[בתמונה: מאיר שלו... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Lesekreis. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC 0]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

כאחד הנביאים, בטקס באוניברסיטה העברית, מיצה הסופר מאיר שלו את ההזדמנות  לנאום תוכחה על מצבה של ירושלים: "עיר שמחלקת תוארי קדושים לשם כבוד, סיקריקים לשם כבוד, מהרסים ומחריבים לשם כבוד... עיר של עמודי האש והענן, של התשוקה למנהיגים מחוללי נסים...".

דבריו הסתיימו בקריאה לציבור לבחירה נכונה: "הימים ימי הכרעה, הימים ימי בחירה. למי להצביע? התשובה נמצאת בספר דברים: 'ובחרת בחיים'... הצביעו ליהדות של רבי יוחנן בן זכאי, של הנביא עמוס, של מגילת העצמאות ושל מגילת רות...."

זו גרסת ידיעות אחרונות (שבת, 21.6.2019) שאולי במכוון השמיטה משהו משמעותי ממה שנאמר בהר הצופים: "הצביעו ליהדות של רבי יוחנן בן זכאי, לא של אלעזר בן יאיר ושל רבי עקיבא."  דווקא הבחירה ברבי עקיבא כמיתוג לדרך האחרת שרצוי על פי שלו לא לבחור בה, חשובה  כאן לאפיון פיצול הדרכים שהתרחש בציונות בעשורים האחרונים.

ההשמטה מצריכה בירור. קשה לשער ששלו חזר בו. בן גוריון לעומתו הזדהה, במפורש, כממשיך דרכו של רבי עקיבא. במועצת מפא"י הבהיר: "הקונספציה המדינית הציונית היא קודם כל השתחררות מהתפיסה התאולוגית ששלטה בעם היהודי במשך כל דורות הגלות, ולא רק בקרב אלה שקוראים אותם יהדות חרדית, אלא גם בקרב חילונים ומשכילים...תפיסה תאולוגית זו (של הסתייגות מדרך של מאבק אקטיבי) אינה תפיסה דתית  ודבר אין לה עם היהדות של רבי עקיבא, המכבים, עזרא ונחמיה, יהושע בן נון, משה רבנו." (מרץ 1941, במערכה כרך ג', עמ' 52).

הפולמוס שהציב שלו אינו רק למול דרכם של מצביעי השר סמוטריץ', אלא קודם כל למול דרכם של החלוצים ולוחמי המחתרות, שבחירתם בחיים התבטאה במסירות נפשם לגאולת העם והארץ. בשנת העשור למדינת ישראל, בהקדמה לספר הרשמי למלחמת העצמאות, סיכם בן גוריון: "הגענו לניצחון בשלושה נתיבים: בנתיב האמונה, בנתיב היצירה החלוצית, בנתיב הייסורים."  זו הייתה דרכה של הציונות לבחירה בחיים - מתוך מבט מתמיד אל הטווח הארוך, אל אופק הגאולה הנצחי. האם לכך התכוון מאיר שלו?

בתום מפגש בגבעת התחמושת - שהתקיים בין מפקדי הצנחנים שנלחמו בירושלים ב-1967 לבין המ"פים של הלגיון הירדני שנלחמו מולם - סיכמו הקצינים הירדנים: "אנחנו נלחמנו כמו אריות, אתם נלחמתם כאנשים הנלחמים על ביתם במוכנות להקרבת החיים למען ירושלים."  כדאי לברר, כיצד מתפרשת בהקשר זה המלצת מאיר שלו לבחירה בחיים?

לדור המייסדים היה ברור, לא רק שדרכם מחייבת מוכנות למאבק; אלא מתוך תורת המהפכה המרקסיסטית הבינו, שהמאבק הוא מצב יסוד בחיי האדם.

באחד מימי הזיכרון לחללי צה"ל דברה נחמה ישראלי, אם שכולה לוחמת פלמ"ח, איבדה שני בניה השריונאים בקרבות התעלה במלחמת יום הכיפורים  וכך אמרה: "למי שאין ערך בעבורו הוא מוכן לסכן את חייו ואף להקריבם, אין לו ערך בעבורו ראוי לו לחיות."

ראוי לעיין גם במגילת רות אותה בחר שלו למתג עם מופת הבחירה בחיים. האם דבקותה של רות בנעמי היא באמת הדוגמה לבחירה בחיים, ואולי להפך?

דווקא עורפה שנענתה להפצרתה הכנה של נעמי: "שובנה בנותי למה תלכנה עמי" היא זו שמבחינה רציונלית בחרה בחיים. אחרי הכל,

איזו תקווה ציפתה לרות בהיצמדותה העקשנית לנעמי? אלא שבדבריה של רות הודגש משהו אחר, חזק פי כמה: "באשר תלכי אלך...באשר תמותי אמות ושם אקבר." זה כוח האהבה אותו ידע רבי עקיבא להלל, בציפייתו לגאולה ולישועה גם במקום של חשכה גדולה. זה המוטיב המעביר את סיפור מגילת רות אל הולדת דוד ולציפייה היהודית לביאת גואל צדק - משיח בן דוד.

[בתמונה: "וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ" ציור מאת וויליאם בלייק, 1795. התמונה היא נחלת הכלל]

מהי הבחירה בחיים? באיזה מחיר בוחרים בחיים? בעבור מה מוכנים לסכן את החיים שמצווה לבחור בהם?

מתורת המערכות המורכבות אנו למדים, כי אבולוציה של מערכת מורכבת מתקיימת דרך מאבקים בלתי פוסקים על חלוקת העוצמה. אין מערכת מורכבת שאין בה מאבק!

במקביל לתורת המערכות הכללית (הבסיס לתורת המערכות המורכבות) התפתחו גם מספר תיאוריות בסוציולוגיה - תחת מה שמכונה גישת הקונפליקט החברתי (Conflict theories) המבוססות על רעיונות דומים. בין התאוריות המרכזיות השייכות לגישת הקונפליקט ניתן למנות את המרקסיזם והנאו-מרקסיזם, היבטים במשנתו של מקס ובר ואת הגישות הפוסט מודרניסטית; והפוסט קולוניאליסטית.

[להרחבה בנושא 'תורת המערכות המורכבות', לחצו כאן] [להרחבה בנושא 'עוצמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]

על הרקע הזה, קשה להבין את החתירה המתמדת הזו ליציבות בחיינו המדיניים: שאלו כל איש עסקים ויגיד לכם שההמציאות הינה 'גיהינום תחרותי', שבו שחקנים גלובאליים – לעיתים זרים לעיסוקך – מאיימים על המודל העסקי שלך ועל הטכנולוגיות שלך, לוטשים עיניים לקהל הצרכנים המקומי של ומאיימים להפוך אותך בכל רגע נתון ללא רלוונטי"...

אז בכל תחום ותחום כן; ורק בתחום המדיני לא? ואם אני אחליט לחדול ממאבקים; כך יעשו גם יריבי ואויבי? למה ההבנה - שאם נרצה או לא נרצה, מאבק הוא חלק בלתי נפרד מחיינו - לא מטלטלת את הפרדיגמה המופרכת הזו, החותרת לדברים סגורים ונצחיים (שלום נצחי/שלום עולמי וכיוצא בזה ביטויים) שבינם לבין המציאות אין מאומה?

דור המייסדים הבין זאת היטב ואף ראה בכך הזדמנות לעצב את גורלו. מה עובר עלינו?

כל מה שמדיף ריח של מאבק מסומן כקנאות

הוויכוח שלי עם מאיר שלו הוא ויכוח על ההומניזם, בעיניו שלו ובעיני עמוס עוז - במיוחד במה שכתבו בשני העשורים האחרונים נגד הקנאות - כל מה שנראה כבחירה בדרך שכרוכה במאבק, סומן כקנאות או כמדיף ריח קנאות. האם ההתעקשות להישאר בתל חי עומדת בקנה אחד עם ההמלצה לבחירה בחיים?

בסיכום תמציתי הרעיון סוכם בשיר השירים: ״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה. אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו״ השאלה, מהו הומניזם, מתחברת כאן לשאלת הרציונליות: יש כל כך הרבה בנות יפות וטובות למה נקלעים למשברים בגלל אהבה לאחת יחידה, שלא בדיוק נענית?

באותו הקשר נתונה הערכתי להתעקשות אבו מאזן כנגד עסקת טראמפ, באמירה: "לא ניתן לו להפוך את הבעיה הפלסטינית לבעיה כלכלית / הומניטרית. כסף לא יענה את הכל..." זו בתמצית גם תורת החיים של רבי עקיבא שאין מורה גדול ממנו לכוח האהבה.

מן המקום בו עמד מאיר שלו בנאומו, באורח בו בחר לפרש את ציווי הבחירה בחיים, ספק אם היה קם המפעל הציוני.

מקורות והעשרה

• יחזקאלי פנחס (2014), תורת המערכות המורכבות, ייצור ידע, 12/6/14.
• יחזקאלי פנחס (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), עוצמה, ייצור ידע, 14/8/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.