ממשלתו הראשונה של יצחק רבין.

הפיתוי גדול - לדבר על המנהג המוזר בדמוקרטיות פרלמנטריות לחסוך בחירות ולהחליף בעלי תפקידים מאותה מפלגה, כפי שקרה אז, כשרבין החליף את גולדה מאיר ללא בחירות - אז למה שלא אתמסר אליו?

את הכוח להתמודד עם פיתויים אשמור למקרים אחרים.

כיצד פועלת השיטה הפרלמנטרית

אז הנה שוב, לישראלים (המתרבים והולכים) שלא מבינים איך מתקיימות בחירות בישראל (ובעוד עשרות מדינות אחרות). כאן, בשונה נגיד מארגנטינה, צרפת וארה"ב, לא בוחרים ישירות את ראש הראשות המבצעת (נשיא בשלושת המקרים הנזכרים, ראש ממשלה במקרה שלנו ושל עוד עשרות מקרים אחרים). נקודה.

בוחרים מפלגה וזו שזוכה להיות 'מפלגת הציר' או 'המפלגה הקואליציונית הראשית' היא זו שמתוכה יוצא ראש הממשלה.

רבין נהיה לראש ממשלה בפעם הראשונה לפני 45 שנה, אחרי שקצת פחות מחודשיים קודם לכן, ב-10 באפריל אם אני זוכר טוב, ראש הממשלה המכהנת, גולדה מאיר, הודיעה על התפטרותה לחושך הדוח החלקי של ועדת אגרנט, שהוקמה על פי החלטה שקיבלה ממשלת גולדה הקודמת, בערך חודש לפני הבחירות שהתקיימו ב-31 בדצמבר 1973.

[בתמונה: ועדת אגרנט: ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה ב-21 בנובמבר 1973 לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. הצלם: יעקב סער, לשכת העיתונות הממשלתית. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: ועדת אגרנט: ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה ב-21 בנובמבר 1973 לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. הצלם: יעקב סער, לשכת העיתונות הממשלתית. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה משמאל: גולדה מאיר. שם הצלם אינו מוזכר. התמונה היא נחלת הכלל]

כן, כן, הפיתוי להשוואה גדול, ואני נאלץ להכריח את עצמי לסמוך על הקורא שידע בעצמו לעמוד על ההבדל בין מצבנו ורמת מדינאינו אז והיום. כן, אף אחד לא היה מושלם, גם לא גולדה, אבל לפני שבורים ועמרצים מנפנפנים לי בהבלים שהפיק רביב דרוקר, בסדרה המחפירה שלו 'הקברניטים', אזהיר את המנפנף שדווקא בנושא הזה - 'המחדל' בלה בלה - אני די שולט; ולכן, לא כדאי לו להיכנס עמי לוויכוח דווקא כאן.

[בתמונה משמאל: גולדה מאיר. שם הצלם אינו מוזכר. התמונה היא נחלת הכלל]

כי בכל מקרה, לא זה הנושא, כלומר לא פעולותיה או 'מחדליה' של גולדה או של המלך נתנביבי הראשון היחיד האחרון ושאינבילתו, אלא האופן בו נהיה רבין ראש ממשלה היום לפני 45 שנה.

בקיצור, 'המערך' שזכה ב-51 מנדטים בבחירות של דצמבר 1973 החליט להחליף את ראש הממשלה שפרשה בחבר מפלגה אחר. בבחירות פנימיות שהתקיימו במרכז המפלגה שמנה אז כ-600 איש, זכה רבין בניצחון זעיר על שימון פרס, מה שהביא את החתרן הבלתי נלאה הזה (מלים של רבין, לא שלי) לעמדת שר הביטחון בממשלתו של רבין.

זו לא המצאה ישראלית חלילה, ולא עוד פגם של מפא"י טפו טפו חמסה חמסה, אלא חלק מהמסורת הפרלמנטרית. הנה למשל לויד ג'ורג' השמרן החליף את אסקווית השמרן באמצע מלחמת העולם הראשונה, בלי בחירות, כי הדברים בחזית המערב היו עגומים למדי.

[תמונתו של וינסטון צ'רצ'יל משמאל היא נחלת הכלל]

מאוחר יותר, במלחמת העולם הכי שנייה, החליף צ'רצ'יל השמרן (ראו תמונה משמאל) את צ'מברליין השמרן, בלי בחירות, כי כבר לא היה מה לתת להיטלר ולא היתה ברירה אלא להגן על האי בפגזים ולא בהסכמי שלום-לדורות.

[תמונתו של וינסטון צ'רצ'יל משמאל היא נחלת הכלל]

ואם זה לא ברור, המלה 'שמרן' שהוזכרה בפיסקה הקודמת ארבע פעמים, איננה סוג של השמצה ישראלית טיפוסית מהסוג המוכר בכל פעם שאתה אומר משהו שלא מקובל על יריבך ('גזען'!! 'פשיסט!', סססססמולן'!!) וכיו"ב), אלא מלה המתייחסת להשתייכות המפלגתית של כל ארבעת האישים שנזכרו שם (הם כולם היו חברי המפלגה השמרנית).

אם בליכוד של ימינו היו שני חברי מפלגה בכירים שהיו מגלים מיליגרם של נאמנות למורשת של ז'בו-בגין-שמיר, אותו הדבר היה מתרחש בחודש האחרון, והמלך נתנביבי הראשון היחיד האחרון ושאינבילתו היה יכול סוף סוף להתחיל לרצות את עונשו בכלא (והנה שילמד מאולמרט שלכל דבר יש סוף ואחרי הכלא יש חיים ואפילו חיים מכובדים של סלב שחזר בתשובה ועכשיו מזכיר לנו כמה אנחנו טיפשים וכן הלאה)

אז עד כאן לסוגיה הפרוצדורלית, ומכאן נעבור למהויות:

תמצית מדיניותו של רבין על פי נאום ההכתרה שלו היום לפני 45 שנה

בקיצור, רבין אמר שבין המדבר (יענו עיראק פלוס מינוס) לים (התיכון) יש מקום רק לשתי מדינות. אחת ערבית (ירדנית-פלסטינית) והשנייה יהודית (ודמוקרטית ובטוחה ושמה מאז מאי 1948: ישראל, הלא היא מדינת הלאום של העם היהודי, כפי שהדבר נוסח לא מזמן מחדש בחוק הלאום הגזעני והפשיסטי וכן הלאה).

[תמונתו של יגאל אלון משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bert Verhoeff / Anefo. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

ואולי עוד משפט אחד: ראש הממשלה רבין הלך בעקבות מורו ורבו ומפקדו אי אז דור תש"ח אחד קודם לכן, יגאל אלון (ראו תמונה משמאל), שהסביר כבר ב-1959 את חשיבותם של גבולות בני הגנה לטובת שלום ראוי לשמו (השונה מהותית מהשלום שהביא צ'מברליין למשל, ושונה לא מעט גם מהשלום עם המצרים ב-1979 ובוודאי מהסכם אוסלו המהולל). ב-1967, כשלישראל 'פתאום' היו המון שטחים להתמקח עליהם, ניסח אלון את התכנית הנושאת את שמו.

[תמונתו של יגאל אלון משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bert Verhoeff / Anefo. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

על פי תכנית זו ישראל אמורה הייתה ליישב יהודים באזורים הנחוצים לישראל מבחינה ביטחונית ושאין בהם אוכלוסייה פלסטינית גדולה מדי. בנוסף, נועדה תכנית זו להראות למה שקרוי 'עולם' שלישראל יש תכנית מדינית, שמילא יש בה הגיון בטחוני סביר, אלא שהיא עולה על פי פרשנות מסוימת (ולא הכרחית אבל בהחלט אפשרית ובוודאי לגיטימית) עם החלטת מועצת הביטחון 242. בנוסף נועדה התכנית הזו לשמש כבסיס להסכמי ביניים שלדעת אלון עדיפים בסיטואציה המזה"תית על סרבנות ימנית מזה, ועל פטפוטי שלום-עכשיו-מצדה-אחר כך, מזה. כי בעוד הימין דיבר על 'כלום' ומה שמכונה כאן בטעות שמאל דיבר על 'הכל', אלון היה מאלו שידעו ש'הכל' זה 'כלום' ושלכן אין שום הבדל מבחינה זו בין הימין לבין מה שמשום מה מכונה כאן 'שמאל'.

ובקיצור, תכנית אלון הייתה גם מפת דרכים להתיישבות, גם מכשיר להסברה מדינית, וגם בסיס להתקדמות - איטית, נכון, איטית, אבל כולנו יודעים מה אמרה המלכה לאליס בוונדר-לנד בעניין מהירות ואטיות - בתהליך מדיני הדרגתי.

[ולמי שלא מכיר:

  • אליס: "בארצנו, היית מגיעה, בדרך כלל, למקום אחר, לו רצת מהר מאוד והרבה זמן כמו שרצנו."
  • המלכה האדומה: "איזו ארץ איטית! כאן, לעומת זאת, עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, כדי להישאר באותו המקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר."...]
[בתמונה: אליס בארץ הפלאות... איור: Jessie Willcox Smith, 1923]
[בתמונה: אליס בארץ הפלאות... איור: Jessie Willcox Smith, 1923]

ראש הממשלה רבין, בנאומו ב-3 ביוני 1974, אמר את כל זה, אבל ממש בקיצור. כי בקיצור, המשמעות של הקביעה לפיה בין המדבר לים יש מקום לשתי מדינות בלבד, היא כפולה: האחת - אין ולא תהיה מדינה פלסטינית שלישית בין הירדן לקו הקדוש (הידוע בציבור בשם המפורש 'הקו הירוק', או שמא על פי כהני מרצ פינת שלום עכשיו יש לכתוב 'דקו היקוד' כי הרי מדובר בלשון קודש). השנייה - ירדן היא הכתובת לעניין הפלסטיני ולא החבר הנכבד יאסר ערפאת וכנופיית הרוצחים המושחתת שלו (את זה רבין לא אמר, הוא רק חשב).

ובקיצור, ממש בקיצור, מורשת רבין מ-1974 היא בדיוק זו: שלום עושים עם ירדן והשאלה הפלסטינית מקבלת את התשובה שלה במסגרת ירדנית-פלסטינית. נקודה.

מה אולי מסתירים מאיתנו באתר של מרכז רבין

ב-5 באוקטובר 1995, חודש לפני שנרצח, נאם רבין בכנסת, וחזר במלים אחרות בדיוק, אבל בדיוק, או כמעט בדיוק, על תפיסתו העקרונית כפי שהוצגה על ידו 21 שנים, ארבעה חודשים ויומיים (אבל מי סופר) לפני כן. לא תהיה מדינה פלסטינית. ישראל תשלוט בבקעת הירדן 'במובן הרחב שלה', יעובו התנחלויות במעלה אדומים, ועוד ועוד. הנה הדברים כפי שמופיעים למשל באתר הכנסת, והם כוללים את הפיסקה הדי-ברורה הזו:

את פתרון הקבע אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל שיכלול את מרבית שטחה של ארץ-ישראל, כפי שהיתה תחת שלטון המנדט הבריטי - כמובן, זה לא מתייחס לרמת-הגולן - ולצדה ישות פלשתינית אשר תהיה בית למרבית התושבים הפלשתינים החיים ברצועת-עזה ובשטח הגדה המערבית.  אנו רוצים שתהא זו ישות שהיא פחות ממדינה והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלשתינים הנתונים למרותה.

גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים.  לא נחזור לקווי ‎4 ביוני ‎1967. ואלה הם עיקרי השינויים. לא כולם - כפי שאנו רואים אותם ורוצים אותם בפתרון הקבע: בראש ובראשונה ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה-אדומים וגם את גבעת-זאב, כבירת ישראל, בריבונות ישראל - - תוך שמירת זכויותיהם של בני הדתות האחרות, הנצרות והאסלאם, לחופש גישה ופולחן במקומות הקדושים להם, על-פי נוהגי דתם.  גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה.  שינויים שיכללו את צירוף גוש-עציון, אפרת, ביתר ויישובים אחרים שרובם נמצאים באזור מזרחית למה שהיה "הקו הירוק" לפני מלחמת ששת הימים.  להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש-קטיף, גם ביהודה ושומרון.

[בתמונה: יצחק רבין נואם בכנסת. התמונה היא צילום מסך]
[בתמונה: יצחק רבין נואם בכנסת. התמונה היא צילום מסך]

אז איפה הבעיה אתם שואלים? לשם מה ויתרתם על השלאפשטונדע?

הנה, זה הסיפור. באתר של מרכז רבין יש, מטבע הדברים, מחלקה ובה נאומי רבין. אפילו הנאום של ה-5 באוקטובר, שאיך נאמר, קצת סותר את המסר שאלו שרוצים שנחשוב שהם בעלי המונופול גם על מורשת הרצח וגם על מורשת רבין נרצה שנבין לגביו, מופיע שם. אז זהו, שנכון להיום, וגם לאתמול, הוא לא מופיע.

למה לי לחשוד בכשרים, גם אם המלה האחרונה לפני הפסיק נכתבה מתוך נימוס (שיעור קצר באטימולוגיה: המלה נימוס באה מיוונית והיא קשורה למלה 'נומוס' שזה חוק. באנגלית למשל אומרים על מי שהוא מנומס שהוא POLITE, אני משער שלא צריך הסברים נוספים להראות על הקשר המהותי בין נימוס לבין פוליטיקה. וכמובן גם בין פוליטיקה לבין חוק). אז למה לי לחשוד בכשרים?

אולי, ככה סתם, ממש ממש ממש, אבל ממש במקרה, באתר של מרכז רבין דווקא לא מופיע הנאום שמוכיח שמה שבמרכז רבין רוצים שנחשוב שהוא מורשת רבין מוכיח, שמה שהם רוצים שם שנחשוב שהוא מורשת רבין איננו מורשת רבין?

[בתמונה: ממשלת ישראל השבע עשרה בראשותו של יצחק רבין ב-3 ביוני 1974, יום השבעתה, בבית הנשיא אפרים קציר. עומדים משמאל לימין: משה ברעם, אהרן ידלין, יהושע רבינוביץ', שלמה הלל, משה קול, גדעון האוזנר, חיים יוסף צדוק, שמעון פרס, שולמית אלוני, ויקטור שם-טוב, שלמה רוזן, חיים בר-לב, אברהם עופר, ישראל גלילי, גד יעקבי, אהרן אוזן, אהרן יריב וגרשון אבנר מזכיר הממשלה. יושבים משמאל לימין: יצחק רבין, אפרים קציר ויגאל אלון. שם הצלם ושם מעלה התמונה לויקיפדיה אינם מוזכרים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: ממשלת ישראל השבע עשרה בראשותו של יצחק רבין ב-3 ביוני 1974, יום השבעתה, בבית הנשיא אפרים קציר. עומדים משמאל לימין: משה ברעם, אהרן ידלין, יהושע רבינוביץ', שלמה הלל, משה קול, גדעון האוזנר, חיים יוסף צדוק, שמעון פרס, שולמית אלוני, ויקטור שם-טוב, שלמה רוזן, חיים בר-לב, אברהם עופר, ישראל גלילי, גד יעקבי, אהרן אוזן, אהרן יריב וגרשון אבנר מזכיר הממשלה. יושבים משמאל לימין: יצחק רבין, אפרים קציר ויגאל אלון. שם הצלם ושם מעלה התמונה לויקיפדיה אינם מוזכרים. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

לא מסייעת להשקיט את הנפש החשדנית העובדה שבספר הנאומים של יצחק רבין, שראה אור (בדפוס כמובן) כבר ב-1995, משום מה הנאום הזה לא מופיע. אבל, מי יודע, אולי 'לא הספיקו'. אולי נתקעו בהגהות כי מיהרו להוציא ספר כמה שיותר מהר אחרי הרצח. אולי. מי יודע. למה לחשוד בכשרים, ולא סתם כשרים, אלא אלו החושבים, הנאורים, 'מחנה השלום', אלו שיש להם מונופול על הצדק והיושר, אלו שחזון הנביאים זורח להם ישירות מטר אחד דרומית לחוליות הצוואר.

נמשיך לעקוב. ובהנחה (סבירה למדי) שהנאום הזה לא יחזור לשם גם לא בעוד חודש, נכתוב משהו על מה שמכונה כאן משום מה שמאל והקושי שלו עם האמת, אירוניה בפני עצמה בהינתן העובדה שרבין נהיה ראש ממשלה בזכות העובדה שב-31 בדצמבר 1973, בערך 621,183 ישראלים שמו בקלפי פתק שעליו כתוב 'אמת'.

[לקובץ המאמרים על יצחק רבין ומורשת רבין באתרנו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה - והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

3 thoughts on “אודי מנור: האם 'מרכז רבין' מסתיר בכוונה את נאומו המדיני האחרון בכנסת?

  1. Pingback: התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע | ייצור ידע

  2. צר לי, אבל הרבה קשקשת במאמר הזה ולצערנו התבטאויות בסגנון שאינו מכבד את האתר ואינן מוסיפות מידע חיוני
    אם בידך הנאום האחרון- פרסם אותו והקוראים ישפטו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *