[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי dbreen לאתר Pixabay]
תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
במרכז המאבק שניהל איציק בריק, טען האלוף בדימוס על חוסר מוכנותו של צה"ל למלחמה.
טענה - שבכל מדינה במצור, הייתה מביאה לבדק בית יסודי - נתפסה בעיני רא"ל גדי אייזנקוט, האחראי על הכנת צה"ל, כפגיעה אישית!
מעניין למה...
שהרי כשל המוכנות מלווה את צה"ל, מאז ומתמיד. כך שבין שותפיו למכשלה עמדו הטובים שבטובים. כמו:
- רא"ל יצחק רבין ז"ל (ראו תמונה משמאל), שכשל בהכנת צה"ל למלחמת "ששת הימים", כפי שהשתקף שמונה חודשים אחריה, ב"מבצע כרמה";
- כמותו רא"ל דוד אלעזר (דדו) ז"ל, ששכח ערב מלחמת כיפור, להכין את צה"ל להגנת סיני, הבקעה ורמת הגולן;
- כמותם ובהתאמה לרדידות השלטת, נמנע רא"ל משה יעלון מהכנת צה"ל, בטענה כי עדיף "לתת לטילי החיזבאללה להחליד במחסנים"!!!...
[מקור תמונתו של יצחק רבין משמאל: אתר צה"ל]
על כן תגובתו של איזנקוט בהחלטה להקים וועדה, שתזים את "טיעוני בריק", ורק אותם. מבליט פני רבים שתי תופעות מדאיגות, וגם זאת בלשון המעטה:
- הראשונה, היא מעלה חשש שמא רא"ל איזנקוט העמיד את כבודו העצמי, מעל לחובתו לביטחון ישראל. שהרי עצם מינוי הוועדה, וחמור מזה פי אלף, בחובת אנשיה להתמקד אך ורק בטיעוניו של בריק (שהרי קיימים פרמטרים נוספים), משקפים אולי ייצר נקמה חסר טעם.
- או שלפנינו, שילוב של בורות שחברה לחובבנות הצמודה לצרות עין. שמנעה הזדמנות לנצל את ביקורתו של האלוף בריק, לבדק בית יסודי.
[למאמר: 'חמש סיבות ניהוליות, למה לקחת את דוח בריק ברצינות', לחצו כאן]
[בתמונה: רב אלוף גדי אייזנקוט, בנאום הפרידה שלו. צילום מסך מאתר צה"ל]
האמת שאין לי דבר וגם לא חצי מזה, כנגד רא"ל איזנקוט, שבעיני נחזה כאדם מהישוב, מן הסתם חכם ואמיץ לב. הגם שכמפקד וחוקר אין לי ספק שהיה עולה בידו, כמו בידי קודמיו. לשנות את מפת האיום בכלל, ובפרט מול החיזבאללה והחמאס. אלמלא רעידת האדמה הפוליטית-טקטית, שהתרחשה בישראל (1982). שלאחריה השתמש רא"ל משה לוי (ראו תמונה משמאל) בעקרון הדמוקרטי, שעל פיו כפוף הצבא לדרג המדיני. כפתיח לעידן חדש. דהיינו, המתנה להנחיות שרי וראש הממשלה - שהונחלה כמורשת, לכל ראשי מטכ"ל שבאו אחריו.
[בתמונה משמאל: רב אלוף משה לוי ז"ל. יצר תקדים של המתנה להנחיות הדרג המדיני. המקור: לע"ם. שם הצלם אינו מוזכר]
מכל מקום נדמה שהוויכוח בין אוהדי רא"ל אייזנקוט, לטיעוניו של האלוף בריק - הגיע לסיומו, נוכח יוזמתו של רא"ל כוכבי (הרמטכ"ל הנוכחי), להעלות לסדר היום את סוגיית הניצחון וההכרעה במלחמה, ולא בכדי.
שהרי מאז ההכרעה לפני 37 שנים, בגירוש יאסר ערפאת וחייליו מלבנון, נעלמה ההכרעה מסדר יומו של צה"ל, חליף במקרה הטוב, לתיקו שוחק הרתעה ומאכזב.
[לסדרת המאמרים: 'בין הכרעה לניצחון', לחצו כאן]
בשביל מה כתבתי את כל הג'ז הזה?
זה עתה ממש תמול שלשום, נכנסו שלושה רבי אלופים לפוליטיקה. שאינם פוסקים לדבר בכל תחום, זולת הימנעות מוזרה לדבר צבא.
מן הראוי שהללו יפנימו כי נוכח מעמדם, יוצרת שתיקתם תחושת כזב. דומה כתאום סיאמי לתחושה ששלטה בכיפה, ערב צום כיפור אוקטובר 1973.
