עופר בורין: על נשיאים ומרגלים

[בתמונה: מרגלים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 3959267 לאתר Pixabay]

[בתמונה: מרגלים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 3959267 לאתר Pixabay]

ברור מדוע יהוה אומר "שלח לך". השליחות היא עבור משה. השליחות היא כדי לחזק את ביטחונו של משה. כמו ה"לך לך" של אברהם, מגיע ה "שלח לך" של משה. השליחות היא מבחן. כמו ה"לך לך" של אלוהים לאברהם בעניין עקדת יצחק, כך "שלח לך" כאן. מה שבאמת נבחן כאן זו לא ארץ ישראל, אלא עם ישראל ומנהיגו.

עודכן ב- 23 ביוני 2024

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

זהו מאמר רביעי מתוך ארבעה על ריגול במקרא. למאמר האחר:

*  *  *

פָּרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (או שלח) היא פרשת השבוע הרביעית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק י"ג, פסוק א' ומסתיימת בפרק ט"ו, פסוק מ"א. החלק המרכזי בפרשה הוא תיאור חטא המרגלים ותוצאותיו. (ויקיפדיה: פרשת שלח לך).

הנושאים העיקריים בפרשה זו: 

  • נשיאים, מרגלים, אמונה, אומץ והעפלה
  • כל אלה ועוד בפרשה שבמרכזה – המרגלים (שלא היו ממש מרגלים...)

במדבר, פרק יג' - מרגלים? תיירים?

ספור "המרגלים" – פרק ראשון. אלוהים אומר למשה לשלוח נציגים לתור את הארץ: א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר ׃ ב שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֨רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם.

נשמע כמו סיבוב תיירות תמים. לא כתוב מרגלים. לא מוזכר שנדרש לבצע פעולות הסוואה לגבי מהות התיור. כתוב שהארץ תינתן לבני ישראל ע"י יהוה ובסך הכול הנציגים המכובדים (נשיאים, לא סיירת מטכ"ל) ילכו לתור את הארץ.

"שלח לך" אומר יהוה. למה "לך" ולא סתם "שלח"? נחזור לזה בהמשך.

משה בוחר את הנציגים מכל שבט ומנחה אותם ללכת ולתור את הארץ. ההנחיות של משה הרבה יותר מפורטות מאלה של יהוה: יז וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר ׃יח וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב ׃ יט וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים ׃ כ וּמָ֣ה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים.

משה מנחה אותם באיזו דרך לבחור. מבקש לבחון אם העם היושב בארץ חזק או חלש, מבקש פרטים מספריים על כמות האנשים, בחינה של הארץ עצמה – אם טובה או רעה? באיזה אמצעי הגנה נוקטים יושבי הערים בארץ המובטחת ואיזה פירות ועצים יש בארץ.

זה לא מוזר? יהוה מבטיח ארץ זבת חלב ודבש אותה ייתן לבני ישראל ומשה שולח נציגים לתור את הארץ עם הנחיות לבירור מפורט של הארץ? משה מפקפק ביהוה? בודק אם ההבטחה האלוהית אכן אמתית?

הנציגים מתבקשים ע"י משה לבצע לא רק צילום מצב אלא לתת הערכה שיפוטית על הארץ ועל היושבים בה.

כעת ברור מדוע יהוה אומר "שלח לך". השליחות היא עבור משה. השליחות היא כדי לחזק את ביטחונו של משה. כמו ה"לך לך" של אברהם, מגיע ה "שלח לך" של משה. השליחות היא מבחן. כמו ה"לך לך" של אלוהים לאברהם בעניין עקדת יצחק, כך "שלח לך" כאן. מה שבאמת נבחן כאן זו לא ארץ ישראל, אלא עם ישראל ומנהיגו.

אז התיירים יוצאים למשימה, חוזרים אחרי 40 יום ומדווחים עובדות; ומספקים הערכה לגבי היכולת של עם ישראל להשתלט על הארץ. הם מספרים עד כמה הארץ טובה: כז וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְגַם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ.

[בתמונה: משה מקבל את פני המרגלים, שנת 1621 לערך. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: משה מקבל את פני המרגלים, שנת 1621 לערך. התמונה היא נחלת הכלל]

נשמע טוב. אבל אז הם נותנים הערכה צבאית והקטסטרופה מתרחשת למול כל העם: לא וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ ׃ לב וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֨יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת.

"לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" הם מעריכים ומשדרים חולשה. "ארץ אוכלת יושביה" הם אומרים ומשדרים פחד.
גרים בה אנשי מידות הם מדווחים ומשדרים חולשה. מעניין שהיום "אנשי מידות" הוא ביטוי לאנשים בעלי מידות טובות, הגונים, ישרים וכו'. אבל המקור פה מתאר אנשים בעלי מידות גוף גדולות. מפחידים, חזקים.

רק אחד מהשליחים, כלב בן יפונה, משבט יהודה (איך לא!) עומד לבדו מול דברי שאר הנציגים ואומר: ל וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ.

תמונה מדהימה – כלב בן יפונה משקיט את כל העם ופונה למשה בביטחון ואומר שנוכל לרשת את הארץ! אחד מול הקונצנזוס. איש אמיץ היה כלב בן יפונה.

אז הסיפור לא פשוט. פענוח נתונים וביצוע הערכה מודיעינית זה לא עניין לנשיאים וחובבנים. בדיעבד נראה שמשימת התיור, שהפכה למשימת ריגול והסתיימה במתן דיווח והערכה מודיעינית מאוד פשטנית, לא הייתה הישג מרשים במיוחד של העם המתגבש במדבר ושל מנהיגו משה

איש אמיץ אחד, כלב בן יפונה, ישנה את ההיסטוריה? נחיה ונראה!

במדבר, פרק יד' - סליחה אלוהית

ספור "המרגלים" – פרק שני:

הפרק הקודם הסתיים בדרמה בה כלב בן יפונה עומד מול כל העם והשליחים האחרים ואומר שניתן לכבוש את הארץ. מסתבר שהעם לא קונה את דבריו של כלב בן יפונה וממשיך להתלונן עד כדי בקשה לחזור למצרים: ג וְלָמָ֣ה יְהוָה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה ׃ ד וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / בכי המרגלים בליל תשעה באב / ציירה: אהובה קליין © שמן על בד] 

[בתמונה: ציורי תנ"ך / בכי המרגלים בליל תשעה באב / ציירה: אהובה קליין © שמן על בד]

משה ואהרון נופלים מרוב ייאוש על הרצפה ואילו יהושע בין נון וכלב בן יפונה מנסים לשכנע את העם להירגע ולבטוח ביהוה. התגובה של העם היא פשוטה וחדה: י וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִרְגּ֥וֹם אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִ֑ים וּכְב֣וֹד יְהוָ֗ה נִרְאָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל.

וברגע שכמעט מחסלים העם את יהושע בין נון וכלב בן יפונה, מגיע יהוה מול כול העם ומאיים בחיסול כל העם הבכיין והמרדן והקמת עם חלופי מזרע משה: יא וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַד־אָ֥נָה יְנַאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד־אָ֨נָה֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י בְּכֹל֙ הָֽאֹת֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּֽוֹ ׃ יב אַכֶּ֥נּוּ בַדֶּ֖בֶר וְאוֹרִשֶׁ֑נּוּ וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֹֽתְךָ֔ לְגוֹי־גָּד֥וֹל וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ.

אבל משה מבקש מיהוה לסלוח לעם. שוב מבקש, בדיוק כפי שביקש בהר סיני עת הקים העם את עגל הזהב.

ויהוה: סולח!! כ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה סָלַ֖חְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ. אבל מסתבר שהסליחה היא סליחה "אלוהית", לא ממש סליחה אנושית: יהוה הורג את עשרת השליחים ש"הוציאו דיבת הארץ". הוא גם מודיע שכל הדור הנוכחי של העם, כל מי שמעל גיל 20, הולכים למות במסע נדודים של 40 שנה במדבר. הלם!

העם שומע את ה"סליחה האלוהית" ומנסה בכל זאת להיכנס ולכבוש את הארץ. הפעולה הזו לא מצליחה והמנסים לכבוש את הארץ (נקראים כאן מעפילים) מובסים ונהרגים ע"י העמלקי והכנעני היורדים עליהם מההר.

נעשה כאן שימוש בביטוי: "וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר". המילה יעפילו מופיעה בתנ"ך פעם אחת בלבד – בפרק הזה.
המעפילים, שהגיעו לארץ לפני קום המדינה, בדרך לא דרך, קבלו את שמם מאותו ניסיון כושל של המעפילים בני דור המדבר.
כך הופכים כישלון להצלחה, חוסר אמונה לאמונה וגולה להתיישבות בארץ ישראל. על שם אותם מעפילים הוקם קיבוץ המעפיל ב"עמק חפר", שהוא עדות לניצחון ההיסטורי של המעפילים החדשים.

גם שיר המעפילים נכתב ע"י לוין קפניס:

.

המעפילים החדשים, אלה שהעפילו לארץ ישראל בטרם קום המדינה, הצליחו יותר מאלה שלפני 3,000 שנה. מד וַיַּעְפִּ֕לוּ לַעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַאֲר֤וֹן בְּרִית־יְהוָה֙ וּמֹשֶׁ֔ה לֹא־מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה ׃ מה וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחָרְמָֽה (תמיד טוב שיש איזה עמלקי בסביבה...) איזו קטסטרופה!!

יהוה מודיע שרק כלב בן יפונה ויהושוע בין נון ייכנסו לארץ ישראל בתום המסע הארוך במדבר. לח וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן וְכָלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּ֑ה חָיוּ֙ מִן־הָאֲנָשִׁ֣ים הָהֵ֔ם הַֽהֹלְכִ֖ים לָת֥וּר אֶת־הָאָֽרֶץ.

מעניין – משה אינו מוזכר כמי שייכנס לארץ ישראל! הוא אמנם לא הלך לתור את הארץ בעצמו, אבל הוא שלח אותם והאחריות היא על המנהיג. אולי הסיבה לכך היא שמשה לא הצליח להביא את דור המדבר לרמת האמונה הנדרשת ואולי אף בגלל שבקש עליהם רחמים?

היום, כששואלים מדוע נדדו 40 שנה במדבר, התשובה הרגילה היא שהיו אלה דור עבדים שלא היה כשיר לחיי ריבונות ועצמאות.

אני חושב שייתכן והסיבה לכך היא שהמנהיגים, משה ואהרון, הם שלא היו מוכנים, וחוסר המוכנות שלהם השליך על העם כולו. הם בוודאי עשו ככל יכולתם והצליחו להוציא את עם העבדים ממצרים, אבל זה לא מספיק. חשיבות ההנהגה בעיצוב דמותו של עם – זה המסר של הפרק הנורא הזה.

ואולי בגלל זה לא נכנס משה לארץ ישראל. משום שלא היה מוכן ומשום עודף האחריות המוטלת על המנהיג, ולא משום שהוא יכה בסלע פעמיים בעוד 39 שנים.

במדבר, פרק טו' - פוסט טראומה + רצח בסקילה + ציציות

פרק של אחרי הלם אירועי שני הפרקים האחרונים, בהם בסופו של דבר, העם מובס ומקבל מציאות קשה ביותר – יש עוד 40 שנה להסתובב במדבר, כאשר לכל המבוגרים מובטח מראש שימותו במדבר ורק בניהם יזכו להיכנס לארץ המובטחת ולרשת אותה.

אין לי ספק, שהעם היה במצב רוח קשה מאוד. גם מנהיג העם, משה, בוודאי היה במצב נפשי קשה כאשר מנהיגותו לא רק מותקפת מבחוץ, אלא הוא עצמו אינו בטוח בעצמו כלל.

[בתמונה: משה, בוודאי היה במצב נפשי קשה כאשר מנהיגותו לא רק מותקפת מבחוץ, אלא הוא עצמו אינו בטוח בעצמו כלל. התמונה היא איור משנת 1728. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: משה, בוודאי היה במצב נפשי קשה כאשר מנהיגותו לא רק מותקפת מבחוץ, אלא הוא עצמו אינו בטוח בעצמו כלל. התמונה היא איור משנת 1728. התמונה היא נחלת הכלל]

ההוכחה למצבו של משה טמונה בכך, שבפרק הקודם, בשעה שהעם מתלונן ומבקש לחזור למצרים, משה אינו נוקט עמדה! הוא נופל אפיים ארצה ונותן ליהושוע בין נון וכלב בן יפונה לנסות ולשכנע את העם. משה אינו נעמד מול העם כמנהיג הבטוח בעצמו ואומר להם שלמרות מה שאמרו השליחים הוא בוטח ביהוה וביכולות של העם ומוביל אותם להיכנס לארץ. המנהיג הגדול, שראה נסים מופלאים, לא עומד לו כוחו כדי להוביל את העם העלוב והבכיין העומד מולו.

ועכשיו, אחרי ההלם של המצב החדש, משה חוזר לעולם המוכר של ציוויים בענייני קרבנות, חטאים, קדושה וכו': ב דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל־אֶ֨רֶץ֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם ׃ ג וַעֲשִׂיתֶ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהוָה֙ עֹלָ֣ה אוֹ־זֶ֔בַח לְפַלֵּא־נֶ֨דֶר֙ א֣וֹ בִנְדָבָ֔ה א֖וֹ בְּמֹעֲדֵיכֶ֑ם לַעֲשׂ֞וֹת רֵ֤יחַ נִיחֹ֨חַ֙ לַֽיהוָ֔ה מִן־הַבָּקָ֖ר א֥וֹ מִן־הַצֹּֽאן ׃ ד וְהִקְרִ֛יב הַמַּקְרִ֥יב קָרְבָּנ֖וֹ לַֽיהוָ֑ה מִנְחָה֙ סֹ֣לֶת עִשָּׂר֔וֹן בָּל֕וּל בִּרְבִעִ֥ית הַהִ֖ין שָֽׁמֶן ׃ ה וְיַ֤יִן לַנֶּ֨סֶךְ֙ רְבִיעִ֣ית הַהִ֔ין תַּעֲשֶׂ֥ה עַל־הָעֹלָ֖ה א֣וֹ לַזָּ֑בַח לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד ׃ ו א֤וֹ לָאַ֨יִל֙ תַּעֲשֶׂ֣ה מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֑ים בְּלוּלָ֥ה בַשֶּׁ֖מֶן שְׁלִשִׁ֥ית הַהִֽין.

מעניין שהפעם הקרבנות וכו' קשורים לחיים הצפויים לעם בעוד 40 שנה כשבניהם יגיעו לארץ ישראל – תקבלו מושבות לשבת בהם, תעלו אש זבח בקר וצאן ליהוה, תקריבו סולת ושמן, יהיה לכם יין ועוד ועוד – ממש תמונת עתיד של שפע, שלווה וחיי אמונה טובים.

משה מנסה, באמצעות חזון עתידי טוב, להרגיע את הרוחות. כל מנהל / מנהיג יודע שכדי להוביל את אנשיו הוא צריך להציב חזון ויעדים אליהם נדרש לשאוף. אך האם החזון שמייצר כאן משה, בהשראת יהוה, הוא מה שהעם הזה צריך בשעה כה קשה?

נראה לי שהחזון הזה לא פוגע. אדם, שלפני כמה שעות הודיעו לו שהוא הולך לנדוד 40 שנה במדבר כדי למות בו, לא יכול להתנחם בכך שלבן שלו יהיה טוב משום שיהוה / משה מבטיחים זאת.

אני הייתי מציע למשה להציע חזון אחר שיהיה יותר מחובר לדברים שבני ישראל יכולים לעשות כבר עכשיו בעצמם. משל למה הדבר דומה – אדם נופל מסוס. שתי אפשרויות יש למדריך – אחת: להעלות אותו מיד בחזרה על הסוס. השנייה: לקחת אותו לסדרה ארוכה של לימודים תאורטיים שבסופם מובטח לו שלא ירכב לעולם על סוס, אבל יוכל לעזור לבן שלו ולממן עבורו שיעורי רכיבה על סוסים.

נראה בפרקים הבאים כיצד יתגלגלו העניינים בין משה, יהוה והעם. אני חושש שעוד הרבה תקלות צפויות.

למעשה, תקלות יש עד היום.

ועכשיו בחזרה לשאלה מי נבחן כאן?

האם המבחן היה לארץ ישראל או לעם ישראל? כשאני קורא את הסיפור המלא ניראה שהמשימה לתור את הארץ הייתה למעשה משימת בחינה לעם ישראל ומנהיגו. על פניו ניראה כאילו הם נכשלו במבחן.

  • ה"מרגלים" כשלו בכך שלנוכח הקשיים הצפויים בכיבוש הארץ לא חזרו עם דרישה לשיפור ההיערכות אלא טענו שאין למעשה סיכוי לכבוש את הארץ. הם שדרו פחד.
  • ומשה? משה לדעתי כשל בכך שלא הצליח לעמוד מול העם ולהרגיע את הרוחות ולהוביל מהלך של שינוי.
  • והעם? העם מצא את עצמו עובר טלטלה נוראית. מהבטחה לארץ נהדרת, דרך דיווח מפחיד, כשל מנהיגותי, איומים אלוהיים בחיסול, ניסיון חסר סיכוי בכל זאת להעפיל ולכבוש את הארץ ולבסוף בשורה "משמחת" להמשך ה"טיול" במדבר לעוד 40 שנה עד שכול הדור ימות.

אז מה הלקח מכל האירוע הזה? מה אפשר ללמוד מהטראומה הלאומית העצומה הזו? (וזו בהחלט היה טראומה שהיא מהדהדת עד היום).

בוודאי יש תשובות רבות. התשובה שלי היא שפחד אינה תוכנית עבודה. השגת מטרות כרוכה בתכנון, בעבודה קשה, באימון, בהבנה, בבחינה של המציאות ובנחישות.

איש מקושש עצים בשבת. הזדמנות נהדרת לתת לעם איזה קרבן להוציא עליו את העצבים. אז מוציאים אותו מהמחנה ורוגמים אותו למוות. בעניין הזה העם ממושמע להפליא.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / המקושש במדבר / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[בתמונה: ציורי תנ"ך / המקושש במדבר / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

יהוה – מה עם "לא תרצח"? נורא! לב וַיִּהְי֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּמְצְא֗וּ אִ֛ישׁ מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת ׃לג וַיַּקְרִ֣יבוּ אֹת֔וֹ הַמֹּצְאִ֥ים אֹת֖וֹ מְקֹשֵׁ֣שׁ עֵצִ֑ים אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאֶ֖ל כָּל־הָעֵדָֽה ׃ לד וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּי לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה־יֵּעָשֶׂ֖ה לֽוֹ ׃ ס לה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָאִ֑ישׁ רָג֨וֹם אֹת֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה ׃ לו וַיֹּצִ֨יאוּ אֹת֜וֹ כָּל־הָעֵדָ֗ה אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֛וֹ בָּאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה.

ואז מצווה אלוהים לארגן לכל אחד מבני ישראל ציציות; וזאת, כדי שכל הזמן הציציות יזכירו להם את מצוות יהוה.

הבנתם? ציציות נגד רגימת אדם למוות על קישוש עצים בשבת... נורא! לז וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר ׃ לח דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת ׃ לט וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹ֣ת יְהוָ֔ה וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָתֻ֜רוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם.

ומאחר וציציות זה לא מספיק כדי להפסיק לזנות אחרי הלב והעין, אז נביא את הנשים לכסות את גופן ונקרא לזה צניעות. כך לוקחים ציוויי אלוהי מרתק לאינסוף כללי הלכה שהופכים את התורה לפלסתר.

חולשת הגבר היהודי - נורא!

[לאוסף המאמרים על פרשת 'שלח לך', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על מנהיגות']

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

4 thoughts on “עופר בורין: על נשיאים ומרגלים

  1. Pingback: גרשון הכהן: חטא המרגלים כחטא יהודי מתמיד הולך ונמשך | ייצור ידע

  2. Pingback: קובי ביטר: פרשת המרגלים והשלכותיה | ייצור ידע

  3. Pingback: אבי הראל: דפוסי ריגול במקרא | ייצור ידע

  4. Pingback: אבי הראל: על ריגול ומגדר. אישה ממלטת גבר | ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *